שינויים, התחלות חדשות ומטרות חדשות

לצערי, כבר תקופה ארוכה איני מתאמנת ב"אנדיור", הקבוצה שבנתה אותי כרצה למרחקים ארוכים. האפשרות שלי להגיע לאימונים נפגעה בשל היעדר טרמפ מקריית אונו. לפני חצי שנה בערך הצטרפתי לקבוצה "תל-אביב 100" של מישאל דגן. למרות שם הקבוצה אני מתאמנת בקריית אונו, עם קבוצה שנקראה בעבר "רצי אונו" (שם מועדף עלַי, כי מה לי ולתל-אביב, אף שגרתי בה 12 שנים). אני מגיעה לאימונים בימים שלישי וחמישי. מקום המפגש הוא פארק רייספלד. היתרון הגדול הוא הקִרבה. אני מגיעה לאימון בריצה וחוזרת בריצה – תוספת של שלושה קילומטרים לכל אימון. נוסף על כך, אני ממשיכה את האימון גם לאחר שאני מגיעה הביתה – בפארק התקווה שבגני תקווה – וכך יוצא שאני רצה כשישה-עשר עד שמונה-עשר קילומטר, מה שבוודאי לא היה קורה אילו הייתי רצה רחוק מהבית, במקום שמצריך הסעה. החיסרון: זוהי ריצת כביש. ובכלל, הקבוצה מוכוונת למרוצי כביש. אני מתגעגעת לאימונים בים ובדיונות של חוף הצוק שביצעתי עם "אנדיור".

בימי שישי איני רצה עם הקבוצה אלא נהנית מריצת שטח, עם סוניה ודוד מנדלוביץ (ותודה לכם על הטרמפ ועל החברה הנעימה! יש לכם חלק חשוב בהכנה שלי למרוץ!). בדרך כלל אנו רצים ביער בן שמן. לפני השרֵפות רצנו לפעמים גם ביער קדושים ובהר איתן. בשישי שעבר הצטרף אלינו יוסי צחור, חבר קבוצתי החדשה, לריצת שטח ראשונה שלו למרחק ארוך, שהצריך מנשא מים. הוא עמד (רץ) במשימה בכבוד. רצנו כ-22 קילומטר.

קברות המכבים, יער בן שמן, צילמה: סוניה מדלוביץ

קברות המכבים, יער בן שמן, צילמה: סוניה מדלוביץ. מימין לשמאל: קארין, יעל, דוד, יוסי

 

 

 

 

 

 

 

קברות המכבים, יער בן שמן, צילם דוד מנדלוביץ

קברות המכבים, יער בן שמן, צילם דוד מנדלוביץ. מימין לשמאל: קארין, יעל, סוניה, יוסי

 

 

 

 

 

 

 

שינוי שחל מאז מישאל דגן הוא המאמן שלי הוא שאני רצה תמיד עם שעון ריצה. התקלקלתי. מה שלא נמצא בשעון – כביכול לא קיים. בעבר נדיר היה שרצתי עם שעון ריצה. אולי בחג ארשה לעצמי לרוץ בשמחה ובנחת, כמובן ללא שעון, כדי לחזור לימים ההם של חדוות הריצה שאינה תלויה במדדים ובמדידות.

יש לי שתי מטרות קרובות למדַי לשנה זו:

מרתון סובב עמק, שהוא כבר מעבר לפינה – ב-15 באוקטובר, 42.2 קילומטר בעמק יזרעאל. רצתי שם פעמים רבות את ה-33 קילומטר, ופעם אחת 50 קילומטר (בטעות, במקום 63. אפשר לקרוא על הטעות הזאת כאן).

המטרה השנייה היא מרתון טבריה ב-10 בדצמבר 2021. מטרה זו נבחרה משום שהיא מטרה קבוצתית של "תל-אביב 100".  חלק מחברי הקבוצה מתכוונים לרוץ אותו, כך שהיה זה מפתה להירשם אליו. מישאל לא מיהר לתת הסכמתו, אך כאשר ראה שעד כה אני עומדת באימונים – הסכים.

מבחינת תוכנית האימונים – זו שונה מהתוכנית שאליה הורגלתי אצל רן שילון. הרבה יותר נפח (אתמול רצתי 42 קילומטר, אם כי בשתי ריצות נפרדות – ריצת בוקר וריצת ערב); פחות דגש על חיזוקים. רן היה נותן לי חיזוקים כחלק מובנה מהתוכנית. כעת החיזוקים הם באחריות שלי, ולצערי, סטודיו סי נסגר, כך שאי-אפשר לבנות עליו. לבקשתי נתן לי מישאל תוכנית חיזוקים קצרה שניתן לעשות אותה פעמיים בשבוע, אך זוהי תוכנית קבועה ואינה משתנה. נראה לי שהגיוון דווקא חשוב. מפעם לפעם מישאל מוסיף לאימונים שלו חיזוקים, ואז הוא באמת מגוון. אני אוהבת זאת. צריכה לנסות לזכור את התרגילים וליישם אותם או לחפש תרגילים לרצים ביוטיוב. עם זאת, למרות החזרתיות, אני מבצעת מדי יום ביומו את הרוטינה של אברי גלעד וכמה פעמים בשבוע תרגילים למניעת פציעת ITB שכה אופיינית לרצים למרחקים ארוכים.

האם שיטת האימון הנוכחית, שהיא חדשה לי, מתאימה לי? ימים יגידו.

עדכון חשוב: לאחרונה הערתי את דף הפייסבוק שלי "טבעונית למרחקים ארוכים" מנמנומו, ואני מעדכנת בו כמעט מדי יום ביומו על המפגש ביני ובין תוכנית האימונים. החלטתי גם על שתי פינות קבועות: ביום שלישי – פינת ההמלצה השבועית; וביום רביעי – ריצה בתנ"ך (מבוססת על מאמר באנגלית שכתבתי בנושא, אך כמובן ברסיסים של מידע ובלבוש אחר). מאחר שהשבוע ימי שלישי ורביעי הם ימי חג – הקדמתי את הפינות הללו להיום באופן חד-פעמי. בואו לבקר אותי גם בדף הפייסבוק

אחלו לי שאעבור את תוכנית האימונים בשלום וכן את שני המרתונים. מובן שאעדכן.

שנה טובה וריצות משובחות (מטאפוריות או גם מילוליות לרצים שבכם) – לכל אחת ולכל אחד מכם!

פורסם בקטגוריה ריצה | להגיב

ריצה חברתית בהרי יהודה – 8.7.2021

זה זמן רב שלא רצתי עם פנס ראש, לכן לקח לי כמה זמן למצוא אותו ולהיזכר איך לתפעל אותו. כמה שמחתי כאשר ראיתי את הודעת המאמן מישאל דגן על הצטרפותנו לריצה חברתית בהרי יהודה, ביום חמישי בערב. שמחתי על ההזדמנות לרוץ בשטח, להכיר מעט יותר את חברי הקבוצה שהצטרפתי אליה באפריל (בפוסט נפרד אתייחס גם לשינויים ולמטרות החדשות), ואפילו שמחתי על החוויה הצפויה של ריצה בחושך. מזל שמצאתי את הפנס!

