רצים לזכרם – תשפ"א – 14.4.21 – לזכר יעקב ינה אושפיץ וקים יחזקאל לבנגרונד

זו לי פעם רביעית שאני משתתפת במיזם "רצים לזכרם", אך פעם ראשונה שאני רצה בקבוצה, חבורת רצים מקריית אונו. שמחתי לפגוש את אורן וימית, שרצו איתי בעבר ב"אנדיור", וכן את דנה, ריקי, זוהר וגיא, מקבוצתו של מישאל דגן בקריית אונו, שהחלתי להתאמן איתה לאחרונה.

לזכר החלל ניצול השואה והנרצחת הטבעונית מלאת החמלה

לזכר החלל ניצול השואה והנרצחת הטבעונית מלאת החמלה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקום המפגש שממנו יצאנו ואליו חזרנו הוא גן הגיבורים, לזכר הנופלים.

גן הגיבורים בקריית אונו והצעיר בחבורת הרצים

גן הגיבורים בקריית אונו והצעיר בחבורת הרצים

רצים מקריית אונו בגן הגיבורים, לזכר נופלי כל המערכות ולזכר נרצחי פעולות האיבה

רצים מקריית אונו בגן הגיבורים, לזכר נופלי כל המערכות ולזכר נרצחי פעולות האיבה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עם ההתכנסות, לפני הריצה, נרשם רגע משמעותי: עובר אורח שאל בהתרגשות את זוהר כיצד נקבעת בחירת השמות – אם היא אקראית או שאדם יכול לבחור שם. זוהר הסבירה שהשם הראשון הוא אקראי, נבחר בידי המערכת, ולשם זה ניתן להוסיף שם לפי בחירה. עובר האורח סיפר נרגש שלמד בכיתה עם השם השני שרשום אצלה – עופר חרוש. הם החלו לדבר על עופר ז"ל, וברור היה משיחתם שהוא היה משמעותי בחיי שניהם. מה שהופך את המפגש למיוחד אף יותר הוא העובדה שהוא התקיים בקריית אונו אך עופר ושני האנשים ששוחחו ביניהם וזכרו אותו באהבה הכירו זה את זה בירושלים, העיר בה התגוררו.

זוהר נושאת את שמו של עופר

זוהר נושאת את שמו של עופר חרוש. צילם: אורן מנחם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השנה רצתי לזכר יעקב (ינה) אושפיץ, בן צביה ויצחק. יעקב נולד ב-1930 בהונגריה, היה במחנה ריכוז ואף שרד במחנה ההשמדה אושוויץ שאליו הגיע סמוך לשחרור המחנה, על סף תום מלחמת העולם השנייה. הלב נחמץ מהמחשבה שמי ששרד בשואה נהרג בגיל כה צעיר, 18 בסך הכול, במלחמת השחרור. הדף באתר "יזכור" אינו מציין אם בני משפחתו שרדו בשואה והגיעו אף הם לארץ. יהי זכרו ברוך!

לדף החלל של יעקב ינה אושפיץ:

טוראי יעקב ינה אושפיץ – אתר יזכור (izkor.gov.il)

השם שבחרתי להוסיף הוא שמה של נרצחת פעולות האיבה קים יחזקאל לבנגרונד. קים הייתה טבעונית, פעילה למען בעלי חיים, מאכילת חתולי רחוב, בת זוג ואם אוהבת לפעוט בן שנה. סיימה לימודי משפטים מתוך כוונה להיאבק למען בעלי חיים במישור המשפטי. קים נרצחה באזור התעשייה ברקן. בת 29 הייתה בהירצחה. רועי שפרניק – אקטיביסט נמרץ למען בעלי חיים, ממייסדי "קירות שקופים", בן הזוג של טל גלבוע שטבענה אנשים לרוב – סיפר לי כי כמה שעות לפני שנרצחה קים הוא התכתב איתה. היא הייתה חברת פייסבוק שלו ושל טל, אך הם לא הכירו אישית. הוא כתב לה על פרויקט חדש של העמותה שהקים, והיא בתגובה שלחה לב סגול. יהי זכרה ברוך, והלוואי שמסר החמלה שניהל את חייה יחלחל ללבבות.

 

 

לדף החלל של קים יחזקאל לבנגרונד:

חדר נרות | קים יחזקאל לבנגרונד ז"ל  (btl.gov.il)

 

יהי זכרה ברוך!

אומנם הפוסט הזה מתפרסם באיחור (עומס עבודה), אך למעשה לזכור צריך תמיד.

פורסם בקטגוריה ריצה | תגובה אחת

"תן דעתך שלא תקלקל" – מרוץ עמק השלום – 9.4.2021

"ריצה עם ערך מוסף" – הציע פליקס פיסרבסקי בקבוצת הוואטסאפ של קבוצת "אנדיור" וצירף את ההזמנה הבאה:

איך אפשר לסרב להזמנה כזו? מרוץ למען שמירת הטבע!

כאשר התברר לי שיש לי טרמפ (תודה רבה לטל יעקובי!) נרשמתי בשמחה. גם מרוץ שטח, גם חברה מעולה של רצי "אנדיור" וגם מטרה טובה – שמירה על הטבע והנוף. מה עוד אפשר לבקש?

תמונה קבוצתית בתחילת המרוץ

תמונה קבוצתית בתחילת המרוץ. מימין לשמאל: טל, יעל בלה (הכלבה היפה) ודורון, פליקס

 

 

 

 

 

 

לפני שהתחלנו לרוץ שמחנו לפגוש את שי חזן, מארגן המרוץ, שבעבר ארגן בכישרון רב ובהרבה נשמה את מרוצי סובב עמק, והינה הוא רותם את הכישרון הארגוני שלו ואת הנשמה הגדולה למען מטרה חשובה. הלוואי שיצליח, קיוויתי בליבי, עבור עמק השלום, עבור כל האנשים הנהנים מהעמק היפה, עבור בעלי החיים והצמחייה. הלוואי שקולות המחאה שלנו יגיעו לאוזניו ויחדרו לליבו של מקבל ההחלטות – ראש עיריית יקנעם סימון אלפסי, שהבנתי שיש לו זכויות רבות בנוגע לפיתוח העיר, אך חשוב לזכור שגם על ערכי טבע חובה לשמור.

לשמור על ערכי טבע!

לשמור על ערכי טבע! צילם: פליקס פיסרבסקי

 

 

 

 

 

לא המתנו לפתיחה הרשמית של המרוץ, אלא החלנו לרוץ בסביבות 6:40. מיכל ובלהה, שנפצעה לאחרונה, תכננו ללכת שישה קילומטר, אך בסופו של דבר יופיו של המקום משך אותן למסלול העשרה קילומטר.

פליקס, דורון, טל ואני תכננו לרוץ במסלול ה-20 קילומטר אך לקצר אותו מעט בסיום. בסופו של דבר רצנו (ומפעם לפעם הלכנו) כמעט 19 קילומטר.

מזג האוויר היה מצוין, והאזור שבו רצנו מרהיב ביופיו. "מקום יפה לבנות בו בתים", התלוצץ דורון, והלב נחמץ מהמחשבה שהמקומות הפסטורליים שבהם רצנו עלולים להתכסות שׂלמת בטון ומלט.

"לא לרוץ מהר כי הם עדיין מסמנים את השבילים", אמר טל. רצנו ריצה איטית ומהנה, מתעכבים ליהנות מיפי הנוף וגם לצלם ולהצטלם.

מימין לשמאל: טל, דורון, ראש של בלה, יעל

מימין לשמאל: טל, דורון, ראש של בלה, יעל

 

 

 

 

 

פליקס

פליקס פיסרבסקי

 

 

 

 

 

 

 

לא אוכל! יצור רגיש ומרגיש!

לא אוכל! יצור רגיש ומרגיש!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לרוץ בטבע!

לרוץ בטבע!

 

 

 

 

 

 

 

 

מפעם לפעם הפנה פליקס את תשומת ליבי למקומות שבהם אני אמורה לעבור בריצת המרתון שנרשמתי אליה במרוץ סובב עמק, באוקטובר.

