מרתון סובב עמק 2021 – על קושי ותגמול, על אחים ואחות

על אחים ועל אחות

חלפו־עברו להם הימים שבהם ריגשה ריצת מרתון שלי את שלושת אחיי – איסי, ישי ואלון. במרתון הראשון שלי, מרתון תל אביב ב־2012, הם התייצבו כולם בסיום לשמוח בשמחתי. במרתון השני – טרחו לשלוח הודעת עידוד לקראתו; אולי אפילו התקשרו. אבל ערב המרתון ה־12 במספר (בת מצווה!) לא הגיעה כל הודעת עידוד מהם. בשעת ערב אני כותבת ברכה לעצמי בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית כדי לעורר את המנמנמים: "בהצלחה ליעל שתרוץ מחר מרתון בסובב עמק!" אחי הבכור איסי משיב בהעתקה של ברכתי. הצעיר, אלון, טורח לברך, וכך גם אשתו גל, והאמצעי שותק (אני אוהבת גם אותך, ישי!).

איסי, עורך הלשון, הוא גם אומן הלשון. בכל בוקר, כאשר הוא מתאמן עם אברי גלעד בזום (הרוטינה של יוספה טל, מומלץ!), הוא מפנק את אברי בשלט של גימטרייה או אקרוסטיכון. בשביל אברי הוא יכול להתאמץ על בסיס יומיומי, ומה איתי? אני נוזפת בו שבמקום להעתיק את הודעת הברכה שלי לעצמי הוא יכול להשקיע באקרוסטיכון. הנזיפה עוזרת, וזה מה שהוא שולף עבורי מן השרוול בשעת לילה מאוחרת:

אקרוסיטכון מאומן הלשון, אחי, איסי שמש

אקרוסיטכון מאומן הלשון, אחי, איסי שמש

 

 

 

 

 

 

 

 

אז הצלחתי לחלץ מאיסי אקרוסטיכון, אבל האמת היא שהאחים שלי איבדו עניין בריצות שלי. מזל שבשנה האחרונה זכיתי באחות, אומנם לא ביולוגית אך אחות מבחירה – ליאורה בן חיים. היא מתרגשת לא פחות ממני ומפתיעה אותי כאשר היא מודיעה לי שתגיע לפגוש אותי בסיום המרוץ. פיצוי על אדישות האחים.

בוקר המרוץ

תודה לעזר כנגדי, אישי היקר יריב גלבוע, שהשכים איתי בשעה שלוש וחצי כדי שנצא לדרכנו בארבע וחצי בבוקר. אני שותה ואוכלת לפי ההנחיות של המאמן מישאל דגן, אף שבדרך כלל איני אוכלת ושותה בבוקר לפני אימון. כשאנו מגיעים למתחם, אני מופתעת ממיעוט האנשים שבו. המוזיקה מבריחה את יריב חזרה למכונית, ואני נשארת לבד. חוויה שונה כל כך מחוויית הריצה לפני שנתיים – אז רצתי עם שמוליק הודס ועם בלהה מנדילוביץ את מקצה ה־33 קילומטר ונהניתי לכל אורך הדרך. כעת אני לבד, מחכה לזינוק. "פסס, פסס", אני מנסה לפתות חתול מזדמן לחבור אליי, אבל הוא מתרחק ממני בצעד גאה ואני נשארת בודדה כמו כלב. אפשר להבין אפוא את שִׂמחתי עת פגשתי את אפרת כרמלי-כלב ואת יוסי צחור מקבוצת הריצה שלי, תל אביב 100, שהתייצבו שניהם למקצה ה־33 קילומטר.

 

עם אפרת כרמלי-כלב ויוסי צחור! סוף-סוף פנים מוכרות!

עם אפרת כרמלי-כלב ויוסי צחור!
סוף-סוף פנים מוכרות!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רצתי במרוץ "סובב עמק" את מקצה ה־33 קילומטר חמש פעמים (2012, 2013, 2016, 2018, 2919). בשנת 2014 הייתי אמורה לרוץ בו 63 קילומטר ובטעות דילגתי על תחנה ורצתי רק 50 קילומטר, אבל זו לי פעם ראשונה שארוץ בו מרתון. אני תוהה עד כמה תהיה חוויית המרתון שונה מחוויית ה־33 קילומטר, שתמיד הייתה עבורי חוויה חיובית ונעימה (גם חווית ה־50 קילומטר הייתה נעימה מאוד, למרות הטעות).