ריקי חלוצי פוטר נענתה ברצון לבקשתי לטרמפ, ובסופו של דבר אספה גם את דנה בר-און, את ענת מלמד ואת יוסי צחור, כך ש"אספה" גם מצוות :) הדרך עברה במהירות בשיחות משעשעות על ריצה ועל עניינים אחרים.

רק כאשר הגענו לשטח, לקיבוץ נחשון, התברר לי שהמרוץ הוא למעשה מרוץ הכנה מטעם תנ"ך-תש"ח. הזיכרונות הציפו אותי – מרוץ השליחים שרצתי עם ציפי בר-אל ואילן הרינגטון ז"ל בשנת 2014, וכן ריצת ה-50 קילומטר שרצתי עם  רן גרינוולד ב-2017 לאחר שכמעט ויתרתי על המרוץ, כי לא חשתי בטוב יום לפני כן.

מישאל הפתיע אותנו במתנה חביבה לכל חברי הקבוצה וחברותיה – טבעת של כדור זוהר ומהבהב שאפשר לענוד על האצבע. "טבעת גוררת אחריה מחויבות", מתלוצצת אחת מאִתנו, ואני מזכירה את הנזירות שעונדות טבעת נישואין משום שכולן נשואות לישו.

כמה רגעים לפני הריצה

כמה רגעים לפני הריצה

 

 

 

 

 

 

 

ריצה חברתתית-תנך תשח-8.7.21

 

 

 

 

 

יוצאים לדרך בסביבות 20:00. כאשר אנו מתחילים לרוץ יש עדיין אור יום, אך לאט-לאט החשכה יורדת ועולים הריחות. אני נהנית מריחות השומר המשכרים. הלחות גבוהה מאוד, ועוד לפני שהחלנו בריצה נטפנו זעה. אני אוחזת את הפנס בידי, כי גיליתי שלא נוח לי איתו על המצח. תודה לריקי על הרעיון! בתחילה אני רצה עם חברים מהקבוצה, אך באופן עלום מצליחה לאבד את כולם. בייחוד אני מצטערת שאיני יודעת היכן ענת מלמד. שתינו הגענו לקבוצה כ"חדשות", בערך באותו הזמן, כך שנוצרה בינינו אחוות מצטרפות חדשות, שניתן להוסיף לה את העניין בתחומים דומים. ענת שכחה להביא פנס, ואני מודאגת מעט שמא היא רצה לבד בחושך. זו סיטואציה מסוכנת יותר מגרסת הפולנייה היושבת לבדה בחושך! אני מעודדת את עצמי שבוודאי מצאה מקור אור להתלוות אליו, כפי שקורה פעמים רבות.

קצת צר לי לרוץ לבד, אך אני מזכירה לעצמי ליהנות מהדרך – מיפי הכוכבים (מפעם לפעם מעיזה להפנות מבטי לשמיים), מקולות הצרצרים ומילל התנים. אני רצת שטח במהותי, אוהבת את החיבור לטבע. בהרצאה שארצה בתחילת אוגוסט על הרעיון האקולוגי ביהדות, בחרתי להציג את זווית הראייה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הרב האשכנזי הראשון של ארץ ישראל), על האופן שבו משפיע הטבע על נפש האדם. הוא האמין בכל ליבו שהואיל והאדם הרחיק מהטבע, אבדו לו נכסים חשובים מאוד: תחושה של אושר טבעי, מידותיו הטובות ותחושה של התרוממות הנפש. הוא סבר שרק אם ישוב האדם ויתאים עצמו לטבע, יזכה בכל אלה מחדש.

ריצה של 10 קילומטר מסתיימת, ואני מגלה בקו הסיום שענת עדיין לא הגיעה. אני חוזרת על עקבותיי בריצה ובודקת כל רץ ורצה הבאים מולי. כעבור זמן קצר אני מאתרת אותה. הנה היא! ליבי נחמץ לגלות שהיא אכן רצה לבד בחושך. מדוע לא הייתי ערנית יותר להישאר בסביבתה? אף שכל המרוץ לא הייתי שם לסייע, לפחות אשפוך אור על סיומו. אני מלווה אותה, והיא, לאחר שנזהרה בצעדיה בשל החשכה, אוזרת כעת עוז ומסיימת בספרינט מרשים. נחמד לחצות את שער הסיום בצוותא גם אם אין זה מרוץ רשמי ואיש אינו מודד זמנים.

לאחר הריצה, ולאחר שאנו דוגמים את הכיבוד שבסיום, ריקי מסיעה את כל החבורה שהגיעה אִתה לאזור תחנת הדלק לטרון, שם אנו נהנים מארוחת טאלי הודית שהכין שאלתיאל דגן, אחיו הצעיר של מישאל, שהוא בעל העסק "טאלי באבא". שאלתיאל מספר לנו מעט על האוכל ההודי ועל המפגש שלו אִתו, וניכר שיש בו אהבה אמיתית למה שהוא עושה. כמעט כל האוכל טבעוני, וכל מה שאכלתי היה טעים, בריא והשאיר תחושת קלילות וטעם של עוד. דרך מושלמת לסיים מרוץ.

בתיאבון! (יש...) מנוחת הרצים

בתיאבון! (יש…)
מנוחת הרצים

נמסטה!

פורסם בקטגוריה ריצה | עם התגים , , , | 2 תגובות

רצים לזכרם – תשפ"א – 14.4.21 – לזכר יעקב ינה אושפיץ וקים יחזקאל לבנגרונד

זו לי פעם רביעית שאני משתתפת במיזם "רצים לזכרם", אך פעם ראשונה שאני רצה בקבוצה, חבורת רצים מקריית אונו. שמחתי לפגוש את אורן וימית, שרצו איתי בעבר ב"אנדיור", וכן את דנה, ריקי, זוהר וגיא, מקבוצתו של מישאל דגן בקריית אונו, שהחלתי להתאמן איתה לאחרונה.

לזכר החלל ניצול השואה והנרצחת הטבעונית מלאת החמלה

לזכר החלל ניצול השואה והנרצחת הטבעונית מלאת החמלה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקום המפגש שממנו יצאנו ואליו חזרנו הוא גן הגיבורים, לזכר הנופלים.

גן הגיבורים בקריית אונו והצעיר בחבורת הרצים

גן הגיבורים בקריית אונו והצעיר בחבורת הרצים

רצים מקריית אונו בגן הגיבורים, לזכר נופלי כל המערכות ולזכר נרצחי פעולות האיבה

רצים מקריית אונו בגן הגיבורים, לזכר נופלי כל המערכות ולזכר נרצחי פעולות האיבה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עם ההתכנסות, לפני הריצה, נרשם רגע משמעותי: עובר אורח שאל בהתרגשות את זוהר כיצד נקבעת בחירת השמות – אם היא אקראית או שאדם יכול לבחור שם. זוהר הסבירה שהשם הראשון הוא אקראי, נבחר בידי המערכת, ולשם זה ניתן להוסיף שם לפי בחירה. עובר האורח סיפר נרגש שלמד בכיתה עם השם השני שרשום אצלה – עופר חרוש. הם החלו לדבר על עופר ז"ל, וברור היה משיחתם שהוא היה משמעותי בחיי שניהם. מה שהופך את המפגש למיוחד אף יותר הוא העובדה שהוא התקיים בקריית אונו אך עופר ושני האנשים ששוחחו ביניהם וזכרו אותו באהבה הכירו זה את זה בירושלים, העיר בה התגוררו.