בתחנת הריענון הראשונה פגשנו מתנדבות צעירות ואכפתיות, נועה ועלמה, לבושות בחולצת המרוץ הקוראת להצלת העמק.

נועה ועלמה מעין השופט מתנדבות ונאבקות למען עמק השלום

נועה ועלמה מעין השופט מתנדבות ונאבקות למען עמק השלום. צילם: פליקס פיסרבסקי

כפי שתוכנן מראש, קיצרנו מעט את המסלול. הרי לא היה זה מרוץ רשמי עם מדידת זמנים, וגם איש לא צריך היה להצהיר מראש לאיזה מקצה הוא נרשם, כך שהייתה לנו לגיטימציה מלאה לזייף קלות, והגענו להפנינג. שמעתי את דבריה היפים והנרגשים ימית ארז, תושבת יקנעם, שאמרה בין השאר שהשנה האחרונה (שנת הקורונה) לימדה אותנו ש"כל אדם זקוק למקום שאליו יוכל ללכת ולצאת מדעתו בשלווה". היא סיימה בציטוט סיום מדרש האהוב עליי מאוד: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת – אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה ז).

ואני יוצאת בקריאה נרגשת לראש עיריית יקנעם ולשר הפנים אריה דרעי – תנו דעתכם שלא תקלקלו ותחריבו את עולמו של הקב"ה.

פורסם בקטגוריה מאבק אקולוגי, מאבק סביבתי, מרוץ עמק השלום, עמק השלום, ריצה, ריצה למען עמק השלום | 4 תגובות

בחרתי!

ביום הבחירות בחרתי – לפתוח את הבוקר בריצה בשדות כפר מעש, שכעת מעוטרים גם באודם הפרגים, המשתלב כה יפה בִּצְהוב החרציות.

האדום חזר לחיים - שדות כפר מעש

האדום חזר לחיים – שדות כפר מעש

 

 

 

 

 

כעת מבינים את בחירתי לרוץ בשדות היפים?

כעת מבינים את בחירתי לרוץ בשדות היפים?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במקרו, ההשפעה של הבחירה שלי באמצעות הפתק שאשלשל לקלפי היא כמעט אפסית.

לפני שתכעסו עלַי, מילאתי את חובתי האזרחית והצבעתי לאחת המפלגות. אבל עוד לפני כן בחרתי במה שישפיע על חיי ישירות. בחרתי להמשיך להיות פעילה ספורטיבית, ובחרתי להקפיד הרבה יותר על תזונה בריאה – לצמצם במזונות מעובדים ולהימנע מסוכר, למעט בנסיבות יוצאות דופן. לשם כך, בחרתי לקרוא שוב את הספר "לאכול כדי לחיות" (מאת ד"ר ג'ואל פורמן), שיסייע ביצירת המוטיבציה הדרושה.

בחרתי להקפיד על מדיטציה יומית מתוך הכרת התועלות שבכך.

בחרתי לרוץ וליהנות מהמראות היפים של הריצה שנקרו בדרכי, משמיים ועד ארץ:

 

לאן הן בוחרות לעוף?

לאן הן בוחרות לעוף?

 

 

 

 

 

העורב בוחר לנוח ביום הבחירות.

העורב מהרהר – במה לבחור?

 

 

 

 

 

 

 

והנה עורב שבוחר להיות פעלתן מקודמו

והנה עורב שבוחר להיות פעלתן מקודמו

 

ויש גם תורמוסים!

ויש גם תורמוסים!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בחרתי לעצור מריצתי ליד פרדס תפוזים, כדי לומר ליד העצים הפורחים את ברכת האילנות, הנאמרת

בחודש ניסן:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם.

איך אפשר שלא ליהנות מהיופי המתפרץ הזה? וגם הריח נפלא!

איך אפשר שלא ליהנות מהיופי המתפרץ הזה? וגם הריח נפלא!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התרגשתי לומר את הברכה היפה הזו בשדות האהובים עליי.

אולי תצליחו לראות בתמונה הבאה, שלא רק "בני אדם" נהנים מהאילנות אלא גם דבורה קטנה:

 

גם הדבורה נהנית מהעצים!

גם הדבורה הקטנה נהנית מהעצים!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המלצה שלי ליום הבחירות: עצרו רגע וחשבו: מה אתם בוחרים היום עבור עצמכם?

 

פורסם בקטגוריה בחירות, ברכת האילנות, ריצה | להגיב

האביב מתגעש בגעש

אביב. זה היה שמה של הילדה החביבה שהייתה איתי בגן (או שמא בכיתה א?) בעומר. אני הערצתי אותה. הן משום שהייתה מבסיס חיל האוויר בחצרים, ועל כן היה אביה חשוד כטייס (אבי היה מזכיר מפעם לפעם בחיוך איך לאטתי על אוזנו בהתרגשות: "היא מח-צ-רים!!"), והן בגלל שמה היפה: אביב.

אביב. זהו השם שהעניקו לבן דודי איב שמש ז"ל (שנפטר באביב ימיו ממחלת הסרטן), כאשר עלה עם משפחתו לארץ. ואני לא הבנתי, אם יש לך שם יפה כמו אביב, מדוע כולם ממשיכים לקרוא לך איב?

אני אוהבת את האביב. בבית הספר היו שואלים אותנו מפעם לפעם, בעברית או באנגלית, איזו עונת שנה אנו אוהבים ביותר. היו מעט ילדים של חורף, היו הרבה ילדים של קיץ, איני זוכרת אם היו גם ילדים של סתיו, ואני לא הבנתי איך לא כולם בוחרים באביב. איך לא כולם נכבשים בקסם הירוק ובשלל הצבעים של פריחת האביב. האביב מסמל בעיניי התחדשות וצמיחה, וכולו רעננות, תאווה לחיים ומרץ נעורים.

כשהייתי ילדה לימדה אותי אימי את שמות העונות בספרדית, ואני נכבשתי בקסם החגיגיות שבמילה אביב – La primavera.

רק היום מתחיל האביב רשמית, ובעוד שבוע נחגוג את חג האביב (אחד משמותיו של חג הפסח, משום שהוא נחגג ב"חודש האביב" על פי שמות יג 4 ועוד), אך זה זמן מה שהאביב כבר כאן, במלוא תפארתו ויופיו. איזו עונה נפלאה לרוץ בה!

לפני כשבועיים רצתי עם קבוצת "אנדיור" בגעש ולא הפסקתי להתפעל מהאביב המתגעש סביבי. שפטו בעצמכם:

אימן וצילם: פליקס

צבעונים בגעש! אימן וצילם: פליקס פיסרבסקי

 

 

 

אימן וצילם: פליקס

אירוס בגעש. אימן וצילם: פליקס פיסרבסקי

אימן וצילם: פליקס

אימן וצילם: פליקס פיסרבסקי

צילם ואימן - פליקס

צבעונים, רקפות וגם יעל אחת. צילם ואימן – פליקס פיסרבסקי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התמונות המרהיבות הללו הן של המאמן, פליקס פיסרבסקי. לצערי, איני מצטיינת במלאכת הצילום, אך לנוכח היופי שנפרש לעיניי ובשל בקשתה המפורשת של ליאורה בן חיים, יום קודם לכן, שאצלם ואשלח לה תמונות, כדי שתנשום את הטבע שהיא כה משתוקקת אליו, צילמתי אף אני כמה תמונות:

געש-5.3.21

 

געש-פרח ורוד בודד

 

 

 

 

 

 

 

 

בלה, בת הזקונים של דורון, על רקע אירוסים

בלה, בת הזקונים של דורון, על רקע אירוסים

 

 

 

 

געש-חוף ים ופרחים צהובים

 

 

 

 

 

 

 

 

ואפרופו התחדשות וניקיון אביב, זהו זמן נפלא למי ששוקל לנקות את צלחתו ואת מצפונו ממוצרי סבל מן החי, ולבחור בתזונה צמחית, מוסרית, מזינה ובריאה – ניקיון לגוף ולנשמה.

אני מדריכה כעת באתגר 22, קבוצת פייסבוק התומכת במי שרוצה לנסות טבעונות 22 ימים ומעניקה לו כלים לעשות זאת בדרך הנכונה. אנו כעת בתקופת ההכנה ואפשר להצטרף לקבוצה בשמחה. האתגר מתחיל רשמית ב-26.3.