מיעוט אנשים ובייחוד נשים

אני מתפלאת לגלות כמה מעטים אנו. כמה עשרות רצים ורצות נרשמו למקצה המרתון. מספר הנשים נמוך משמעותית ממספר הגברים. למיעוט הנשים יש שני צדדים חיוביים – פודיום ו… גישה חופשית לשירותים. ליבי מתרונן למראה הלא שגרתי של שירותי נשים פנויים לעומת תור מסוים בשירותי הגברים. הצד השלילי של מיעוט המשתתפים במרוץ מתגלה במרוץ עצמו.

המרוץ

זינוק ב־6:15, לפי התוכנית. עד מהרה נוצרים פערים בין הרצים, וכך אני מוצאת עצמי רצה לבדי חלק נכבד מהמרוץ. נחמד לפגוש את רצי האולטרה בדרך, ובהמשך את רצי ה־33. שתי רצות אולטרה חמודות הולכות ושרות "יחד, כל הדרך!" ומחממות את הלב, אף שהן גורמות לי לחוש יותר בבדידותי. "יש עוד טבעונים במרוץ!" אני שומעת קול מאחוריי. כאן יש להבהיר, שאני מקפידה בכל מרוץ ללבוש חולצה המזהה אותי כטבעונית, גם כדי לפגוש טבעונים נוספים בדרך, משום שהזיהוי שלי כטבעונית מעודד אותם להציג עצמם כטבעונים, וגם לזכר הימים שבהם נתקלתי שוב ושוב בשאלה "איך תרוצי מרתון? את הרי טבעונית! ומה עם החלבון?" השיח היום השתנה, תודה לאל, ובכל זאת אני עדיין רואה זאת כשליחות להבהיר שטבעונות וספורט הם שילוב מנצח.

נשוב למרוץ: "אתה טבעוני?" אני שואלת את זה שציין שיש עוד טבעונים במרוץ. התברר שלא, אבל חברו, שאיתו הוא רץ, טבעוני. שמו ליאור אסולין, והוא טבעוני כחמש שנים, בעקבות סרט שראה ביוטיוב. "אין דרך חזרה", הוא אומר. בערך באותה תקופה גם החל לרוץ.

השניים רצים מהר ממני, כך שאני נפרדת מהם לשלום. תמיד משמח אותי לפגוש טבעונים על המסלול. כהרגלי במרוץ זה, אני מצלמת פרות בשטח. אני תוהה מי מאיתנו מוכן היה לקחת סכין, להעביר אותה על צווארה של הפרה וליטול את חייה ואת נשמת אפה רק בשביל הנאת גוף בת חלוף. ובכל זאת, הרוב מוכנים לשלם לאדם אחר שיעשה זאת עבורם.

תנו לפרות לחיות!

תנו לפרות לחיות!

 

 

 

 

 

 

חלק מהדרך במרוץ יפֶה להפליא ואף מוצל משום שהוא עובר ביער צפוף. אולם דווקא הסוף הארוך בשעות החמות יותר עובר בדרך חשופה. המרוץ נהיה לי קשה יותר ויותר. החום, העליות שנראה שאינן נגמרות, הדרך הרומית זרועת האבנים. אני שומעת את עצמי מפעם לפעם נאנחת אנחות יהודיות מעומקא דליבא. תופעה חדשה, אם איני טועה. לא זוכרת שנאנחתי במרוצים אחרים, יהיו מאתגרים ככל שיהיו. הגעתי לגיל שאפשר להיאנח?

זריקות עידוד ומרץ אני מקבלת מפניהם היקרות והמוכרות של המתנדבים, כמו ליאת נתנאל, ויוי זיו ואילן פריש, שאף אימן אותי בהצלחה בעבר. "מה, יעל, את טבעונית? לא ידעתי!" מיתמם אילן למראה מספר הרץ שהוספתי לו את הכיתוב VEGAN (או אולי למראה גב החולצה עם הכיתוב VEGAN RUNNER). כמאמר הבדיחה: "איך תזהה טבעוני? אל תדאג, הוא כבר יספר לך שהוא טבעוני".

הפתעות בסיום

לקראת סיום, בקיבוץ עין השופט, אני רואה לפתע את ליאורה האהובה, שיצאה לקראתי לקבל את פניי למרות הכאב המציק ברגלה. אני נרגשת מהמחווה שנותנת לי זריקת עידוד נוספת לעשרות המטרים האחרונים של המרוץ, שאותו אני מסיימת בחיוך גדול ובהכרת תודה, למרות כל הקשיים והאנחות בדרך. התברר שגם יריב חיכה לי לפני הסיום, אך לצערי החמצתי אותו.