זוהר נושאת את שמו של עופר

זוהר נושאת את שמו של עופר חרוש. צילם: אורן מנחם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השנה רצתי לזכר יעקב (ינה) אושפיץ, בן צביה ויצחק. יעקב נולד ב-1930 בהונגריה, היה במחנה ריכוז ואף שרד במחנה ההשמדה אושוויץ שאליו הגיע סמוך לשחרור המחנה, על סף תום מלחמת העולם השנייה. הלב נחמץ מהמחשבה שמי ששרד בשואה נהרג בגיל כה צעיר, 18 בסך הכול, במלחמת השחרור. הדף באתר "יזכור" אינו מציין אם בני משפחתו שרדו בשואה והגיעו אף הם לארץ. יהי זכרו ברוך!

לדף החלל של יעקב ינה אושפיץ:

טוראי יעקב ינה אושפיץ – אתר יזכור (izkor.gov.il)

השם שבחרתי להוסיף הוא שמה של נרצחת פעולות האיבה קים יחזקאל לבנגרונד. קים הייתה טבעונית, פעילה למען בעלי חיים, מאכילת חתולי רחוב, בת זוג ואם אוהבת לפעוט בן שנה. סיימה לימודי משפטים מתוך כוונה להיאבק למען בעלי חיים במישור המשפטי. קים נרצחה באזור התעשייה ברקן. בת 29 הייתה בהירצחה. רועי שפרניק – אקטיביסט נמרץ למען בעלי חיים, ממייסדי "קירות שקופים", בן הזוג של טל גלבוע שטבענה אנשים לרוב – סיפר לי כי כמה שעות לפני שנרצחה קים הוא התכתב איתה. היא הייתה חברת פייסבוק שלו ושל טל, אך הם לא הכירו אישית. הוא כתב לה על פרויקט חדש של העמותה שהקים, והיא בתגובה שלחה לב סגול. יהי זכרה ברוך, והלוואי שמסר החמלה שניהל את חייה יחלחל ללבבות.

 

 

לדף החלל של קים יחזקאל לבנגרונד:

חדר נרות | קים יחזקאל לבנגרונד ז"ל  (btl.gov.il)

 

יהי זכרה ברוך!

אומנם הפוסט הזה מתפרסם באיחור (עומס עבודה), אך למעשה לזכור צריך תמיד.

פורסם בקטגוריה ריצה | תגובה אחת

"תן דעתך שלא תקלקל" – מרוץ עמק השלום – 9.4.2021

"ריצה עם ערך מוסף" – הציע פליקס פיסרבסקי בקבוצת הוואטסאפ של קבוצת "אנדיור" וצירף את ההזמנה הבאה:

איך אפשר לסרב להזמנה כזו? מרוץ למען שמירת הטבע!

כאשר התברר לי שיש לי טרמפ (תודה רבה לטל יעקובי!) נרשמתי בשמחה. גם מרוץ שטח, גם חברה מעולה של רצי "אנדיור" וגם מטרה טובה – שמירה על הטבע והנוף. מה עוד אפשר לבקש?

תמונה קבוצתית בתחילת המרוץ

תמונה קבוצתית בתחילת המרוץ. מימין לשמאל: טל, יעל בלה (הכלבה היפה) ודורון, פליקס

 

 

 

 

 

 

לפני שהתחלנו לרוץ שמחנו לפגוש את שי חזן, מארגן המרוץ, שבעבר ארגן בכישרון רב ובהרבה נשמה את מרוצי סובב עמק, והינה הוא רותם את הכישרון הארגוני שלו ואת הנשמה הגדולה למען מטרה חשובה. הלוואי שיצליח, קיוויתי בליבי, עבור עמק השלום, עבור כל האנשים הנהנים מהעמק היפה, עבור בעלי החיים והצמחייה. הלוואי שקולות המחאה שלנו יגיעו לאוזניו ויחדרו לליבו של מקבל ההחלטות – ראש עיריית יקנעם סימון אלפסי, שהבנתי שיש לו זכויות רבות בנוגע לפיתוח העיר, אך חשוב לזכור שגם על ערכי טבע חובה לשמור.

לשמור על ערכי טבע!

לשמור על ערכי טבע! צילם: פליקס פיסרבסקי

 

 

 

 

 

לא המתנו לפתיחה הרשמית של המרוץ, אלא החלנו לרוץ בסביבות 6:40. מיכל ובלהה, שנפצעה לאחרונה, תכננו ללכת שישה קילומטר, אך בסופו של דבר יופיו של המקום משך אותן למסלול העשרה קילומטר.

פליקס, דורון, טל ואני תכננו לרוץ במסלול ה-20 קילומטר אך לקצר אותו מעט בסיום. בסופו של דבר רצנו (ומפעם לפעם הלכנו) כמעט 19 קילומטר.

מזג האוויר היה מצוין, והאזור שבו רצנו מרהיב ביופיו. "מקום יפה לבנות בו בתים", התלוצץ דורון, והלב נחמץ מהמחשבה שהמקומות הפסטורליים שבהם רצנו עלולים להתכסות שׂלמת בטון ומלט.

"לא לרוץ מהר כי הם עדיין מסמנים את השבילים", אמר טל. רצנו ריצה איטית ומהנה, מתעכבים ליהנות מיפי הנוף וגם לצלם ולהצטלם.

מימין לשמאל: טל, דורון, ראש של בלה, יעל

מימין לשמאל: טל, דורון, ראש של בלה, יעל

 

 

 

 

 

פליקס

פליקס פיסרבסקי

 

 

 

 

 

 

 

לא אוכל! יצור רגיש ומרגיש!

לא אוכל! יצור רגיש ומרגיש!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לרוץ בטבע!

לרוץ בטבע!

 

 

 

 

 

 

 

 

מפעם לפעם הפנה פליקס את תשומת ליבי למקומות שבהם אני אמורה לעבור בריצת המרתון שנרשמתי אליה במרוץ סובב עמק, באוקטובר.

בתחנת הריענון הראשונה פגשנו מתנדבות צעירות ואכפתיות, נועה ועלמה, לבושות בחולצת המרוץ הקוראת להצלת העמק.

נועה ועלמה מעין השופט מתנדבות ונאבקות למען עמק השלום

נועה ועלמה מעין השופט מתנדבות ונאבקות למען עמק השלום. צילם: פליקס פיסרבסקי

כפי שתוכנן מראש, קיצרנו מעט את המסלול. הרי לא היה זה מרוץ רשמי עם מדידת זמנים, וגם איש לא צריך היה להצהיר מראש לאיזה מקצה הוא נרשם, כך שהייתה לנו לגיטימציה מלאה לזייף קלות, והגענו להפנינג. שמעתי את דבריה היפים והנרגשים ימית ארז, תושבת יקנעם, שאמרה בין השאר שהשנה האחרונה (שנת הקורונה) לימדה אותנו ש"כל אדם זקוק למקום שאליו יוכל ללכת ולצאת מדעתו בשלווה". היא סיימה בציטוט סיום מדרש האהוב עליי מאוד: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת – אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה ז).

