אתחיל מהסוף: מרוץ גני תקווה התגלה כמרוץ מושקע ומפנק, מעל ומעבר לכל הציפיות, במסלול נהדר ששילב כביש ושטח וכיבוד עשיר בסיום המרוץ, כולל אופציות טבעוניות.
עוד "דשופר" של המרוץ, מבחינתי. צילם: עילי פורת
יתרון נוסף שלו מבחינתי היה המיקום. אומנם אני מתגוררת בקריית אונו, אך מרוץ גני תקווה נחשב בעיניי למרוץ הבית, מה גם שלקריית אונו עדיין אין מרוץ משלה. גרתי שנים בגני תקווה. אמא שלי, שאותה אני מבקרת בין פעם לארבע פעמים ביום, עודנה תושבת גני תקווה, ואני עצמי גרה בגבול גני תקווה, מרחק שלוש דקות ברגל ממנה, אף שאנו מתגוררות בשתי ערים שונות (כן-כן, גני תקווה הוכרזה אך לאחרונה עיר. ברכות!).
יש נעימוּת מיוחדת במרוץ שמגיעים אליו ברגל וגם חוזרים כך הביתה. לנעימוּת זו הוסיפה העובדה שהגעתי וחזרתי בחֶברה טובה.
אף שהמסלול לא היה סביר גאוגרפית, הארכתי את דרכי כאשר התייצבתי בבוקר המרוץ ב"כיכר הזוחלים" בגני תקווה, צפונית לבית ספר איילות, והגעתי לכיכר לידר שברח' הגליל בחברת זוחלי גני תקווה. יניב אנגל, הסגן בהתנדבות של ראשת העיר ליזי דלריצ'ה, צעד איתנו אף שלא התכוון לרוץ. אולי משום שנמנה עם המארגנים.
תמונה משותפת עם זוחלי גני תקווה
ברחבה שלפני מרכז לידר פגשתי את ענת מלמד, את עדי בלום ואת תומר וסרמן. ענת ועדי מתאמנות איתי ב"רצי קריית אונו", ותומר הוא אחד משני המאמנים של הקבוצה שהקים ומאמן מישאל דגן.
מימין לשאמל: עדי בלום, יעל שמש, ענת מלמד
מימין לשמאל: תומר וסרמן, ענת מלמד, עדי בלום ויעל שמש
כאשר עדי, ענת ואני המתנו לזינוק (שאפו, יצא בדיוק בזמן!) פגשנו את אורלי גרוסמן כהן, הפיזיותרפיסטית הספורטאית (לשעבר, קפטן נבחרת ישראל בכדורסל), שגם ענת וגם אני זכינו לטיפול מידיה. "אנסה לרוץ איתכן" אמרה אורלי, ובסופו של דבר השיגה את שתינו.
בתחילה רצתי עם ענת. לאחר מכן התקדמתי מעט וניסיתי להיצמד לדנה תמיר, אך היא הייתה מהירה מדי עבורי. המשכתי לבדי, והצטערתי שלא נשארתי לצד ענת. שמחתי כאשר בשדות כפר מעש התייצבה לצידי לפתע אורלי, שהוזכרה לעיל, ורצנו זו לצד זו כברת דרך קצרה. "אני רגילה לרוץ בשדות הללו אבל בכיוון ההפוך", אמרה אורלי. "איזה יופי שיש גם ריצת שטח במרוץ", הסכמתי איתה. כעבור זמן קצר התקדמה אורלי בקצב מהיר מעט ממה שהתאים לי, כך ששוב רצתי לבד. הבטחתי לעצמי לפני המרוץ שהשנה לא יקרה לי מה שקרה בשנה שעברה באותו מרוץ. לפני שנה התייצבתי בקו הזינוק "מורעלת". בשל עודף מוטיבציה לרוץ הכי מהר שאני יכולה הגעתי לקו הסיום חיוורת, ומייד עטו עליי מתנדבי מד"א, הורו לי לשכב על הדשא, הרימו את רגליי ואולי עשו מהומה רבה יותר ממה שנדרש. זו הייתה חוויה מעט טראומטית עבורי, למרות זכייתי בגביע על מקום ראשון בקטגוריה. השנה, כך החלטתי, מטרתי ליהנות ולסיים בחיוך, לא עם הלשון בחוץ.
לסיים בחיוך!
כאשר יצאנו מהשדות וחזרנו לרוץ ריצה עירונית ברחובות כפר מעש, שאלה אותי אחת מצוות השומרים של האירוע: "יש עוד רצים אחרייך?" צחקתי בליבי על העלבון המשתמע מהשאלה, אך הסתפקתי בתשובה הלקונית "כן".
"עוד הרבה?" ביקשה לדעת.
שמחתי כאשר חברתה השיבה לה: "הרוב מאחוריה".
המרוץ הסתיים בעלייה. נדב שאול, מאמן NTEAM, שכבר סיים את ריצתו (וכרגיל, עלה אחרי כן לפודיום), דרבן אותי ועודד. לקראת סיום, לאחר שהסתובבתי בכיכר ורצתי לכיוון שער הסיום, ראיתי את ענת בצד השני של הכביש. היא התקרבה לכיכר והתברר לי שהיא הייתה כה קרובה אליי. כעת הצטערתי אף יותר שלא רצתי לצידה.
לקו הסיום הגעתי בחיוך, כפי שרציתי.
ועוד עדות לחיוך
הבונוס היה שלאור מיעוטן של הרצות בנות גילי (הבה נודה על האמת, היינו רק שתיים), די היה בתוצאה של כ-55 דקות כדי לְזכות אותי בפודיום על מקום ראשון לקטגוריית גיל.
לפעמים משתלם להיות קשישה.
צילמה: עדי בלום
בתום המרוץ פגשתי רבים מזוחלי גני תקווה וכן את בני משפחותיהם. רבים מהם רצו, ובתו של ירון אמיגה אף זכתה בפודיום מקום ראשון לקטגוריה. בין השאר פגשתי את "אשתו הטבעונית" של מני גרינפלד, חבר ההנהלה החדשה של הזוחלים. מני הבהיר לה שהמניות שלו עלו אצלי בזכותה.
שמחתי מאוד לפגוש את יעל פורת, מרכזת המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, שבה אני מלמדת. זו כבר מסורת שאנו נפגשות ומצטלמות בסיום מרוץ גני תקווה. בנה עילי, שהוא צלם טבע מוכשר ביותר, צילם אותנו. התלוצצתי שהוא מורגל בצילום ציפורים אך כעת הוא מצלם יעלות.
יעלות המחלקה לתנ"ך.
צילם: עילי פורת
יעל מיהרה ליום הפתוח של אוניברסיטת בר-אילן, ואני נשארתי בשטח, מחכה לטקס הענקת הגביעים. להפתעתי ולשמחתי, התברר שעילי, בנה של יעל, צילם אותי גם במעמד זה, על הפודיום, אוחזת בגביע, ויעל שלחה לי את התצלומים.
ענת ועדי המקסימות חיכו איתי לטקס הסיום, ועדי גם צילמה. כאשר חזרנו יחדיו לכיוון בתינו, ראינו את עופר, אישהּ של ענת, מנופף לנו לשלום ממכוניתו. "בזמן שישנת", קראה לעברו ענת, חייכה והצביעה על שלוש הרצות המהוללות שרצו באותו הבוקר במרוץ גני תקווה.