עם ליאורה בן חיים, אחות מבחירה.

עם ליאורה בן חיים, אחות מבחירה.

ליאורה מפתיעה בכיבוד עשיר ומפנק עד מאוד של פירות עסיסיים ועוד (אבל יכולתי להתרכז רק בפירות), ובסופו של דבר היא הייתה איתי שם גם ברגע המפתיע מכול, שבו התברר שלא זו בלבד שזכיתי במקום שני לקטגוריית גיל, אלא גם במקום שני כללי (מכלל הנשים), ובזכותה הונצח מעמד הפודיום. תודה, אחותי!

הפתעה נעימה! מקום שני מקרב הנשים!

הפתעה נעימה! מקום שני מקרב הנשים!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אתחיל במה שפתחתי: האחים שלי התעייפו מהמרתונים שלי ואיבדו עניין. מזל שארגנתי לי אחות… :)

פורסם בקטגוריה ריצה | 2 תגובות

ריצה חברתית בצובה (8.10.21) – "מה הסוד שלך?" – טבעונות! :)

עוד שבוע ארוץ מרתון בעמק יזרעאל (במרוץ "סובב עמק"), והיום הייתה הריצה ה(יחסית, לא ממש) ארוכה האחרונה שלי לקראתו.

ריצה חברתית בצובה שארגן מרוץ תנ"ך-תש"ח. הקבוצה שבה אני מתאמנת, קבוצתו של מישאל דגן – "תל אביב 100" – החליטה להצטרף אליה. ראו את הפגנת הנוכחות בתמונה. רק אני כבשה שחורה (יותר נכון – אדומה) בחולצה שאינה חולצת הקבוצה. סליחה, מישאל!

תל אביב 100.  הפגנת נוכחות מפוארת. ורק אני מקלקלת את קוד הלבוש הקבוצתי.

תל אביב 100.
הפגנת נוכחות מפוארת. ורק אני מקלקלת את קוד הלבוש הקבוצתי.

 

 

 

 

 

תל אביב 100. בתמונה זו החלטתי שלא להפריע לאחידות ולאחדות הלבוש ונמנעתי מלהצטלם.

תל אביב 100. בתמונה זו החלטתי שלא להפריע לאחידות ולאחדות הלבוש ונמנעתי מלהצטלם

 

 

 

 

 

 

יוסי צחור ואני הגענו מוקדם יותר (ותודה ליוסי על הטרמפ!) כדי להוסיף עוד כמה קילומטרים ל-13 של המרוץ. יוסי ירוץ אף הוא בסובב בשבוע הבא, את מקצה 33 הקילומטר, ותהיה לו זו הפעם הראשונה להשתתף במקצה זה, כך גם הוא רצה לצבור קילומטראז' של עליות וירידות.

הספקנו לרוץ 5 קילומטר לפני הזינוק, וכן להצטלם על רקע הזריחה בין בתי הקיבוץ.

זריחה בצובא

זריחה בצובא. צילום: יוסי צחור

 

 

 

 

 

תחושותיי לגבי הריצה עצמה – שילוב של עצב והנאה.

עצב – כי תחילתה עברה ביער שחור. לא, לא השוורצוולד בגרמניה, שיש לי שאיפה להגיע אליו יום אחד, אלא יער שנשרף והעצים השחורים והאפר הרב מלמדים על מה שעוללה לו האש (האם הייתה זו הצתה זדונית?).

עצוב לרוץ ביער השחור. צילום: יוסי צחור

עצוב לרוץ ביער השחור.
צילום: יוסי צחור

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כאשר נפרדנו מהקטע השרוף והגענו לצד הירוק של היער נשמתי לרווחה.

כיתוב בגב חולצתה של בחורה שרצה לפניי משך את תשומת ליבי. היה רשום עליה אחד המשפטים היפים בתנ"ך – "צדק צדק תרדוף", אך כאשר ראיתי שמתחת לכך כתוב משרד המשפטים תהיתי אם אינה מקבלת הערות מכל מי שהייתה לו התקלות לא מרנינה עם מערכת החוק בישראל, שאינה רודפת צדק. "צדק זה שם של כוכב" , אמרה אחת השופטות למתדיין. חמש שנות מאבק של יריב ושלי בנוכל שפגע באנשים רבים, הגם שבסופו של דבר הסתיימו בתוצאה מוצלחת, גרמו לי לאובדן התמימות בנוגע למערכת החוק בישראל, באשר לשאלת המטרה שהיא שמה לנגד עיניה – לא צדק ולא שירות למען הציבור בהענשת נוכלים – אלא הסדרה וסגירת תיקים כמה שיותר מהר.