ואני יוצאת בקריאה נרגשת לראש עיריית יקנעם ולשר הפנים אריה דרעי – תנו דעתכם שלא תקלקלו ותחריבו את עולמו של הקב"ה.

פורסם בקטגוריה מאבק אקולוגי, מאבק סביבתי, מרוץ עמק השלום, עמק השלום, ריצה, ריצה למען עמק השלום | 4 תגובות

בחרתי!

ביום הבחירות בחרתי – לפתוח את הבוקר בריצה בשדות כפר מעש, שכעת מעוטרים גם באודם הפרגים, המשתלב כה יפה בִּצְהוב החרציות.

האדום חזר לחיים - שדות כפר מעש

האדום חזר לחיים – שדות כפר מעש

 

 

 

 

 

כעת מבינים את בחירתי לרוץ בשדות היפים?

כעת מבינים את בחירתי לרוץ בשדות היפים?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במקרו, ההשפעה של הבחירה שלי באמצעות הפתק שאשלשל לקלפי היא כמעט אפסית.

לפני שתכעסו עלַי, מילאתי את חובתי האזרחית והצבעתי לאחת המפלגות. אבל עוד לפני כן בחרתי במה שישפיע על חיי ישירות. בחרתי להמשיך להיות פעילה ספורטיבית, ובחרתי להקפיד הרבה יותר על תזונה בריאה – לצמצם במזונות מעובדים ולהימנע מסוכר, למעט בנסיבות יוצאות דופן. לשם כך, בחרתי לקרוא שוב את הספר "לאכול כדי לחיות" (מאת ד"ר ג'ואל פורמן), שיסייע ביצירת המוטיבציה הדרושה.

בחרתי להקפיד על מדיטציה יומית מתוך הכרת התועלות שבכך.

בחרתי לרוץ וליהנות מהמראות היפים של הריצה שנקרו בדרכי, משמיים ועד ארץ:

 

לאן הן בוחרות לעוף?

לאן הן בוחרות לעוף?

 

 

 

 

 

העורב בוחר לנוח ביום הבחירות.

העורב מהרהר – במה לבחור?

 

 

 

 

 

 

 

והנה עורב שבוחר להיות פעלתן מקודמו

והנה עורב שבוחר להיות פעלתן מקודמו

 

ויש גם תורמוסים!

ויש גם תורמוסים!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בחרתי לעצור מריצתי ליד פרדס תפוזים, כדי לומר ליד העצים הפורחים את ברכת האילנות, הנאמרת

בחודש ניסן:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם.

איך אפשר שלא ליהנות מהיופי המתפרץ הזה? וגם הריח נפלא!

איך אפשר שלא ליהנות מהיופי המתפרץ הזה? וגם הריח נפלא!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התרגשתי לומר את הברכה היפה הזו בשדות האהובים עליי.

אולי תצליחו לראות בתמונה הבאה, שלא רק "בני אדם" נהנים מהאילנות אלא גם דבורה קטנה:

 

גם הדבורה נהנית מהעצים!

גם הדבורה הקטנה נהנית מהעצים!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המלצה שלי ליום הבחירות: עצרו רגע וחשבו: מה אתם בוחרים היום עבור עצמכם?

 

פורסם בקטגוריה בחירות, ברכת האילנות, ריצה | להגיב

האביב מתגעש בגעש

אביב. זה היה שמה של הילדה החביבה שהייתה איתי בגן (או שמא בכיתה א?) בעומר. אני הערצתי אותה. הן משום שהייתה מבסיס חיל האוויר בחצרים, ועל כן היה אביה חשוד כטייס (אבי היה מזכיר מפעם לפעם בחיוך איך לאטתי על אוזנו בהתרגשות: "היא מח-צ-רים!!"), והן בגלל שמה היפה: אביב.

אביב. זהו השם שהעניקו לבן דודי איב שמש ז"ל (שנפטר באביב ימיו ממחלת הסרטן), כאשר עלה עם משפחתו לארץ. ואני לא הבנתי, אם יש לך שם יפה כמו אביב, מדוע כולם ממשיכים לקרוא לך איב?

אני אוהבת את האביב. בבית הספר היו שואלים אותנו מפעם לפעם, בעברית או באנגלית, איזו עונת שנה אנו אוהבים ביותר. היו מעט ילדים של חורף, היו הרבה ילדים של קיץ, איני זוכרת אם היו גם ילדים של סתיו, ואני לא הבנתי איך לא כולם בוחרים באביב. איך לא כולם נכבשים בקסם הירוק ובשלל הצבעים של פריחת האביב. האביב מסמל בעיניי התחדשות וצמיחה, וכולו רעננות, תאווה לחיים ומרץ נעורים.

כשהייתי ילדה לימדה אותי אימי את שמות העונות בספרדית, ואני נכבשתי בקסם החגיגיות שבמילה אביב – La primavera.

רק היום מתחיל האביב רשמית, ובעוד שבוע נחגוג את חג האביב (אחד משמותיו של חג הפסח, משום שהוא נחגג ב"חודש האביב" על פי שמות יג 4 ועוד), אך זה זמן מה שהאביב כבר כאן, במלוא תפארתו ויופיו. איזו עונה נפלאה לרוץ בה!

לפני כשבועיים רצתי עם קבוצת "אנדיור" בגעש ולא הפסקתי להתפעל מהאביב המתגעש סביבי. שפטו בעצמכם:

אימן וצילם: פליקס

צבעונים בגעש! אימן וצילם: פליקס פיסרבסקי

 

 

 

אימן וצילם: פליקס

אירוס בגעש. אימן וצילם: פליקס פיסרבסקי

אימן וצילם: פליקס

אימן וצילם: פליקס פיסרבסקי

צילם ואימן - פליקס

צבעונים, רקפות וגם יעל אחת. צילם ואימן – פליקס פיסרבסקי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התמונות המרהיבות הללו הן של המאמן, פליקס פיסרבסקי. לצערי, איני מצטיינת במלאכת הצילום, אך לנוכח היופי שנפרש לעיניי ובשל בקשתה המפורשת של ליאורה בן חיים, יום קודם לכן, שאצלם ואשלח לה תמונות, כדי שתנשום את הטבע שהיא כה משתוקקת אליו, צילמתי אף אני כמה תמונות:

געש-5.3.21

 

געש-פרח ורוד בודד

 

 

 

 

 

 

 

 

בלה, בת הזקונים של דורון, על רקע אירוסים

בלה, בת הזקונים של דורון, על רקע אירוסים

 

 

 

 

געש-חוף ים ופרחים צהובים

 

 

 

 

 

 

 

 

ואפרופו התחדשות וניקיון אביב, זהו זמן נפלא למי ששוקל לנקות את צלחתו ואת מצפונו ממוצרי סבל מן החי, ולבחור בתזונה צמחית, מוסרית, מזינה ובריאה – ניקיון לגוף ולנשמה.