קישור לאתגר(או פשוט גגלו: אתגר 22):

https://etgar22.co.il/

אשמח לפגוש אתכם!

מובן שאפשר להצטרף גם לקבוצות אחרות, הנפתחות פעמיים בכל חודש.

חג אביב שמח ופורח!

פורסם בקטגוריה ריצה | תגובה אחת

כמה אני עשירה!

מדי פעם בפעם מלטפת אותי (לא "מכה בי", כפי שנהוג לומר, אלא מלטפת ברכות) ההכרה כמה אני עשירה. לאחרונה היא חולפת בי לא פעם כאשר אני רצה בשדות כפר מעש היפים, הסמוכים לביתי. גם בימים של הסגר – כאשר הותרה פעילות גופנית ללא הגבלת מרחק ובלבד שהפעילות יוצאת מפתח הבית – היו השדות הללו בהישג יד, או בהישג רגל, חלק משגרת הריצה גם כאשר נמנע ממני להגיע ליער בן שמן, ליער עופר, לפארק קנדה ולמקומות נוספים שבהם אני רצה מפעם לפעם עם קבוצת "אנדיור" (ולכך ראוי להקדיש פוסט נפרד).

ובעונה זו של השנה – כמה יפה לרוץ בשדות.

שוטפת את העיניים בכחול ובירוק

שוטפת את העיניים בכחול ובירוק

‏‏כפר מעש-שדות ושביל

 

אף שאיני יושבת עם אריק איינשטיין בסן פרנסיסקו על המים, אני שוטפת את העיניים בכחול ובירוק – כחול השמיים וירוק השדות. לירוק מתגנבים גוונים נוספים של אדום, ורוד, וכמובן הרבה צהוב – פריחת החרציות, החרדל והסביונים. פירות הצבר ועצי ההדר מוסיפים גוונים של כתום.

ויש גם אדום :)

ויש גם אדום :)

בתיאבון!

בתיאבון!

‏‏כפר מעש-עץ תפוזים

 

בריצה ביום רביעי חלפה מעל ראשי להקת דררות צווחנית וירוקה, ובתחילת השבוע אפילו ראיתי תן ממש סמוך אליי. רצנו זה לקראת זה, ותוואי השטח לא אפשר לנו לראות זה את זה עד שהיינו סמוכים ממש. הוא קלט מהר ממני מה אירע, ונשא רגליו ונמלט לפני שהספקתי לצלם אותו.

אני רצה ביופי הנשגב הזה ומתפללת שלא ייגמר לעולם. לא, לא הריצה, אלא האפשרות לרוץ בנופים הללו. הלוואי שיישארו לי לתמיד, שלא ילבישו אותם "שׂלמת בטון ומלט".

על כל פנים, כל עוד השדות הללו נפרשים לרגליי ומול עיניי – אני חשה עצמי מבורכת ועשירה! ממש! קורה לעיתים שיוצאת מפי קריאה ספונטנית "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'! כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ!" (תהִלים קד 24), ולא פעם אני נזכרת תוך כדי ריצה גם בשירו הנפלא של נתן זך "אני רוצה תמיד עיניים":

אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
את יפי העולם ולהלל את היופי
המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל
את מי שעשה אותו יפה להלל
ומלא כל כך מלא יופי.

ואינני רוצה לעולם להיות עיוור ליפי
העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
על דברים אחרים אבל לא אומר די
לראות את היופי הזה שבו אני חי
ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
ועושות את חיי באומץ, ולא פחות
מכן, בסבלנות, סבלנות בלי די.

ולא אחדל מהלל. כן, להלל לא אחדל.
וכשאפול עוד אקום – ולו רק לרגע – שלא יאמרו
הוא נפל. אלא הוא קם עוד לרגע להלל
בעיניים אחרונות
את שלהלל לא יחדל.

ויש גם זחל משובב לב ונפש

ויש גם זחל משובב לב ונפש

פורסם בקטגוריה ריצה | 3 תגובות

רצים לזכרם – תש"ף – לזכר דוד צור מגן ודרורי גלבוע

גם השנה השתתפתי במיזם המרגש "רצים לזכרם". השנה, בשל הקורונה, לא נקבעה שעה אחת שבה כולם יוצאים לרוץ, אלא כל אחד בחר מתי לצאת לריצה.

רצתי לזכרם של דוד צור מגן ז"ל, שזהו השם שקיבלתי מהמערכת, ושל דרורי גלבוע ז"ל, שביקשתי להוסיף. אך בליבי החלטתי שאני רצה לזכרם של כלל הנופלים ונפגעי פעולות האיבה, והוספתי זאת בכתב ידי בדף שנשא את שמות דוד ודרורי. במהלך הריצה אמרתי בליבי פרקי תהילים לעילוי נשמתם.

לזכרם!

לזכרם!

לזכר דוד צור מגן, דרורי גלבוע ושאר הנופלים והנרצחים בפעולות איבה

לזכר דוד צור מגן, דרורי גלבוע ושאר הנופלים והנרצחים בפעולות איבה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יהי זכרם ברוך!

יהי זכרם ברוך!

 

 

 

 

 

 

דוד צור מגן, בן כשור ועקיבא. נולד באיראן, היה תלמיד מצטיין, התייתם מאִמו בגיל צעיר, בהיותו בתיכון. שירת בחיל הרגלים. בשנת 1973 בא בברית הנישואים עם חברתו שושנה. מספר שבועות לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים היו דוד ושושנה אמורים לקבל לידיהם את הדירה שקנה דוד בכוחות עצמו, אך דוד לא זכה לגור בה. ביום י"א בתשרי תשל"ד, 7.10.73, נהרג דוד המילואימניק במעוז "ליטוף" שבקצה הדרומי של האגם המר על שפת תעלת סואץ. גופתו לא נמצאה, ורק כעבור עשרה חודשים הוחזרה מהשטח שהיה בידי המצרים. בן 26 היה במותו.

והִנה פרטים על דוד צור מגן בדף ההנצחה לזכרו באתר יזכור:

https://www.izkor.gov.il/%D7%93%D7%95%D7%93%20%D7%A6%D7%95%D7%A8%20%D7%9E%D7%92%D7%9F/en_2682340ac073fd2bd7527576c620311b

נחמץ הלב על בחור כה צעיר, שאך נשא אישה, שעדיין לא הספיק לחנוך את הדירה שקנה וקיפד את חייו בדמי ימיו. דברי הכהן בפרשת שופטים בספר דברים פרק כ הולמים בראשי: "וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה".

רצתי גם לזכרו של ידיד המשפחה דרורי גלבוע, שעליו כבר כתבתי בעבר.

והִנה פרטים על דרורי גלבוע, בן גיקה ויעקב, באתר ההנצחה לזכרו:

https://www.izkor.gov.il/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%99%20%D7%92%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A2/en_baa9c408c9d22961a61a2286990c247d

 

יהי זכרם של דוד, של דרורי ושל שאר הנופלים ונפגעי פעולות האיבה – ברוך!

פורסם בקטגוריה ריצה | תגובה אחת

ריצה ואימונים בימי קורונה

אימונים וריצה בימי קורונה

יבורך רן שילון על שארגן לנו מרתון במרקש שבמרוקו ב-26.1.2020. הברכה שלוחה לא רק בשל החוויה הייחודית שבריצה במרקש, אלא גם בגלל משבר הקורונה שפקד אותנו מייד לאחר מכן ושכעת אינו מאפשר להתאמן למרתון. מאז שנת 2012, שבה רצתי את המרתון הראשון בחיי, קבעתי כלל שבכל שנה ארוץ לפחות מרתון (או אולטרה מרתון) אחד. עד כה עמדתי בהחלטה, וסך הכול רצתי 11 מרתונים (מהם שני אולטרה צנועים של 50 קילומטר, שאני מחשיבה כמרתונים). האחרון שבהם הוא מרתון מרקש, שאותו רצנו כאמור בסוף ינואר. לולא רצתי כבר את המרתון השנתי שלי, הייתי בוודאי נלחצת מכך שלא ניתן להתאמן כעת כראוי למרתון לשנת 2020. בזכות המרתון במרקש אני רגועה הרבה יותר, שומרת על כושר בסיסי אך לא רצה ריצות ארוכות ולא נלחצת מכך. יודעת שאשקם את יכולת הריצה בהמשך.