אני מתאפקת ולא אומרת לה את דעתי. פשוט ממשיכה לרוץ.

אולם הטריגר של הכיתוב על החולצה גורם לי להיזכר בכל הדרך שיריב ואני עברנו מול הנוכל ומול "מערכת הצדק", כביכול. כאשר אני מספרת זאת ליוסי אני נוכחת עד כמה הדברים עדיין משמעותיים עבורי, אף שב"ה, המאבק הזה כבר מאחורינו, ולא ידוע לי על נפגעים נוספים מאותו נוכל בשנה האחרונה. זו גם הסיבה שאיני נוקבת בשמו בפוסט זה.

 

שתי רצות (בנקודות שונות של הריצה) מפרגנות לי. אחת אומרת שאני "תותחית" והשנייה טוענת שאני מעוררת השראה. נחמד לקבל מחמאות, גם אם מפתיע. אני כמובן מבינה ש"זה לא התרגיל, זה הגיל" ושזכיתי במחמאות בזכות הגיל המופלג שלי. מצחיק, אבל אני לא בתודעה של "וואו, אני מבוגרת בהרבה מרצים אחרים". אולי עוד עשור או שני עשורים ארגיש כך ואפרגן לעצמי. "מה הסוד שלך?  איך את שומרת על כושר?" שואלת רצה צעירה, ואני משיבה בביטחון "טבעונות!", אה, כן, וגם אימוני ריצה סדירים :)

כאשר אנו מגיעים לצד הירוק של היער אני נהנית מריחות השומר וממראה חי ורענן של העצים.

יש לציין לשבח את הארגון ואת המתנדבים שהיו בעמדות השתייה.

הפריסה המפנקת בבריכת הקיבוץ בסיום המרוץ הוסיפה אף היא לחוויה, אף שהייתה פחות מדי טבעונית לטעמי. התרגלתי לסטנדרטיים גבוהים מבחינת טבעונות בקבוצת הריצה הקודמת שלי, "אנדיור", של רן שילון, שהפך לטבעוני בעצמו, "מסיבות בריאותיות וספורטיביות", כפי שטרח להדגיש.

 

סך הכול – יוסי ואני רצנו 18 קילומטר. השעון שלי מתייצב על מספר עגול ויפה – 100 קילומטר שבועיים.

שבוע הבא – טייפר. ובסיומו, ביום שישי, 15.10.21 – מרתון סובב עמק!

הנני!

פורסם בקטגוריה ריצה | 2 תגובות

שינויים, התחלות חדשות ומטרות חדשות

לצערי, כבר תקופה ארוכה איני מתאמנת ב"אנדיור", הקבוצה שבנתה אותי כרצה למרחקים ארוכים. האפשרות שלי להגיע לאימונים נפגעה בשל היעדר טרמפ מקריית אונו. לפני חצי שנה בערך הצטרפתי לקבוצה "תל-אביב 100" של מישאל דגן. למרות שם הקבוצה אני מתאמנת בקריית אונו, עם קבוצה שנקראה בעבר "רצי אונו" (שם מועדף עלַי, כי מה לי ולתל-אביב, אף שגרתי בה 12 שנים). אני מגיעה לאימונים בימים שלישי וחמישי. מקום המפגש הוא פארק רייספלד. היתרון הגדול הוא הקִרבה. אני מגיעה לאימון בריצה וחוזרת בריצה – תוספת של שלושה קילומטרים לכל אימון. נוסף על כך, אני ממשיכה את האימון גם לאחר שאני מגיעה הביתה – בפארק התקווה שבגני תקווה – וכך יוצא שאני רצה כשישה-עשר עד שמונה-עשר קילומטר, מה שבוודאי לא היה קורה אילו הייתי רצה רחוק מהבית, במקום שמצריך הסעה. החיסרון: זוהי ריצת כביש. ובכלל, הקבוצה מוכוונת למרוצי כביש. אני מתגעגעת לאימונים בים ובדיונות של חוף הצוק שביצעתי עם "אנדיור".

בימי שישי איני רצה עם הקבוצה אלא נהנית מריצת שטח, עם סוניה ודוד מנדלוביץ (ותודה לכם על הטרמפ ועל החברה הנעימה! יש לכם חלק חשוב בהכנה שלי למרוץ!). בדרך כלל אנו רצים ביער בן שמן. לפני השרֵפות רצנו לפעמים גם ביער קדושים ובהר איתן. בשישי שעבר הצטרף אלינו יוסי צחור, חבר קבוצתי החדשה, לריצת שטח ראשונה שלו למרחק ארוך, שהצריך מנשא מים. הוא עמד (רץ) במשימה בכבוד. רצנו כ-22 קילומטר.