אני מדריכה כעת באתגר 22, קבוצת פייסבוק התומכת במי שרוצה לנסות טבעונות 22 ימים ומעניקה לו כלים לעשות זאת בדרך הנכונה. אנו כעת בתקופת ההכנה ואפשר להצטרף לקבוצה בשמחה. האתגר מתחיל רשמית ב-26.3.

קישור לאתגר(או פשוט גגלו: אתגר 22):

https://etgar22.co.il/

אשמח לפגוש אתכם!

מובן שאפשר להצטרף גם לקבוצות אחרות, הנפתחות פעמיים בכל חודש.

חג אביב שמח ופורח!

פורסם בקטגוריה ריצה | תגובה אחת

כמה אני עשירה!

מדי פעם בפעם מלטפת אותי (לא "מכה בי", כפי שנהוג לומר, אלא מלטפת ברכות) ההכרה כמה אני עשירה. לאחרונה היא חולפת בי לא פעם כאשר אני רצה בשדות כפר מעש היפים, הסמוכים לביתי. גם בימים של הסגר – כאשר הותרה פעילות גופנית ללא הגבלת מרחק ובלבד שהפעילות יוצאת מפתח הבית – היו השדות הללו בהישג יד, או בהישג רגל, חלק משגרת הריצה גם כאשר נמנע ממני להגיע ליער בן שמן, ליער עופר, לפארק קנדה ולמקומות נוספים שבהם אני רצה מפעם לפעם עם קבוצת "אנדיור" (ולכך ראוי להקדיש פוסט נפרד).

ובעונה זו של השנה – כמה יפה לרוץ בשדות.

שוטפת את העיניים בכחול ובירוק

שוטפת את העיניים בכחול ובירוק

‏‏כפר מעש-שדות ושביל

 

אף שאיני יושבת עם אריק איינשטיין בסן פרנסיסקו על המים, אני שוטפת את העיניים בכחול ובירוק – כחול השמיים וירוק השדות. לירוק מתגנבים גוונים נוספים של אדום, ורוד, וכמובן הרבה צהוב – פריחת החרציות, החרדל והסביונים. פירות הצבר ועצי ההדר מוסיפים גוונים של כתום.

ויש גם אדום :)

ויש גם אדום :)

בתיאבון!

בתיאבון!

‏‏כפר מעש-עץ תפוזים

 

בריצה ביום רביעי חלפה מעל ראשי להקת דררות צווחנית וירוקה, ובתחילת השבוע אפילו ראיתי תן ממש סמוך אליי. רצנו זה לקראת זה, ותוואי השטח לא אפשר לנו לראות זה את זה עד שהיינו סמוכים ממש. הוא קלט מהר ממני מה אירע, ונשא רגליו ונמלט לפני שהספקתי לצלם אותו.

אני רצה ביופי הנשגב הזה ומתפללת שלא ייגמר לעולם. לא, לא הריצה, אלא האפשרות לרוץ בנופים הללו. הלוואי שיישארו לי לתמיד, שלא ילבישו אותם "שׂלמת בטון ומלט".

על כל פנים, כל עוד השדות הללו נפרשים לרגליי ומול עיניי – אני חשה עצמי מבורכת ועשירה! ממש! קורה לעיתים שיוצאת מפי קריאה ספונטנית "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'! כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ!" (תהִלים קד 24), ולא פעם אני נזכרת תוך כדי ריצה גם בשירו הנפלא של נתן זך "אני רוצה תמיד עיניים":

אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
את יפי העולם ולהלל את היופי
המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל
את מי שעשה אותו יפה להלל
ומלא כל כך מלא יופי.

ואינני רוצה לעולם להיות עיוור ליפי
העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
על דברים אחרים אבל לא אומר די
לראות את היופי הזה שבו אני חי
ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
ועושות את חיי באומץ, ולא פחות
מכן, בסבלנות, סבלנות בלי די.

ולא אחדל מהלל. כן, להלל לא אחדל.
וכשאפול עוד אקום – ולו רק לרגע – שלא יאמרו
הוא נפל. אלא הוא קם עוד לרגע להלל
בעיניים אחרונות
את שלהלל לא יחדל.

ויש גם זחל משובב לב ונפש

ויש גם זחל משובב לב ונפש

פורסם בקטגוריה ריצה | 3 תגובות

רצים לזכרם – תש"ף – לזכר דוד צור מגן ודרורי גלבוע

גם השנה השתתפתי במיזם המרגש "רצים לזכרם". השנה, בשל הקורונה, לא נקבעה שעה אחת שבה כולם יוצאים לרוץ, אלא כל אחד בחר מתי לצאת לריצה.

רצתי לזכרם של דוד צור מגן ז"ל, שזהו השם שקיבלתי מהמערכת, ושל דרורי גלבוע ז"ל, שביקשתי להוסיף. אך בליבי החלטתי שאני רצה לזכרם של כלל הנופלים ונפגעי פעולות האיבה, והוספתי זאת בכתב ידי בדף שנשא את שמות דוד ודרורי. במהלך הריצה אמרתי בליבי פרקי תהילים לעילוי נשמתם.

לזכרם!

לזכרם!

לזכר דוד צור מגן, דרורי גלבוע ושאר הנופלים והנרצחים בפעולות איבה

לזכר דוד צור מגן, דרורי גלבוע ושאר הנופלים והנרצחים בפעולות איבה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יהי זכרם ברוך!

יהי זכרם ברוך!

 

 

 

 

 

 

דוד צור מגן, בן כשור ועקיבא. נולד באיראן, היה תלמיד מצטיין, התייתם מאִמו בגיל צעיר, בהיותו בתיכון. שירת בחיל הרגלים. בשנת 1973 בא בברית הנישואים עם חברתו שושנה. מספר שבועות לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים היו דוד ושושנה אמורים לקבל לידיהם את הדירה שקנה דוד בכוחות עצמו, אך דוד לא זכה לגור בה. ביום י"א בתשרי תשל"ד, 7.10.73, נהרג דוד המילואימניק במעוז "ליטוף" שבקצה הדרומי של האגם המר על שפת תעלת סואץ. גופתו לא נמצאה, ורק כעבור עשרה חודשים הוחזרה מהשטח שהיה בידי המצרים. בן 26 היה במותו.

והִנה פרטים על דוד צור מגן בדף ההנצחה לזכרו באתר יזכור:

https://www.izkor.gov.il/%D7%93%D7%95%D7%93%20%D7%A6%D7%95%D7%A8%20%D7%9E%D7%92%D7%9F/en_2682340ac073fd2bd7527576c620311b

נחמץ הלב על בחור כה צעיר, שאך נשא אישה, שעדיין לא הספיק לחנוך את הדירה שקנה וקיפד את חייו בדמי ימיו. דברי הכהן בפרשת שופטים בספר דברים פרק כ הולמים בראשי: "וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה".

רצתי גם לזכרו של ידיד המשפחה דרורי גלבוע, שעליו כבר כתבתי בעבר.

