איזו הנאה היא להגיע למרוץ בהליכה מהבית וכך גם לחזור ממנו, ועוד להיות מדווחים שבמו רגלינו אנו עושים היסטוריה: משתתפים במרוץ קריית אונו הראשון (נכון שהשם נשמע מלכותי? מעורר אסוציאציות לריצ'ארד הראשון, הנרי הראשון וכדומה). מקווה שמשמעות השם היא שיהיה גם מרוץ קריית אונו השני, השלישי וכן הלאה, ושאכן, החלה כאן מסורת מקומית.
קבוצת הריצה שלי, 'רצי קריית אונו', הפגינה נוכחות מרשימה, ואף סיפקה פייסרים (מכתיבי קצב) למרוץ, הן למקצה ה-10 קילומטרים והן למקצה ה-5. המאמן תומר וסרמן היה גאה בהישגי הפייסרים, שאכן הגיעו בדיוק של שעון שוויצרי לקו הסיום. גם הוא עצמו שימש פייסר למקצה ה-10 קילומטרים.
המרוץ התקיים לזכר הנופלים תושבי קריית אונו, כך שהיה בו ערך מוסף.
שמחתי לפגוש חברים שהתאמנתי עימם בעבר, כמו עדנה כהן והוגו גולמן, וכן החברים שאיתם אני רצה כיום – כמובן חבריי לריצה מ'רצי קריית אונו', אך גם ערן יערי והרי רחמיל מ'זוחלי גני תקווה'. השניים האחרונים סיפרו לי שהגיעו למרוץ לאחר 10 קילומטרים של ריצה. אגב, הרי עלה כדרכו על הפודיום בסיום המרוץ.
שמחתי מאוד לפגוש את ענת מלמד. אומנם היא לא השתתפה במרוץ בשל סיבה רפואית, אך הגיעה לעודד ואפילו התנדבה לשמש כשירות שמירת חפצים. ברגע האחרון העברתי לידיה את הנייד שלי, כדי שלא יכביד עליי בריצה. מאחר שבמקצה ה-10 קילומטרים צריך היה לרוץ פעמיים באותו המסלול, ענת עודדה את הרצים כאשר הגיעו לנקודת האמצע של המרוץ, לפני שהסתובבו לחזור על עקבותיהם ולפתוח בחלקו השני של המרוץ. תודה, ענתי!
רץ נוסף מהקבוצה שלא השתתף במרוץ מסיבה רפואית הוא רוה איתן, שעמד בנקודה אסטרטגית ברחוב לוי אשכול ועודד אותנו. היה זה מרענן ומחזק לשמוע את קריאות העידוד הללו. תודה גם לך, רוה!
האווירה במרוץ הייתה בהחלט נעימה, אולם מאחר שניסיתי לרוץ מהר, לא היה לי מרוץ קל וכיפי. אך המאמץ השתלם ועליתי לפודיום – מקום שני לקבוצת גיל. מאחר שלא הגעתי עם החולצה הקבוצתית של 'רצי קריית אונו', דאג לי המאמן תומר וסרמן לחולצה קבוצתית, ואותה לבשתי מעל חולצתי לפני שעליתי לפודיום. הוא גם טרח להמתין לטקס למרות השעה המאוחרת שבה התקיים, ובזכותו יש לי תמונה מהאירוע.
היה מרגש לגלות שאגם ברגר מכבדת את האירוע בנוכחותה. אני מעתיקה כאן ממה שנכתב על כך בסיכום המרוץ בדף הבית של עיריית קריית אונו:
"מי שהגיעה במיוחד למרוץ הייתה אגם ברגר, התצפיתנית שחזרה משבי חמאס אחרי 482 ימים בשבי, שבאה כדי לכבד את זכרה של חברתה הטובה, התצפיתנית תושבת קריית אונו רב"ט שירת-ים עמר ז"ל, שנפלה במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר. אגם זכתה לתשואות רמות מהקהל בטקס הסיום, תוך קריאה שחזרה לכל אורך המרוץ להשבתם של כל החטופות והחטופים מהשבי כמה שיותר מהר".
אמן, כן יהי רצון!