קברות המכבים, יער בן שמן, צילמה: סוניה מדלוביץ

קברות המכבים, יער בן שמן, צילמה: סוניה מדלוביץ. מימין לשמאל: קארין, יעל, דוד, יוסי

 

 

 

 

 

 

 

קברות המכבים, יער בן שמן, צילם דוד מנדלוביץ

קברות המכבים, יער בן שמן, צילם דוד מנדלוביץ. מימין לשמאל: קארין, יעל, סוניה, יוסי

 

 

 

 

 

 

 

שינוי שחל מאז מישאל דגן הוא המאמן שלי הוא שאני רצה תמיד עם שעון ריצה. התקלקלתי. מה שלא נמצא בשעון – כביכול לא קיים. בעבר נדיר היה שרצתי עם שעון ריצה. אולי בחג ארשה לעצמי לרוץ בשמחה ובנחת, כמובן ללא שעון, כדי לחזור לימים ההם של חדוות הריצה שאינה תלויה במדדים ובמדידות.

יש לי שתי מטרות קרובות למדַי לשנה זו:

מרתון סובב עמק, שהוא כבר מעבר לפינה – ב-15 באוקטובר, 42.2 קילומטר בעמק יזרעאל. רצתי שם פעמים רבות את ה-33 קילומטר, ופעם אחת 50 קילומטר (בטעות, במקום 63. אפשר לקרוא על הטעות הזאת כאן).

המטרה השנייה היא מרתון טבריה ב-10 בדצמבר 2021. מטרה זו נבחרה משום שהיא מטרה קבוצתית של "תל-אביב 100".  חלק מחברי הקבוצה מתכוונים לרוץ אותו, כך שהיה זה מפתה להירשם אליו. מישאל לא מיהר לתת הסכמתו, אך כאשר ראה שעד כה אני עומדת באימונים – הסכים.

מבחינת תוכנית האימונים – זו שונה מהתוכנית שאליה הורגלתי אצל רן שילון. הרבה יותר נפח (אתמול רצתי 42 קילומטר, אם כי בשתי ריצות נפרדות – ריצת בוקר וריצת ערב); פחות דגש על חיזוקים. רן היה נותן לי חיזוקים כחלק מובנה מהתוכנית. כעת החיזוקים הם באחריות שלי, ולצערי, סטודיו סי נסגר, כך שאי-אפשר לבנות עליו. לבקשתי נתן לי מישאל תוכנית חיזוקים קצרה שניתן לעשות אותה פעמיים בשבוע, אך זוהי תוכנית קבועה ואינה משתנה. נראה לי שהגיוון דווקא חשוב. מפעם לפעם מישאל מוסיף לאימונים שלו חיזוקים, ואז הוא באמת מגוון. אני אוהבת זאת. צריכה לנסות לזכור את התרגילים וליישם אותם או לחפש תרגילים לרצים ביוטיוב. עם זאת, למרות החזרתיות, אני מבצעת מדי יום ביומו את הרוטינה של אברי גלעד וכמה פעמים בשבוע תרגילים למניעת פציעת ITB שכה אופיינית לרצים למרחקים ארוכים.

האם שיטת האימון הנוכחית, שהיא חדשה לי, מתאימה לי? ימים יגידו.

עדכון חשוב: לאחרונה הערתי את דף הפייסבוק שלי "טבעונית למרחקים ארוכים" מנמנומו, ואני מעדכנת בו כמעט מדי יום ביומו על המפגש ביני ובין תוכנית האימונים. החלטתי גם על שתי פינות קבועות: ביום שלישי – פינת ההמלצה השבועית; וביום רביעי – ריצה בתנ"ך (מבוססת על מאמר באנגלית שכתבתי בנושא, אך כמובן ברסיסים של מידע ובלבוש אחר). מאחר שהשבוע ימי שלישי ורביעי הם ימי חג – הקדמתי את הפינות הללו להיום באופן חד-פעמי. בואו לבקר אותי גם בדף הפייסבוק

אחלו לי שאעבור את תוכנית האימונים בשלום וכן את שני המרתונים. מובן שאעדכן.

שנה טובה וריצות משובחות (מטאפוריות או גם מילוליות לרצים שבכם) – לכל אחת ולכל אחד מכם!