והִנה פרטים על דרורי גלבוע, בן גיקה ויעקב, באתר ההנצחה לזכרו:

https://www.izkor.gov.il/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%99%20%D7%92%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A2/en_baa9c408c9d22961a61a2286990c247d

 

יהי זכרם של דוד, של דרורי ושל שאר הנופלים ונפגעי פעולות האיבה – ברוך!

פורסם בקטגוריה ריצה | תגובה אחת

ריצה ואימונים בימי קורונה

אימונים וריצה בימי קורונה

יבורך רן שילון על שארגן לנו מרתון במרקש שבמרוקו ב-26.1.2020. הברכה שלוחה לא רק בשל החוויה הייחודית שבריצה במרקש, אלא גם בגלל משבר הקורונה שפקד אותנו מייד לאחר מכן ושכעת אינו מאפשר להתאמן למרתון. מאז שנת 2012, שבה רצתי את המרתון הראשון בחיי, קבעתי כלל שבכל שנה ארוץ לפחות מרתון (או אולטרה מרתון) אחד. עד כה עמדתי בהחלטה, וסך הכול רצתי 11 מרתונים (מהם שני אולטרה צנועים של 50 קילומטר, שאני מחשיבה כמרתונים). האחרון שבהם הוא מרתון מרקש, שאותו רצנו כאמור בסוף ינואר. לולא רצתי כבר את המרתון השנתי שלי, הייתי בוודאי נלחצת מכך שלא ניתן להתאמן כעת כראוי למרתון לשנת 2020. בזכות המרתון במרקש אני רגועה הרבה יותר, שומרת על כושר בסיסי אך לא רצה ריצות ארוכות ולא נלחצת מכך. יודעת שאשקם את יכולת הריצה בהמשך.

מי היה מאמין שמשך תקופה ארוכה ייאסר עליי לרוץ בשדות האהובים עליי, שהם במרחק רבע שעה של ריצה מביתי? לאחר שהחל כל הבלגן עם הקורונה, אך כאשר עדיין הותרה פעילות ספורטיבית ללא הגבלת מרחק, הרגשתי בת מזל, שהגוף והנפש חופשיים לשוטט בריצה בשדות כפר מעש. כאשר הבנתי שההיתר הזה עומד להיפסק, צילמתי בסוף חודש מרץ תמונות משובבות נפש מהשדות היפים שם, שיהיו לי למזכרת. הימים היו ימי אביב, העולם פרח, אך גם המגפה הרימה ראש.

ירוק בעיניים

ירוק בעיניים

לשטוף את העיניים

לשטוף את העיניים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

איזה קסם!

איזה קסם!

אין כמו לרוץ בטבע!

אין כמו לרוץ בטבע!

 

 

 

 

 

 

 

 

לאחר מכן הגיעו זמנים מאתגרים ביותר מבחינה ספורטיבית, של היתר ריצה במרחק 100 מטר מהבית. כמעט שלא ניצלתי את ההיתר הזה. ניסיתי להתיידד עם ההליכון שבבית, ועד שכמעט הצלחתי להתיידד אִתו הורחב השטח המותר בריצה ל-500 מטר. א-מחיה. הדבר אִפשר לי להגיע לשדה הקטן אך החביב של קריית אונו, שהוא ממש סמוך לביתי. הוא גם אִפשר לי להגיע לאזור שיש בו מדרגות ועליות, אף הוא סמוך לביתי.

גם סטודיו סי סגור. בימים כתיקונם אני מתאמנת שם פעמיים עד שלוש בשבוע, שלושה עד חמישה אימונים (פעמיים בשבוע אני נשארת לאימון כפול).

אז איך בכל זאת מתאמנים ומתחזקים?

אני ממשיכה לפתוח את הבוקר בתרגילי היוגה שלמדתי מרן שילון.

לכך אני מוסיפה תרגילים שונים של כוח ושל פילטיס.

חזרתי לאהבה ישנה נושנה – גלעד ינקלביץ', גוף בתנועה. שנים התמדתי להתאמן אִתו (ערוץ הספורט, 55, שעה 6:30 בבוקר), אך מסוף 2011, אז התחלתי אימוני ריצה – חדלתי. שעות הריצה חפפו לשעות האימון עם גלעד.

כעת, בימי קורונה, כאשר שעות הריצה שלי גמישות, שמחתי לגלות שגלעד עדיין שם, ממתין לי בחוף המרהיב בהוואי, צעיר ונמרץ בדיוק כפי שהיה (רק לי נוספו קמטים ושערות לבנות), משום שמדובר בשידורים חוזרים של אותם אימונים טובים מן העבר.

הוספתי לשגרת האימונים שלי את סדרת התרגילים שמעביר אברי גלעד בערוץ 13 בשעה 9:05 (מגלעד עד גלעד…). את התרגילים למד ממאמנת הכושר שלו יוספה טל. סדרה כיפית, קלה ואפקטיבית המותחת היטב את הגוף ובצורה נעימה.

אני ממליצה על הסדרה לסטודנטים שלי, וממריצה אותם לשלוח את הקישור להורים ולסבים שלהם:

https://www.facebook.com/HaolamHaboker/videos/1542216652620623/

הוספתי דילוג בחבל כארבע פעמים בשבוע. גיליתי שהרגל הדומיננטית שלי, זו שאיתה אני מתחילה לקפוץ, היא רגל שמאל, ולכן אני מקפידה לקפוץ גם כאשר רגל ימין מובילה את התנועה.

בקבוצת הריצה שלי, "אנדיור", מתקיימים אימוני "זום", גם אימוני כוח וגם אימוני ריצה. אלה שמשתתפים בכך מרוצים מאוד, אך לי קשה להתחבר לכך. לעיתים אני מצטרפת לשיחות התזונה עם יותם או למדיטציה עם רן.

אשר לריצות – אני רצה שלוש עד חמש פעמים בשבוע, מוסיפה דילוגים, ריצה בפה סגור וריצה לאחור. עדיין לא ריצות ארוכות משעה. אני יודעת שזה ישתנה. אולי בקרוב מאוד.

 

פורסם בקטגוריה ריצה | 3 תגובות

ראיון עם עדן פז בעקבות זכייתו במרוץ הספטניון למרחק 100 מייל (כ-161 קילומטר)

ראיינתי אותך בנובמבר 2014, לאחר ההישג המדהים שלך – מקום ראשון במרוץ סובב עמק למרחק של 200 קילומטר. באותו ריאיון העדת על עצמך שאתה לא נמנה עם הקפדנים בתזונה, כמובן מלבד ההקפדה על כך שהתזונה תהיה טבעונית, ללא מוצרים מן החי. עברו כמה שנים מאז, כעת אתה בן 34. אשמח לדעת מה השתנה בחייך, הן מבחינת תזונה והן מבחינת ריצה.

כל כך הרבה השתנה מאז. ראשית, סמוך מאוד למרוץ ה-200 קילומטר בסובב עמק עברתי מתזונה טבעונית לתזונה טבעונאית [כלומר, מזון טבעוני שלא עבר עיבוד ואינו אינו מבושל – י"ש]. בהתחלה היו מקרים שבהם אכלתי מבושל, אך בארבע השנים האחרונות לא אכלתי מבושל בכלל, וככל שאני מעמיק בידע על התזונה כך קל לי יותר להקפיד עליה.