מי היה מאמין שמשך תקופה ארוכה ייאסר עליי לרוץ בשדות האהובים עליי, שהם במרחק רבע שעה של ריצה מביתי? לאחר שהחל כל הבלגן עם הקורונה, אך כאשר עדיין הותרה פעילות ספורטיבית ללא הגבלת מרחק, הרגשתי בת מזל, שהגוף והנפש חופשיים לשוטט בריצה בשדות כפר מעש. כאשר הבנתי שההיתר הזה עומד להיפסק, צילמתי בסוף חודש מרץ תמונות משובבות נפש מהשדות היפים שם, שיהיו לי למזכרת. הימים היו ימי אביב, העולם פרח, אך גם המגפה הרימה ראש.

ירוק בעיניים

ירוק בעיניים

לשטוף את העיניים

לשטוף את העיניים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

איזה קסם!

איזה קסם!

אין כמו לרוץ בטבע!

אין כמו לרוץ בטבע!

 

 

 

 

 

 

 

 

לאחר מכן הגיעו זמנים מאתגרים ביותר מבחינה ספורטיבית, של היתר ריצה במרחק 100 מטר מהבית. כמעט שלא ניצלתי את ההיתר הזה. ניסיתי להתיידד עם ההליכון שבבית, ועד שכמעט הצלחתי להתיידד אִתו הורחב השטח המותר בריצה ל-500 מטר. א-מחיה. הדבר אִפשר לי להגיע לשדה הקטן אך החביב של קריית אונו, שהוא ממש סמוך לביתי. הוא גם אִפשר לי להגיע לאזור שיש בו מדרגות ועליות, אף הוא סמוך לביתי.

גם סטודיו סי סגור. בימים כתיקונם אני מתאמנת שם פעמיים עד שלוש בשבוע, שלושה עד חמישה אימונים (פעמיים בשבוע אני נשארת לאימון כפול).

אז איך בכל זאת מתאמנים ומתחזקים?

אני ממשיכה לפתוח את הבוקר בתרגילי היוגה שלמדתי מרן שילון.

לכך אני מוסיפה תרגילים שונים של כוח ושל פילטיס.

חזרתי לאהבה ישנה נושנה – גלעד ינקלביץ', גוף בתנועה. שנים התמדתי להתאמן אִתו (ערוץ הספורט, 55, שעה 6:30 בבוקר), אך מסוף 2011, אז התחלתי אימוני ריצה – חדלתי. שעות הריצה חפפו לשעות האימון עם גלעד.

כעת, בימי קורונה, כאשר שעות הריצה שלי גמישות, שמחתי לגלות שגלעד עדיין שם, ממתין לי בחוף המרהיב בהוואי, צעיר ונמרץ בדיוק כפי שהיה (רק לי נוספו קמטים ושערות לבנות), משום שמדובר בשידורים חוזרים של אותם אימונים טובים מן העבר.

הוספתי לשגרת האימונים שלי את סדרת התרגילים שמעביר אברי גלעד בערוץ 13 בשעה 9:05 (מגלעד עד גלעד…). את התרגילים למד ממאמנת הכושר שלו יוספה טל. סדרה כיפית, קלה ואפקטיבית המותחת היטב את הגוף ובצורה נעימה.

אני ממליצה על הסדרה לסטודנטים שלי, וממריצה אותם לשלוח את הקישור להורים ולסבים שלהם:

https://www.facebook.com/HaolamHaboker/videos/1542216652620623/

הוספתי דילוג בחבל כארבע פעמים בשבוע. גיליתי שהרגל הדומיננטית שלי, זו שאיתה אני מתחילה לקפוץ, היא רגל שמאל, ולכן אני מקפידה לקפוץ גם כאשר רגל ימין מובילה את התנועה.

בקבוצת הריצה שלי, "אנדיור", מתקיימים אימוני "זום", גם אימוני כוח וגם אימוני ריצה. אלה שמשתתפים בכך מרוצים מאוד, אך לי קשה להתחבר לכך. לעיתים אני מצטרפת לשיחות התזונה עם יותם או למדיטציה עם רן.

אשר לריצות – אני רצה שלוש עד חמש פעמים בשבוע, מוסיפה דילוגים, ריצה בפה סגור וריצה לאחור. עדיין לא ריצות ארוכות משעה. אני יודעת שזה ישתנה. אולי בקרוב מאוד.

 

פורסם בקטגוריה ריצה | 3 תגובות

ראיון עם עדן פז בעקבות זכייתו במרוץ הספטניון למרחק 100 מייל (כ-161 קילומטר)

ראיינתי אותך בנובמבר 2014, לאחר ההישג המדהים שלך – מקום ראשון במרוץ סובב עמק למרחק של 200 קילומטר. באותו ריאיון העדת על עצמך שאתה לא נמנה עם הקפדנים בתזונה, כמובן מלבד ההקפדה על כך שהתזונה תהיה טבעונית, ללא מוצרים מן החי. עברו כמה שנים מאז, כעת אתה בן 34. אשמח לדעת מה השתנה בחייך, הן מבחינת תזונה והן מבחינת ריצה.

כל כך הרבה השתנה מאז. ראשית, סמוך מאוד למרוץ ה-200 קילומטר בסובב עמק עברתי מתזונה טבעונית לתזונה טבעונאית [כלומר, מזון טבעוני שלא עבר עיבוד ואינו אינו מבושל – י"ש]. בהתחלה היו מקרים שבהם אכלתי מבושל, אך בארבע השנים האחרונות לא אכלתי מבושל בכלל, וככל שאני מעמיק בידע על התזונה כך קל לי יותר להקפיד עליה.

מבחינת ריצה, אפשר להגיד שהפסקתי לרוץ ביולי 2017 והתחלתי לתרגל יוגה. התחלתי להקשיב לגוף שלי. הפסקתי להתאמן עם כאב ולקרוע את הגוף. ביוגה עובדים בין היתר על חיזוק, גמישות ומתיחות של הגוף, ונוסף על כך עושים עבודה פנימית. היוגה מרגיעה יותר והמערכת הפרה-סימפטטית נכנסת לפעולה. חזרתי לרוץ רק לפני שנה, כי התעורר אצלי חשק לחזור לרוץ, אבל הפעם אני מגיע ממקום רגוע וקשוב יותר.

ריצה במים

אימון ביער בן שמן. צילום: עדי ביבי.

 

 

 

 

 

 

אני עובד כמאמן ריצה. כרגע רק אימונים אישיים, אך בקרוב אני מתכנן לפתוח קבוצה לריצה מינימליסטית ויחפה.

ריצה יחפה

ריצה יחפה במהלך אימונים למרוץ הספרטניון. צילום: שחר ממן

 

 

 

 

 

[עדן פז על התמונה: "התמונה הזו צולמה במהלך האימונים למרוץ הספרטניון. את האימון הזה ביצעתי יחף לחלוטין ובו שברתי שיא אישי של למרחק הכי ארוך שרצתי יחף – 53.6 ק"מ".]

 

באיזה הישג ספורטיבי שלך אתה גאה במיוחד?

ההישג שאני הכי גאה בו הוא המרוץ האחרון שהשתתפתי בו, מרוץ הספרטניון למרחק של 100 מייל, כ-161 קילומטר. נרשמתי אליו רק שלושה חודשים לפני המרוץ. הצלחתי לרוץ רצוף בלי עצירות ובלי הליכות בקצב ממוצע של 5:50 דקות לקילומטר. סיימתי אותו בזמן של 15:38:40 שעות.

המרוץ עצמו

מרוץ הספרטניון. צילום: עדי ברגר.

 

 

 

 

 

[עדו פז על התמונה: "את התמונה צילמו הזוג הטבעוני המהמם עמי ויהודית ברגמן שהפתיעו אותי ונסעו את כל הדרך ממכמורת, פעמיים, רק כדי לעודד אותי במרוץ".]