פורסם בקטגוריה ריצה | להגיב

ריצה חברתית בהרי יהודה – 8.7.2021

זה זמן רב שלא רצתי עם פנס ראש, לכן לקח לי כמה זמן למצוא אותו ולהיזכר איך לתפעל אותו. כמה שמחתי כאשר ראיתי את הודעת המאמן מישאל דגן על הצטרפותנו לריצה חברתית בהרי יהודה, ביום חמישי בערב. שמחתי על ההזדמנות לרוץ בשטח, להכיר מעט יותר את חברי הקבוצה שהצטרפתי אליה באפריל (בפוסט נפרד אתייחס גם לשינויים ולמטרות החדשות), ואפילו שמחתי על החוויה הצפויה של ריצה בחושך. מזל שמצאתי את הפנס!

ריקי חלוצי פוטר נענתה ברצון לבקשתי לטרמפ, ובסופו של דבר אספה גם את דנה בר-און, את ענת מלמד ואת יוסי צחור, כך ש"אספה" גם מצוות :) הדרך עברה במהירות בשיחות משעשעות על ריצה ועל עניינים אחרים.

רק כאשר הגענו לשטח, לקיבוץ נחשון, התברר לי שהמרוץ הוא למעשה מרוץ הכנה מטעם תנ"ך-תש"ח. הזיכרונות הציפו אותי – מרוץ השליחים שרצתי עם ציפי בר-אל ואילן הרינגטון ז"ל בשנת 2014, וכן ריצת ה-50 קילומטר שרצתי עם  רן גרינוולד ב-2017 לאחר שכמעט ויתרתי על המרוץ, כי לא חשתי בטוב יום לפני כן.

מישאל הפתיע אותנו במתנה חביבה לכל חברי הקבוצה וחברותיה – טבעת של כדור זוהר ומהבהב שאפשר לענוד על האצבע. "טבעת גוררת אחריה מחויבות", מתלוצצת אחת מאִתנו, ואני מזכירה את הנזירות שעונדות טבעת נישואין משום שכולן נשואות לישו.

כמה רגעים לפני הריצה

כמה רגעים לפני הריצה

 

 

 

 

 

 

 

ריצה חברתתית-תנך תשח-8.7.21

 

 

 

 

 

יוצאים לדרך בסביבות 20:00. כאשר אנו מתחילים לרוץ יש עדיין אור יום, אך לאט-לאט החשכה יורדת ועולים הריחות. אני נהנית מריחות השומר המשכרים. הלחות גבוהה מאוד, ועוד לפני שהחלנו בריצה נטפנו זעה. אני אוחזת את הפנס בידי, כי גיליתי שלא נוח לי איתו על המצח. תודה לריקי על הרעיון! בתחילה אני רצה עם חברים מהקבוצה, אך באופן עלום מצליחה לאבד את כולם. בייחוד אני מצטערת שאיני יודעת היכן ענת מלמד. שתינו הגענו לקבוצה כ"חדשות", בערך באותו הזמן, כך שנוצרה בינינו אחוות מצטרפות חדשות, שניתן להוסיף לה את העניין בתחומים דומים. ענת שכחה להביא פנס, ואני מודאגת מעט שמא היא רצה לבד בחושך. זו סיטואציה מסוכנת יותר מגרסת הפולנייה היושבת לבדה בחושך! אני מעודדת את עצמי שבוודאי מצאה מקור אור להתלוות אליו, כפי שקורה פעמים רבות.

קצת צר לי לרוץ לבד, אך אני מזכירה לעצמי ליהנות מהדרך – מיפי הכוכבים (מפעם לפעם מעיזה להפנות מבטי לשמיים), מקולות הצרצרים ומילל התנים. אני רצת שטח במהותי, אוהבת את החיבור לטבע. בהרצאה שארצה בתחילת אוגוסט על הרעיון האקולוגי ביהדות, בחרתי להציג את זווית הראייה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הרב האשכנזי הראשון של ארץ ישראל), על האופן שבו משפיע הטבע על נפש האדם. הוא האמין בכל ליבו שהואיל והאדם הרחיק מהטבע, אבדו לו נכסים חשובים מאוד: תחושה של אושר טבעי, מידותיו הטובות ותחושה של התרוממות הנפש. הוא סבר שרק אם ישוב האדם ויתאים עצמו לטבע, יזכה בכל אלה מחדש.