מבחינת ריצה, אפשר להגיד שהפסקתי לרוץ ביולי 2017 והתחלתי לתרגל יוגה. התחלתי להקשיב לגוף שלי. הפסקתי להתאמן עם כאב ולקרוע את הגוף. ביוגה עובדים בין היתר על חיזוק, גמישות ומתיחות של הגוף, ונוסף על כך עושים עבודה פנימית. היוגה מרגיעה יותר והמערכת הפרה-סימפטטית נכנסת לפעולה. חזרתי לרוץ רק לפני שנה, כי התעורר אצלי חשק לחזור לרוץ, אבל הפעם אני מגיע ממקום רגוע וקשוב יותר.

ריצה במים

אימון ביער בן שמן. צילום: עדי ביבי.

 

 

 

 

 

 

אני עובד כמאמן ריצה. כרגע רק אימונים אישיים, אך בקרוב אני מתכנן לפתוח קבוצה לריצה מינימליסטית ויחפה.

ריצה יחפה

ריצה יחפה במהלך אימונים למרוץ הספרטניון. צילום: שחר ממן

 

 

 

 

 

[עדן פז על התמונה: "התמונה הזו צולמה במהלך האימונים למרוץ הספרטניון. את האימון הזה ביצעתי יחף לחלוטין ובו שברתי שיא אישי של למרחק הכי ארוך שרצתי יחף – 53.6 ק"מ".]

 

באיזה הישג ספורטיבי שלך אתה גאה במיוחד?

ההישג שאני הכי גאה בו הוא המרוץ האחרון שהשתתפתי בו, מרוץ הספרטניון למרחק של 100 מייל, כ-161 קילומטר. נרשמתי אליו רק שלושה חודשים לפני המרוץ. הצלחתי לרוץ רצוף בלי עצירות ובלי הליכות בקצב ממוצע של 5:50 דקות לקילומטר. סיימתי אותו בזמן של 15:38:40 שעות.

המרוץ עצמו

מרוץ הספרטניון. צילום: עדי ברגר.

 

 

 

 

 

[עדו פז על התמונה: "את התמונה צילמו הזוג הטבעוני המהמם עמי ויהודית ברגמן שהפתיעו אותי ונסעו את כל הדרך ממכמורת, פעמיים, רק כדי לעודד אותי במרוץ".]

 

לא היו לי נפילות בקצב. התנהלתי על פי התכנון שלי והייתי מדויק מאוד. עמדתי בתכנון שלי בצורה מושלמת והשגתי את הקריטריון האוטומטי לספרטתלון, כלומר טוב יותר ב-25% מהקריטריון הרגיל מבחינת הזמן (15:45 שעות במקום 21 שעות), מה שאומר שאני יכול להירשם במשך שלוש שנים למרוץ הספרטתלון ואני נכנס בלי ההגרלה הנדרשת  למי שעומד בקריטריון הרגיל, שיש לציין שאף הוא קשה להשגה.

ריצה

סימולציה אחרונה לקראת התחרות. צילום: איילת אלפסי

 

[עדן פז על התמונה: "סימולציה אחרונה לקראת התחרות, בה אכלתי כמעט כל סיבוב כמו במרוץ עצמו. בריצה זו סיימתי מרתון בזמן של 3:16 שעות על מסלול המרוץ".]

 

 

 

 

 

רצתי בזוג סנדלים מינימליסטיים וללא גרביים או נעליים. התזונה שלי במרוץ הייתה מי קוקוס מהפרי עצמו, תאנים, תמרים, מלון, פיטאיות, אפרסמונים, סלרי וסליקוריה. כלומר מזון שלא עבר כל עיבוד.

בריאיון הקודם סיפרת שאבא שלך מנסה לשכנע אותך שתזונה טבעונית אינה בריאה, ושאתה ממשיך להוכיח לו את ההפך. האם ניסיונות השכנוע ההדדיים הללו נמשכים? האם אביך עדיין לא שוכנע?

לא, אבי כעת טבעוני. ביום ההולדת שלי לפני שנה וחצי, ב-21 בספטמבר 2018, נפגשנו לחגוג, וסיפרתי לו שאבא של חבר מאוד קרוב שלי עבר לתזונה טבעונית בריאה והחלים מסוכרת. לפני כן היה נוטל 14 כדורים ליום, אבל לאחר כשנה בתזונה הטבעונית הוא הפסיק לגמרי עם הכדורים והסוכר שלו התאזן. בעקבות המקרה הזה עבר אבא שלי לטבעונות. אני גיליתי על המעבר שלו לטבעונות במקרה כמה חודשים לאחר מכן.

מתי ומדוע עברת לתזונה פירותנית? האם ראית הבדלים באנרגיה וביכולות שלך בעקבות זאת?

לגבי השאלה השנייה – בוודאי! השיפור הוא משמעותי מאוד, ההתאוששות מהירה הרבה יותר והעיכול טוב הרבה יותר.

בשבח הפירות!

בשבח הפירות!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ולגבי השאלה הראשונה – כמה שבועות לאחר המרוץ פנתה אלַי משווקת של מוצר שמבוסס על ירקות, פירות ופירות יער. הסלוגן שלהם היה: "הדבר הטוב הבא אחרי פירות וירקות". לאחר השימוש במוצר הרגשתי שיפור ואז חשבתי לעצמי, למה לא ללכת על הטוב ביותר? זה מה שהוביל אותי לעשות צעד נוסף קדימה בשינוי התזונתי. נחשפתי לתזונה הזאת עוד כמה שנים לפני כן, בקבוצה בפייסבוק. אני זוכר שאמרתי לחברה שהייתה לי אז, שאני הולך לעבור לתזונה הזאת. החזקתי מעמד יום אחד, אולי אפילו פחות.

מה שעוזר לי להתמיד בתזונה הפירותנית הוא דווקא הפן המוסרי, לא הבריאותי. גידולים של מוצרים טבעוניים יוצרים נזק כבד לכדור הארץ, כמו לדוגמה גידולי סויה, דקלים לייצור שמן דקלים, קפה, קקאו, תה ותירס. הגידולים הללו זקוקים לשטחים ובאים על חשבון שטחים טבעיים. נוסף על כך, לרוב התעשייה הזאת מבוססת על ניצול בתנאי עבדות. אז אני מזכיר לעצמי שזו הסיבה שאני טבעוני ושואל את עצמי כל הזמן אם די בזה ומה אני יכול לעשות יותר. בנוסף, מוצרים מעובדים לרוב מגיעים בעטיפות, וגם הן ורמות לזיהום כדור הארץ.

בתיאבון!

בתיאבון!

 

 

 

 

 

 

 

 

מהם מקורות החלבון שלך?

פירות, ירקות, עלים ואגוזים. בכל אלו יש כמות מספקת של חלבון. עודף חלבון מזיק לגוף, ואני נמנע מזה.

מתי עברת לריצה יחפה או לריצה בסנדלים, ומדוע?