 

לא היו לי נפילות בקצב. התנהלתי על פי התכנון שלי והייתי מדויק מאוד. עמדתי בתכנון שלי בצורה מושלמת והשגתי את הקריטריון האוטומטי לספרטתלון, כלומר טוב יותר ב-25% מהקריטריון הרגיל מבחינת הזמן (15:45 שעות במקום 21 שעות), מה שאומר שאני יכול להירשם במשך שלוש שנים למרוץ הספרטתלון ואני נכנס בלי ההגרלה הנדרשת  למי שעומד בקריטריון הרגיל, שיש לציין שאף הוא קשה להשגה.

ריצה

סימולציה אחרונה לקראת התחרות. צילום: איילת אלפסי

 

[עדן פז על התמונה: "סימולציה אחרונה לקראת התחרות, בה אכלתי כמעט כל סיבוב כמו במרוץ עצמו. בריצה זו סיימתי מרתון בזמן של 3:16 שעות על מסלול המרוץ".]

 

 

 

 

 

רצתי בזוג סנדלים מינימליסטיים וללא גרביים או נעליים. התזונה שלי במרוץ הייתה מי קוקוס מהפרי עצמו, תאנים, תמרים, מלון, פיטאיות, אפרסמונים, סלרי וסליקוריה. כלומר מזון שלא עבר כל עיבוד.

בריאיון הקודם סיפרת שאבא שלך מנסה לשכנע אותך שתזונה טבעונית אינה בריאה, ושאתה ממשיך להוכיח לו את ההפך. האם ניסיונות השכנוע ההדדיים הללו נמשכים? האם אביך עדיין לא שוכנע?

לא, אבי כעת טבעוני. ביום ההולדת שלי לפני שנה וחצי, ב-21 בספטמבר 2018, נפגשנו לחגוג, וסיפרתי לו שאבא של חבר מאוד קרוב שלי עבר לתזונה טבעונית בריאה והחלים מסוכרת. לפני כן היה נוטל 14 כדורים ליום, אבל לאחר כשנה בתזונה הטבעונית הוא הפסיק לגמרי עם הכדורים והסוכר שלו התאזן. בעקבות המקרה הזה עבר אבא שלי לטבעונות. אני גיליתי על המעבר שלו לטבעונות במקרה כמה חודשים לאחר מכן.

מתי ומדוע עברת לתזונה פירותנית? האם ראית הבדלים באנרגיה וביכולות שלך בעקבות זאת?

לגבי השאלה השנייה – בוודאי! השיפור הוא משמעותי מאוד, ההתאוששות מהירה הרבה יותר והעיכול טוב הרבה יותר.

בשבח הפירות!

בשבח הפירות!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ולגבי השאלה הראשונה – כמה שבועות לאחר המרוץ פנתה אלַי משווקת של מוצר שמבוסס על ירקות, פירות ופירות יער. הסלוגן שלהם היה: "הדבר הטוב הבא אחרי פירות וירקות". לאחר השימוש במוצר הרגשתי שיפור ואז חשבתי לעצמי, למה לא ללכת על הטוב ביותר? זה מה שהוביל אותי לעשות צעד נוסף קדימה בשינוי התזונתי. נחשפתי לתזונה הזאת עוד כמה שנים לפני כן, בקבוצה בפייסבוק. אני זוכר שאמרתי לחברה שהייתה לי אז, שאני הולך לעבור לתזונה הזאת. החזקתי מעמד יום אחד, אולי אפילו פחות.

מה שעוזר לי להתמיד בתזונה הפירותנית הוא דווקא הפן המוסרי, לא הבריאותי. גידולים של מוצרים טבעוניים יוצרים נזק כבד לכדור הארץ, כמו לדוגמה גידולי סויה, דקלים לייצור שמן דקלים, קפה, קקאו, תה ותירס. הגידולים הללו זקוקים לשטחים ובאים על חשבון שטחים טבעיים. נוסף על כך, לרוב התעשייה הזאת מבוססת על ניצול בתנאי עבדות. אז אני מזכיר לעצמי שזו הסיבה שאני טבעוני ושואל את עצמי כל הזמן אם די בזה ומה אני יכול לעשות יותר. בנוסף, מוצרים מעובדים לרוב מגיעים בעטיפות, וגם הן ורמות לזיהום כדור הארץ.

בתיאבון!

בתיאבון!

 

 

 

 

 

 

 

 

מהם מקורות החלבון שלך?

פירות, ירקות, עלים ואגוזים. בכל אלו יש כמות מספקת של חלבון. עודף חלבון מזיק לגוף, ואני נמנע מזה.

מתי עברת לריצה יחפה או לריצה בסנדלים, ומדוע?

התחלתי את התהליך בעקבות הספר 'נולדנו לרוץ', באמצע 2014, כלומר לפני מרוץ סובב עמק. המעבר לריצה יחפה צריך להיעשות בהדרגתיות ובזהירות רבה. ריצה עם נעלי ריצה מנוונת את שרירי כפות הרגליים, סגנון הריצה משתנה לגמרי. כדי להרגיל את הגוף לריצה יחפה יש להשקיע  זמן רב ולעשות זאת בצורה איטית ומבוקרת. התהליך ארך זמן, ובשנת 2017 עברתי לסנדלים. מאז לא רצתי בנעליים. בתחילת התהליך הייתי רץ יחף או עם VFF (נעלי "ויבראם פייב פינגרס") מרחקים קצרים, ולאט-לאט העליתי את המרחק.

מי שמעוניין לעשות את תהליך המעבר – אשמח להדריך אותו. אני מאמן ריצה מוסמך ומנוסה במעבר לריצה יחפה.

מהי שגרת האימונים שלך?

אין לי שגרת אימונים קבועה. היא משתנה בהתאם למטרה. אם אני מתאמן למרוץ של 250 קילומטר,  שגרת האימונים תכלול ריצות ארוכות. לעומת זאת אם אני מתאמן למרתון, האימונים יהיו מהירים יותר וקצרים יותר. וכמובן, אם יש לי כאבים – אני לא רץ.

אני מקפיד כל הזמן על תרגול יוגה ופילאטיס ועל חיזוקים בעבודה עם משקל גוף, אבל מבחינת הריצות אין לי משהו קבוע.

על מה אתה מקפיד בתזונה?

אני מקפיד על אכילת מזון חי בצורתו הטבעית. הכלי היחיד שאני משתמש בו הוא  סכין. לא משתמש במעבד מזון, בבלנדר, במסחטת מיצים, במייבש מזון וכו'. אני גם לא אוכל פירות קפואים. אם אני צריך לנסח את זה במילה אחת – פשטות.

בבוקר אני אוכל ארוחת פירות עסיסיים, משתדל כמה שיותר מאוחר, כמו לדוגמה הדרים בחורף ואבטיח או מלון בקיץ; בצהריים אני אוכל פירות דחוסים יותר, כמו אפרסמונים או בננות; ובערב סלט, ואני משתדל להקפיד שהוא יכלול  ראש חסה שלם. זו כל התורה.

אופציה לארוחת בוקר

אופציה לארוחת בוקר

 

 

 

 

 

 

 

אופציה לארוחת צהרים

אופציה לארוחת צהרים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לעיתים אני אוכל גם ארוחות ביניים, לדוגמה, אם התאמנתי אימונים עצימים ואני מרגיש שהגוף זקוק לתוספת מזון. ארוחות הביניים יכללו אותם פירות שכללו הארוחות. הכול נעשה בהקשבה מלאה לגוף ולצרכיו.

איך אתה מחזק את עצמך מנטלית בזמן אימונים מפרכים או בשעת מרוץ כה ארוך? האם יש רגעי שבירה? איך מתמודדים עם השדים?

אני מזכיר לעצמי למה אני עושה את זה. המטרה שלי היא להראות לעולם ולעצמי שאפשר להצליח כאשר הדלק העיקרי הוא פירות. אני רואה בזה שליחות. אני גם נהנה מעצם ההישג וחושב על התחושה המתוקה שארגיש כשאדע שסיימתי את האתגר שהצבתי לעצמי. אני מנסה לדבר אל עצמי בצורה חיובית, מזכיר לעצמי מה הצלחתי לעשות, ואם אני חושב שזה יותר מדי – אז אני עוצר. המוטו שלי הוא שעדיף אימון אחד פחות מאשר אחד יותר מדי.