ריצה של 10 קילומטר מסתיימת, ואני מגלה בקו הסיום שענת עדיין לא הגיעה. אני חוזרת על עקבותיי בריצה ובודקת כל רץ ורצה הבאים מולי. כעבור זמן קצר אני מאתרת אותה. הנה היא! ליבי נחמץ לגלות שהיא אכן רצה לבד בחושך. מדוע לא הייתי ערנית יותר להישאר בסביבתה? אף שכל המרוץ לא הייתי שם לסייע, לפחות אשפוך אור על סיומו. אני מלווה אותה, והיא, לאחר שנזהרה בצעדיה בשל החשכה, אוזרת כעת עוז ומסיימת בספרינט מרשים. נחמד לחצות את שער הסיום בצוותא גם אם אין זה מרוץ רשמי ואיש אינו מודד זמנים.

לאחר הריצה, ולאחר שאנו דוגמים את הכיבוד שבסיום, ריקי מסיעה את כל החבורה שהגיעה אִתה לאזור תחנת הדלק לטרון, שם אנו נהנים מארוחת טאלי הודית שהכין שאלתיאל דגן, אחיו הצעיר של מישאל, שהוא בעל העסק "טאלי באבא". שאלתיאל מספר לנו מעט על האוכל ההודי ועל המפגש שלו אִתו, וניכר שיש בו אהבה אמיתית למה שהוא עושה. כמעט כל האוכל טבעוני, וכל מה שאכלתי היה טעים, בריא והשאיר תחושת קלילות וטעם של עוד. דרך מושלמת לסיים מרוץ.

בתיאבון! (יש...) מנוחת הרצים

בתיאבון! (יש…)
מנוחת הרצים

נמסטה!

פורסם בקטגוריה ריצה | עם התגים , , , | 2 תגובות

רצים לזכרם – תשפ"א – 14.4.21 – לזכר יעקב ינה אושפיץ וקים יחזקאל לבנגרונד

זו לי פעם רביעית שאני משתתפת במיזם "רצים לזכרם", אך פעם ראשונה שאני רצה בקבוצה, חבורת רצים מקריית אונו. שמחתי לפגוש את אורן וימית, שרצו איתי בעבר ב"אנדיור", וכן את דנה, ריקי, זוהר וגיא, מקבוצתו של מישאל דגן בקריית אונו, שהחלתי להתאמן איתה לאחרונה.

לזכר החלל ניצול השואה והנרצחת הטבעונית מלאת החמלה

לזכר החלל ניצול השואה והנרצחת הטבעונית מלאת החמלה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקום המפגש שממנו יצאנו ואליו חזרנו הוא גן הגיבורים, לזכר הנופלים.

גן הגיבורים בקריית אונו והצעיר בחבורת הרצים

גן הגיבורים בקריית אונו והצעיר בחבורת הרצים

רצים מקריית אונו בגן הגיבורים, לזכר נופלי כל המערכות ולזכר נרצחי פעולות האיבה

רצים מקריית אונו בגן הגיבורים, לזכר נופלי כל המערכות ולזכר נרצחי פעולות האיבה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עם ההתכנסות, לפני הריצה, נרשם רגע משמעותי: עובר אורח שאל בהתרגשות את זוהר כיצד נקבעת בחירת השמות – אם היא אקראית או שאדם יכול לבחור שם. זוהר הסבירה שהשם הראשון הוא אקראי, נבחר בידי המערכת, ולשם זה ניתן להוסיף שם לפי בחירה. עובר האורח סיפר נרגש שלמד בכיתה עם השם השני שרשום אצלה – עופר חרוש. הם החלו לדבר על עופר ז"ל, וברור היה משיחתם שהוא היה משמעותי בחיי שניהם. מה שהופך את המפגש למיוחד אף יותר הוא העובדה שהוא התקיים בקריית אונו אך עופר ושני האנשים ששוחחו ביניהם וזכרו אותו באהבה הכירו זה את זה בירושלים, העיר בה התגוררו.

זוהר נושאת את שמו של עופר

זוהר נושאת את שמו של עופר חרוש. צילם: אורן מנחם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השנה רצתי לזכר יעקב (ינה) אושפיץ, בן צביה ויצחק. יעקב נולד ב-1930 בהונגריה, היה במחנה ריכוז ואף שרד במחנה ההשמדה אושוויץ שאליו הגיע סמוך לשחרור המחנה, על סף תום מלחמת העולם השנייה. הלב נחמץ מהמחשבה שמי ששרד בשואה נהרג בגיל כה צעיר, 18 בסך הכול, במלחמת השחרור. הדף באתר "יזכור" אינו מציין אם בני משפחתו שרדו בשואה והגיעו אף הם לארץ. יהי זכרו ברוך!