התחלתי את התהליך בעקבות הספר 'נולדנו לרוץ', באמצע 2014, כלומר לפני מרוץ סובב עמק. המעבר לריצה יחפה צריך להיעשות בהדרגתיות ובזהירות רבה. ריצה עם נעלי ריצה מנוונת את שרירי כפות הרגליים, סגנון הריצה משתנה לגמרי. כדי להרגיל את הגוף לריצה יחפה יש להשקיע  זמן רב ולעשות זאת בצורה איטית ומבוקרת. התהליך ארך זמן, ובשנת 2017 עברתי לסנדלים. מאז לא רצתי בנעליים. בתחילת התהליך הייתי רץ יחף או עם VFF (נעלי "ויבראם פייב פינגרס") מרחקים קצרים, ולאט-לאט העליתי את המרחק.

מי שמעוניין לעשות את תהליך המעבר – אשמח להדריך אותו. אני מאמן ריצה מוסמך ומנוסה במעבר לריצה יחפה.

מהי שגרת האימונים שלך?

אין לי שגרת אימונים קבועה. היא משתנה בהתאם למטרה. אם אני מתאמן למרוץ של 250 קילומטר,  שגרת האימונים תכלול ריצות ארוכות. לעומת זאת אם אני מתאמן למרתון, האימונים יהיו מהירים יותר וקצרים יותר. וכמובן, אם יש לי כאבים – אני לא רץ.

אני מקפיד כל הזמן על תרגול יוגה ופילאטיס ועל חיזוקים בעבודה עם משקל גוף, אבל מבחינת הריצות אין לי משהו קבוע.

על מה אתה מקפיד בתזונה?

אני מקפיד על אכילת מזון חי בצורתו הטבעית. הכלי היחיד שאני משתמש בו הוא  סכין. לא משתמש במעבד מזון, בבלנדר, במסחטת מיצים, במייבש מזון וכו'. אני גם לא אוכל פירות קפואים. אם אני צריך לנסח את זה במילה אחת – פשטות.

בבוקר אני אוכל ארוחת פירות עסיסיים, משתדל כמה שיותר מאוחר, כמו לדוגמה הדרים בחורף ואבטיח או מלון בקיץ; בצהריים אני אוכל פירות דחוסים יותר, כמו אפרסמונים או בננות; ובערב סלט, ואני משתדל להקפיד שהוא יכלול  ראש חסה שלם. זו כל התורה.

אופציה לארוחת בוקר

אופציה לארוחת בוקר

 

 

 

 

 

 

 

אופציה לארוחת צהרים

אופציה לארוחת צהרים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לעיתים אני אוכל גם ארוחות ביניים, לדוגמה, אם התאמנתי אימונים עצימים ואני מרגיש שהגוף זקוק לתוספת מזון. ארוחות הביניים יכללו אותם פירות שכללו הארוחות. הכול נעשה בהקשבה מלאה לגוף ולצרכיו.

איך אתה מחזק את עצמך מנטלית בזמן אימונים מפרכים או בשעת מרוץ כה ארוך? האם יש רגעי שבירה? איך מתמודדים עם השדים?

אני מזכיר לעצמי למה אני עושה את זה. המטרה שלי היא להראות לעולם ולעצמי שאפשר להצליח כאשר הדלק העיקרי הוא פירות. אני רואה בזה שליחות. אני גם נהנה מעצם ההישג וחושב על התחושה המתוקה שארגיש כשאדע שסיימתי את האתגר שהצבתי לעצמי. אני מנסה לדבר אל עצמי בצורה חיובית, מזכיר לעצמי מה הצלחתי לעשות, ואם אני חושב שזה יותר מדי – אז אני עוצר. המוטו שלי הוא שעדיף אימון אחד פחות מאשר אחד יותר מדי.

ברור שיש לי רגעי שבירה, אני לא מכונה. אם אני נשבר אז אני נשבר, אבל חוזר חזרה. אני יכול להגיד שהמרוץ האחרון היה לי קשה מאוד והיו לי רגעים בהם כמעט נשברתי, בייחוד כשהבנתי שיש לי עוד הרבה לרוץ. מה שעזר לי להתמודד עם הקושי הוא להגיד לעצמי שאמשיך ואראה אחר כך מה איתי, ואם לא אצליח אז לא אצליח, אבל אנסה לעשות כל מה שאני מסוגל.

ידעתי מראש שהמרוץ הולך להיות מאתגר וייתכנו קשיים בדרך. לכן ביקשתי מחברים ובני משפחה להגיע ולעזור לי במה שאצטרך, שזה כולל, בין היתר, תמיכה מורלית. ואכן, החברים ובני המשפחה הגיעו מכל הארץ כדי לראות אותי ולעודד אותי. לא מעט אנשים הפתיעו אותי והגיעו אף בלי שביקשתי. הם עשו כל מה שיכלו כדי להקל עליי במרוץ ופשוט לא יכולתי לאכזב אותם.

 

תוכל לפרט יותר מדוע אתה סבור שהתזונה הפירותנית היא אידיאלית עבורך?

כל החושים שלנו נמשכים לפירות. העיניים שלנו בעלות יכולת ההבחנה בין הצבעים השונים ,האצבעות שלנו ניחנו בחוש מישוש מפותח וחוש הריח שלנו, כל אלו עוזרים לנו לזהות פירות בשלים. מבנה האגודלים עוזר לנו לקטוף ולהחזיק את הפרי. ישנה סיבה שתמיד מתחשק לנו לאכול "משהו מתוק" – חוש הטעם שלנו נמשך למתוק, הסיבה היא, שזהו הדלק האופטימלי בשביל גוף האדם.

משיכה טבעית לפירות

משיכה טבעית לפירות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יתר על כן, לא קיימת אף חיה בעולם שמבשלת את האוכל שלה. בישול האוכל משפיע על הטעם ובמקרה הטוב גורם לנו להכניס לגוף אוכל שלא היינו מכניסים בצורה אחרת. אנחנו מבצעים מניפולציה על החושים שלנו, והגוף נפגע מזה. התזונה הפירותנית הכי טבעית לנו. אופן הגידול שלה יוצר את הנזק המועט ביותר לסביבה ולעיתים הוא אף תורם. עצים הם הריאות של כדור הארץ, ומובן שהתזונה הזו היא המוסרית ביותר כלפי הגוף שלנו. למעשה, מדובר במוסר בכמה רבדים: גם כלפי הגוף שלנו וגם כלפי בעלי החיים וכדור הארץ.

ולסיום – מסר לאומה?

זה אמנם נשמע מובן מאליו, אבל זה מדהים כמה זה קשה להקשיב לגוף שלנו ולהשתחרר מהתניות חברתיות שטבועות בנו עמוק כל-כך. קשה מאוד לשנות את ההרגלים ולצאת מאזור הנוחות. אך ברגע שמצליחים, אין מתנה גדולה מזו לבריאות הפיזית והנפשית שלנו. זה ממש כמו לחזור לגן עדן.

חזרה  לגן עדן!
חזרה לגן עדן!

 

 

 

קישור לראיון עם עדן משנת 2014:

http://www.run.co.il/20141101.html

פורסם בקטגוריה ריצה | תגובה אחת