ברור שיש לי רגעי שבירה, אני לא מכונה. אם אני נשבר אז אני נשבר, אבל חוזר חזרה. אני יכול להגיד שהמרוץ האחרון היה לי קשה מאוד והיו לי רגעים בהם כמעט נשברתי, בייחוד כשהבנתי שיש לי עוד הרבה לרוץ. מה שעזר לי להתמודד עם הקושי הוא להגיד לעצמי שאמשיך ואראה אחר כך מה איתי, ואם לא אצליח אז לא אצליח, אבל אנסה לעשות כל מה שאני מסוגל.

ידעתי מראש שהמרוץ הולך להיות מאתגר וייתכנו קשיים בדרך. לכן ביקשתי מחברים ובני משפחה להגיע ולעזור לי במה שאצטרך, שזה כולל, בין היתר, תמיכה מורלית. ואכן, החברים ובני המשפחה הגיעו מכל הארץ כדי לראות אותי ולעודד אותי. לא מעט אנשים הפתיעו אותי והגיעו אף בלי שביקשתי. הם עשו כל מה שיכלו כדי להקל עליי במרוץ ופשוט לא יכולתי לאכזב אותם.

 

תוכל לפרט יותר מדוע אתה סבור שהתזונה הפירותנית היא אידיאלית עבורך?

כל החושים שלנו נמשכים לפירות. העיניים שלנו בעלות יכולת ההבחנה בין הצבעים השונים ,האצבעות שלנו ניחנו בחוש מישוש מפותח וחוש הריח שלנו, כל אלו עוזרים לנו לזהות פירות בשלים. מבנה האגודלים עוזר לנו לקטוף ולהחזיק את הפרי. ישנה סיבה שתמיד מתחשק לנו לאכול "משהו מתוק" – חוש הטעם שלנו נמשך למתוק, הסיבה היא, שזהו הדלק האופטימלי בשביל גוף האדם.

משיכה טבעית לפירות

משיכה טבעית לפירות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יתר על כן, לא קיימת אף חיה בעולם שמבשלת את האוכל שלה. בישול האוכל משפיע על הטעם ובמקרה הטוב גורם לנו להכניס לגוף אוכל שלא היינו מכניסים בצורה אחרת. אנחנו מבצעים מניפולציה על החושים שלנו, והגוף נפגע מזה. התזונה הפירותנית הכי טבעית לנו. אופן הגידול שלה יוצר את הנזק המועט ביותר לסביבה ולעיתים הוא אף תורם. עצים הם הריאות של כדור הארץ, ומובן שהתזונה הזו היא המוסרית ביותר כלפי הגוף שלנו. למעשה, מדובר במוסר בכמה רבדים: גם כלפי הגוף שלנו וגם כלפי בעלי החיים וכדור הארץ.

ולסיום – מסר לאומה?

זה אמנם נשמע מובן מאליו, אבל זה מדהים כמה זה קשה להקשיב לגוף שלנו ולהשתחרר מהתניות חברתיות שטבועות בנו עמוק כל-כך. קשה מאוד לשנות את ההרגלים ולצאת מאזור הנוחות. אך ברגע שמצליחים, אין מתנה גדולה מזו לבריאות הפיזית והנפשית שלנו. זה ממש כמו לחזור לגן עדן.

חזרה  לגן עדן!
חזרה לגן עדן!

 

 

 

קישור לראיון עם עדן משנת 2014:

http://www.run.co.il/20141101.html

פורסם בקטגוריה ריצה | תגובה אחת

לרוץ מרתון במרקש שבמרוקו (26.1.2020)

לידתו של חלום

ברגע שבו שמעתי את רן שילון מדבר על מרתון במרקש שהוא מארגן עם תלמה ספורט (שאִתם בלהה ואני יצאנו למרתון פריז לפני שנה), ידעתי שאני חייבת להיות שותפה לחוויה. מעולם לא חלמתי על טיול במרוקו, היא הייתה מחוץ לסקופ שלי, אך כששמעתי על האפשרות לרוץ ברחובותיה מרתון מלא הזזתי הרים וגבעות כדי שאוכל לצאת לחוויה הזאת, אף שהיא נפלה על השבוע האחרון של הסמסטר. תודה לדקן הפקולטה ליהדות באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' ירון הראל ולכל מי ששיתף פעולה עם החלום שלי.

רואים את כרזת המרתון המסתתרת בין כל דגלי מרוקו? כך קידמה את פנינו מרקש ביום הנחיתה

רואים את כרזת המרתון המסתתרת בין כל דגלי מרוקו? כך קידמה את פנינו מרקש ביום הנחיתה

 

 

 

 

 

מרקש ביום הגעתנו. צילם: שמעון שיר-רז

מרקש ביום הגעתנו. צילם: שמעון שיר-רז

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המרוקאיות

בקבוצת הוואטסאפ "המרוקאיות", שפתחתי עבור יעל נשגב, בלהה מנדילוביץ, מיכל יפה ואנוכי לכבוד חוויית ריצת המרתון במרוקו, נרשמה ההתכתבות הבאה:

בלהה (שאינה חובבת קור, בלשון המעטה): "מיכל, איך יהיה מזג האוויר במרקש ביום המרתון?"

מיכל (הטכנולוגית מבין ארבעתנו): "הי, תראי, ציפור!"

וכשבלהה הביעה תמיהתה, הסבירה מיכל שביקשה להסב את תשומת ליבה מהשאלה, "אבל… כן, יהיה קר. אנחנו מגיעות למדבר".

במזוודה מפוצצת מבגדי ספורט ארוכים וקצרים נחתנו במרקש בטיסה דרך אתונה. קובי מתלמה ספורט טס אתנו וליווה אותנו לכל אורך הטיול. גם בפריז הוא אתנו וטיפל ביעילות בבעיות בירוקרטיות שהתעוררו. טוב שיש אבא לקבוצה. בשדה התעופה פגשנו את רן ואת זוגתו ליאת, שהגיעו מפורטוגל השכנה.

ממרקש נסענו לאסואירה (ובשמה הקדום – מוגדור), עיר נמל יפה על חוף האוקיינוס האטלנטי. בבוקר, לאחר יוגה בהדרכת רן – אירוע שהצריך עיצוב מחדש של הלובי במלון (וחשף את צואתה של חתולת המלון מתחת לשטיח…) – יצאנו לריצה על חוף האוקיינוס האטלנטי. הצלחנו להחריד משלוותם את השחפים הרבים שבחוף.

שחפים - בכל מקום.

שחפים – בכל מקום. צילמה: בלהה מנדילוביץ

 

 

 

 

 

ועוד שחפים. צילמה: יעל שמש

ועוד שחפים. צילמה: יעל שמש

 

 

 

 

 

 

 

 

יום גשום באסואירה. צילמה: בלהה מנדילוביץ

יום גשום באסואירה. צילמה: יעל נשגב

 

 

 

 

 

 

 

 

ירד גשם והבגדים נרטבו. אולי כאן נבט זרע הפורענות – "הקורונה המרוקאית העצבנית", כפי שכינינו בהלצה(?) מחלה שחטפו רבים מאיתנו. רצתי לצד צפריר בשן, והוא סיפר לי שזה יהיה המרתון הראשון שלו. בשנה שעברה התכוון לרוץ את מרתון ים המלח, אך התוכניות נגדעו בשל פציעה, ולאחר מכן גילוי סרטן בכליה, שבעקבותיו הסירו לו חצי כליה. והִנה הוא כאן. התרגשתי מסיפורו וביקשתי את רשותו לשלב אותו בפוסט שאכתוב. אף התרגשתי לגלות שלצפריר ולאשתו אלה יש בת טבעונית בשם אנה, שהיא רק בת 12 וכבר טבעונית שנתיים (לאחר חצי שנה של צמחונות), לאחר שנחשפה למידע על מה שקורה לבעלי החיים בתעשיית המזון מן החי. יישר כוח, אנה בשן! היה נחמד לראות כמה הוריה גאים בה, אף שאינם טבעונים בעצמם.

באסואירה ביקרנו בבית הקברות היהודי. הופתענו לראות כלב שחור נובח ומתרוצץ בין המצבות ובעיקר עליהן. נאמר לי שהיו שני כלבים, אך ראיתי רק אחד. התברר שמאכילים אותם שם. ראשיד, המדריך הנחמד, סיפר שהמרוקאים אוהבים חתולים אך לא נוהגים לגדל כלבים, בשל האמונה שהמלאכים אינם מגיעים למקום שבו נמצאים הכלבים. נעלבתי בשם הכלבים, אך גם בשם היהודים הקבורים בבית הקברות, שבו שיכנו את הכלבים, שהם לכאורה מבריחי מלאכים.

לחתול יש בית. רחוב באסואירה.

לחתול יש בית. רחוב באסואירה.

 

 

 

 

 

 

 

 

מאסואירה נסענו לאגאדיר, אף היא נמצאת לחוף האוקיינוס האטלנטי. הדרך הייתה מלאה בעצי ארגן, ואפילו ראינו עיזים שטיפסו על עצים כדי לאכול את עלי העץ ואולי גם את פירותיו. מפרי העץ מפיקים את שמן הארגן, שהוא אחד השמנים היקרים בעולם. באגאדיר ביקרנו גם במפעל לייצור שמן הארגן.

העיר אגאדיר חרבה ברעידת אדמה ב-1960 ונבנתה מחדש במרחק מה ממקום העיר המקורית. לאחר יוגה רצנו ריצה נעימה והפעם לא רטובה בקרבת המלון, סמוך לאוקיינוס האטלנטי. ממול הבהיק הכתוב על הגבעה באור יקרות: אללה, המדינה, המלך.

השילוש הקדוש: אללה, המדינה, המלך. נוף ריצת הבוקר באגאדיר.

השילוש הקדוש: אללה, המדינה, המלך. נוף ריצת הבוקר באגאדיר.

 

 

 

 

 

 

 

לאחר מכן טיילנו בנמל אגאדיר ובקסבה. כישראלים, פחות התרגשנו מהגמלים שבמקום, ונראה שלא היינו לקוחות מבטיחים (כל צילום עם הגמלים ובעליהם כרוך בתשלום).

קשת יפה. צילם: יניב סוויסה

קשת יפה מעל שמי מרוקו. צילם: יניב סוויסה

 

 

 

 

 

כפי שהבטיח רן, הגענו לבית המלון במרקש לפני כניסת השבת. היה טוב להתמקם במלון שבו שהינו עד סוף הטיול. סוף-סוף סוג של בית. חדלנו להיות "היהודי הנודד".

ריצת מרתון בעיר האדומה

יום לפני המרתון קיבלנו תדרוך מרן שילון, שהזכיר לנו (וטוב שעשה זאת) שכל מרתון הוא סיפור בפני עצמו, ולא ניתן לדעת מראש כיצד יגיב גופנו כלפי האתגר. שעלינו להעריך את הדרך כולה, ולא רק את התוצאה.

גם יום המרתון (ראשון) החל ביוגה. הזינוק למרתון היה ב-8:30, עם עליית אור ראשון, שהיא מאוחרת במרוקו. יצאנו עם רן בריצה קלה מהמלון שלנו לקו הזינוק. בקו הזינוק השארתי חולצה לבנה ששימשה לי עד כה כחולצת פיג'מה. היא יועדה מראש להיות מושלכת. את הריצה התחלתי בחולצה קצרה ומעליה חולצת ריצה ארוכה. יעל נשגב ואני התחלנו את הריצה עם צפריר, והשגחנו עליו שלא ירוץ מהר מדי.

סלפי קבוצתי על קו הזינוק

סלפי קבוצתי על קו הזינוק

 

 

 

 

 

 

 

רצתי כמו מתוך חלום, מתקשה להאמין שאני רצה מרתון בעיר האדומה מרקש, המכונה כך משום הגוון האדמדם של בתיה. תחילת הריצה עברה נפלא. הקצב היה טוב, והקילומטרים הצטברו במהירות. לאחר כארבעה עשר קילומטר הרחיב צפריר צעד ונעלם. סיימנו את תפקידנו בנוגע אליו. השמש עלתה, והחולצה הארוכה החלה להכביד. הורדתי אותה בזהירות רבה, כדי שלא ללחוץ בטעות על שעון הג'-פי-אס. יעל סייעה לי בכך. אף היא פשטה את חולצתה הארוכה. מכאן ואילך רצתי בחולצה קצרה שרשום עליה Vegan Runner לצד מילים עבריות. לא חששתי לרוץ עם כיתוב עברי במרוקו, כפי שלא חששנו לשוחח עברית בכל מקום שאליו הגענו.

האותיות העבריות לא משכו תשומת לב, אך הכיתוב באנגלית Vegan Runner דווקא כן. "רצה טבעונית, אנו תומכים בך!" קראה לעברי באנגלית בחורה נחמדה. עוד בתחילת הריצה ראיתי רצה אחרת על המסלול עם חולצה שעליה כתוב Vegan Runners. היא רצה לפניי. ניסיתי ליצור עִמה קשר, אך היא לא שמעה אותי בשל האוזניות שהרכיבה לאוזניה.

כעבור כעשרים וחמישה קילומטר הגוף בגד בי. התכווצויות שרירים קשות במפשעה ובהמסטרינג. רן שילון הסביר בדיעבד שזה קרה כי רצתי מיובשת. אכן, התייבשתי בטיסה, ונראה שלא הצלחתי להתגבר על כך עד הריצה. נאלצתי מפעם לפעם לעבור להליכה. הכאב פילח את גופי, ועיסיתי במרץ את המקומות הדואבים. לא כך דמיינתי לי…

שני הקילומטרים האחרונים עברו בריצה רציפה. התוצאה אינה כזו להתפאר בה: קצת פחות מ-4:20 שעות. לקראת קו הסיום שמעתי את רן שילון ואת חברתו ליאת, שרצו חצי מרתון, קוראים בשמי. זה היה מעודד מאוד. הם נותרו לעמוד שם עד אחרון הרצים ולעודד את חברי הקבוצה בהעניקם להם רוח גבית. הִנה סוף-סוף קו הסיום. התרגשתי לקבל מדליה מרוקאית. עם סיום הריצה, מיהרנו יעל ואני ללבוש את החולצה הארוכה, כי בכל זאת, היה קר.

סיום המרוץ - עם יעל נשגב.

סיום המרוץ – עם יעל נשגב.

 

 

 

 

 

 

פרנסיס אבירן וחבר עם סיום המרתון במרקש

פרנסיס אבירן וחבר עם סיום המרתון במרקש

 

 

 

 

 

 

שמחנו לראות את בלהה מגיעה מאושרת. היא שיפרה בשש דקות את התוצאה שקבעה במרתון פריז וחשה שניהלה את הריצה היטב. גם מיכל יפה סיימה את המרתון הראשון בחייה בשלום, ואפילו הצליחה ליהנות מ-15 הקילומטר האחרונים, לאחר שלדבריה החליטה לשחרר תקווה לתוצאה מסוימת. יש לנו מרתוניסטית חדשה!

על העוקץ

לאחר המרתון נהנינו מטיולים נוספים ומרתקים במרוקו, כולל באזור היהודי במרקש, שם ביקרנו בבית כנסת.

השוק הצבעוני במרקש. צילמה: בלהה מנדילוביץ

השוק הצבעוני במרקש. צילמה: בלהה מנדילוביץ

 

 

 

 

 

כמה צבעים! השוק במרקש! שוטטה בהנאה וצילמה: בלהה מנדילוביץ

כמה צבעים! השוק במרקש! שוטטה בהנאה וצילמה: בלהה מנדילוביץ

 

 

 

 

 

ועוד קצת שוק

ועוד קצת שוק

 

 

 

 

 

 

 

 

יום לפני שובנו לארץ, נסענו לברברים בהרי האטלס המושלגים. מראה המדבר הגובל בהרים שפסגותיהם מושלגות הוא אחד המראות היפים שראיתי בחיי.

רוכל ברבר בהרי האטלס. צילם: טל לוגסי

רוכל ברבר בהרי האטלס. צילם: טל לוגסי

 

 

 

 

 

 

 

 

הרי האטלס. צילם: טל לוגסי

הרי האטלס. צילם: טל לוגסי

 

 

 

 

 

הרי האטלס. צילמה: בלהה מנדילוביץ

הרי האטלס. צילמה: בלהה מנדילוביץ

 

 

 

 

 

עם בלהה בטיול להרי האטלס. צילמה: יעל נשגב

עם בלהה בטיול להרי האטלס. צילמה: יעל נשגב

 

 

 

 

 

 

דניאלה ופרנסיס אבירן

דניאלה ופרנסיס אבירן

 

 

 

 

 

 

קופרטיב נשי להכנת שמן הארגן בהרי האטלס

קואופרטיב נשי להכנת שמן הארגן בהרי האטלס

 

 

 

 

 

 

 

 

אלא מה? חלק מאִתנו היו כבר חולים. אני חליתי לאחר שובי לארץ. חום גבוה, שיעולים (שעדיין ממשיכים בעוז) וכאבי מפרקים. מזמן לא חשתי כה סמרטוטית.

על הדבש (סילאן)

לפחות במקרה שלי המחלה התחשבה והרימה ראש רק לאחר המרתון ולאחר שהסתיים הטיול המרתק בארצו של מוחמד השישי, מלך מרוקו, ירום הודו! היה שווה!

ועוד קצת עוקץ

אף שהתוצאה אינה כזו שיש להתפאר בה, בכל זאת הפריע לי כאשר התברר שהיא רשומה על שם רץ אחר. כלומר, כאשר רושמים את שמי בדף תוצאות המרוץ לא מתקבלת כל תוצאה, וכאשר רושמים את מספרי – 698 – מתקבלת התוצאה שלי, אך תחת שמו של רץ בריטי. כתבתי למארגנים. לא קיבלתי תגובה. מילא. לפחות את החוויות אי-אפשר לשדוד ממני.

עדכון

עניין התוצאה סודר חלקית. כעת כאשר רושמים את המספר מקבלים את שמי ותוצאתי. אולם אם רושמים שם משפחה לא מקבלים דבר. ואילו רישום של שם פרטי בלבד גם כן מביא לתוצאה על שמי. אך השמיטו את עובדת היותי מישראל (לא מכוון נגד ישראל, כפי הנראה. כי לא הייתה להם בעיה לציין על רצים אחרים שהם מישראל). שוקלת אם להמשיך לנסות לטפל.

[IS1]

פורסם בקטגוריה ריצה | 6 תגובות

ראיון עם אריאל רוזנפלד לאחר זכייתו במרוץ הספרטניון – ינואר 2020

הרצים הטבעונים עשו זאת שוב!

ב-10.1.2020 זכו שלושה ישראלים בלבד, מבין כל הנבחרים שהשתתפו במרוץ הספרטניון (הלחמה של המילים ספרטתלון וקריטריון), בקריטריון קבלה אוטומטית למרוץ הספרטתלון הקשה והמאתגר כל-כך. הזוכים – שני גברים ואישה, שלושתם טבעונים: אריאל רוזנפלד, שבריצת 24 שעות רצוף הגיע ראשון מכולם ורץ כ-228 קילומטר; ליז מלכה, שהגיעה ראשונה מהנשים בריצת 24 שעות, לאחר שגמאה כ-214 קילומטר; ועדן פז, שהגיע ראשון בריצת 100 מייל (כ-161 קילומר) ב-15:38 שעות.  לכבוד ההישג אני יוצרת קשר עם אריאל, שהוא תמיד נגיש, חביב ומשתף פעולה.

אריאל רוזנפלד - המנצח הגדול של ספרטתיון 2020

אריאל רוזנפלד – המנצח הגדול של ספרטניון 2020

 

 

 

 

 

 

ראיינתי אותך בעבר בשנת 2014, לאחר שהגעת מקום ראשון במקצה ה-100 קילומטר במרוץ סובב עמק. היית אז בן 40. היום אתה בן 46. מה התחדש מאז בחייך?

"בשנים 2015–2017 עבדתי כמאמן בריאות ומאמן ריצה, בנוסף לעבודתי בשוק ההון. החל משנת 2018 חזרתי לעולם ההייטק, ואני המנכ"ל של חברת 3DSignals, המשפרת יעילות מפעלים באמצעות מעבר מהיר לעידן הדיגיטלי.

בתחום הריצה – מרוץ  סובב עמק 2013 למרחק 100 קילומטר הקנה לי את הזכות להשתתף בהגרלת הספרטתלון, אולטרה מרתון למרחק 247 קילומטר מאתונה לספרטה, הנחשב לאחד מהקשים בעולם.

את הספרטתלון סיימתי בשלוש הפעמים שבהן השתתפתי בו, בשנים 2015, 2017 ו-2018 בזמנים: 30:45, 30:11, 33:27 בהתאמה. יש לציין שב-2018 רוב המרוץ היה תחת סופת צקלון.

ה-cut-off הוא 36שעות.

אריאל רוזנפלד - ספרטתלון 2015 - גאווה לישראל וגאווה לטבעונים

אריאל רוזנפלד – ספרטתלון 2015 – גאווה לישראל וגאווה לטבעונים

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 2016 ניצחתי את מרוץ 100 מייל [כ-161 קילומטר – י"ש] חומת ברלין בתוצאה של 15:20שעות.

בשנת 2020 קבעתי שיא ישראלי לריצת 24 שעות – 228 קילומטר".

– מהו משטר האימונים שלך?

"לקראת כל מרוץ מטרה ליאור זך-מאור, שהוא המאמן האישי שלי, ואני מתכננים את ההכנה לפי שבועות עמוסים יותר ועמוסים פחות כדי להגיע לשיא ביום התחרות. שבועות עמוסים מגיעים ל-200 קילומטר בשבוע ואף יותר מזה".

אריאל רוזנפלד בפעולה - ספרטתיון 2020

אריאל רוזנפלד בפעולה – ספרטניון 2020

 

 

 

 

 

 

 

 

– איך אתה מחזק עצמך מנטלית, כאשר הגוף עייף ודואב לאחר כל כך הרבה שעות על הרגליים?  האם יש רגעים של שבירה?

"באופן כללי אני אדם עם חשיבה חיובית, שמתמודד ביום יום עם הרבה לחצים (כמנכ"ל חברת סטרטאפ), ויכולת ההתמודדות באה לידי ביטוי גם בריצה. אין רגעים של שבירה. יש רגעים של קושי, וההתמודדות איתם מביאה לצמיחה".

– על מה אתה מקפיד במיוחד בתזונה?

"מגוון רחב של ירקות, פירות וקטניות. בתקופות עמוסות, מקפיד על עלים ירוקים".

– האם אתה ממליץ למתאמנים שלך על תזונה טבעונית?

"אני מכין את המתאמנים רק בהיבט הספורטיבי ולא התזונתי אבל הם רואים את מה שאני עושה ויש 'נטייה' טבעית לטבעונות".

– האם תוכל להזכיר הישג בולט של מתאמן או מתאמנת שלך?

"ההישג הבולט ביותר של מתאמנים שלי הוא של ליז מלכה, ספורטאית טבעונית,

הישראלית הראשונה (והיחידה) שהשתתפה וסיימה את הספרטתלון, שיאנית ישראל בריצת 24 שעות שבמהלכן רצה  214 קילומטר".

– מרשים מאוד! ולסיום – מסר לאומה?

"המשיכו לחלום וגרמו לחלומות להתממש!".

אריאל רוזנפלד - הרץ הטבעוני שחולם ומגשים חלומות

אריאל רוזנפלד – הרץ הטבעוני שחולם ומגשים חלומות – ספרטניון 2020

פורסם בקטגוריה אריאל רוזנפלד, טבעונות, ספרטיון, ספרטתלון, ריצה | 3 תגובות