לדף החלל של יעקב ינה אושפיץ:

טוראי יעקב ינה אושפיץ – אתר יזכור (izkor.gov.il)

השם שבחרתי להוסיף הוא שמה של נרצחת פעולות האיבה קים יחזקאל לבנגרונד. קים הייתה טבעונית, פעילה למען בעלי חיים, מאכילת חתולי רחוב, בת זוג ואם אוהבת לפעוט בן שנה. סיימה לימודי משפטים מתוך כוונה להיאבק למען בעלי חיים במישור המשפטי. קים נרצחה באזור התעשייה ברקן. בת 29 הייתה בהירצחה. רועי שפרניק – אקטיביסט נמרץ למען בעלי חיים, ממייסדי "קירות שקופים", בן הזוג של טל גלבוע שטבענה אנשים לרוב – סיפר לי כי כמה שעות לפני שנרצחה קים הוא התכתב איתה. היא הייתה חברת פייסבוק שלו ושל טל, אך הם לא הכירו אישית. הוא כתב לה על פרויקט חדש של העמותה שהקים, והיא בתגובה שלחה לב סגול. יהי זכרה ברוך, והלוואי שמסר החמלה שניהל את חייה יחלחל ללבבות.

 

 

לדף החלל של קים יחזקאל לבנגרונד:

חדר נרות | קים יחזקאל לבנגרונד ז"ל  (btl.gov.il)

 

יהי זכרה ברוך!

אומנם הפוסט הזה מתפרסם באיחור (עומס עבודה), אך למעשה לזכור צריך תמיד.

פורסם בקטגוריה ריצה | תגובה אחת

"תן דעתך שלא תקלקל" – מרוץ עמק השלום – 9.4.2021

"ריצה עם ערך מוסף" – הציע פליקס פיסרבסקי בקבוצת הוואטסאפ של קבוצת "אנדיור" וצירף את ההזמנה הבאה:

איך אפשר לסרב להזמנה כזו? מרוץ למען שמירת הטבע!

כאשר התברר לי שיש לי טרמפ (תודה רבה לטל יעקובי!) נרשמתי בשמחה. גם מרוץ שטח, גם חברה מעולה של רצי "אנדיור" וגם מטרה טובה – שמירה על הטבע והנוף. מה עוד אפשר לבקש?

תמונה קבוצתית בתחילת המרוץ

תמונה קבוצתית בתחילת המרוץ. מימין לשמאל: טל, יעל בלה (הכלבה היפה) ודורון, פליקס

 

 

 

 

 

 

לפני שהתחלנו לרוץ שמחנו לפגוש את שי חזן, מארגן המרוץ, שבעבר ארגן בכישרון רב ובהרבה נשמה את מרוצי סובב עמק, והינה הוא רותם את הכישרון הארגוני שלו ואת הנשמה הגדולה למען מטרה חשובה. הלוואי שיצליח, קיוויתי בליבי, עבור עמק השלום, עבור כל האנשים הנהנים מהעמק היפה, עבור בעלי החיים והצמחייה. הלוואי שקולות המחאה שלנו יגיעו לאוזניו ויחדרו לליבו של מקבל ההחלטות – ראש עיריית יקנעם סימון אלפסי, שהבנתי שיש לו זכויות רבות בנוגע לפיתוח העיר, אך חשוב לזכור שגם על ערכי טבע חובה לשמור.

לשמור על ערכי טבע!

לשמור על ערכי טבע! צילם: פליקס פיסרבסקי

 

 

 

 

 

לא המתנו לפתיחה הרשמית של המרוץ, אלא החלנו לרוץ בסביבות 6:40. מיכל ובלהה, שנפצעה לאחרונה, תכננו ללכת שישה קילומטר, אך בסופו של דבר יופיו של המקום משך אותן למסלול העשרה קילומטר.

פליקס, דורון, טל ואני תכננו לרוץ במסלול ה-20 קילומטר אך לקצר אותו מעט בסיום. בסופו של דבר רצנו (ומפעם לפעם הלכנו) כמעט 19 קילומטר.

מזג האוויר היה מצוין, והאזור שבו רצנו מרהיב ביופיו. "מקום יפה לבנות בו בתים", התלוצץ דורון, והלב נחמץ מהמחשבה שהמקומות הפסטורליים שבהם רצנו עלולים להתכסות שׂלמת בטון ומלט.

"לא לרוץ מהר כי הם עדיין מסמנים את השבילים", אמר טל. רצנו ריצה איטית ומהנה, מתעכבים ליהנות מיפי הנוף וגם לצלם ולהצטלם.

מימין לשמאל: טל, דורון, ראש של בלה, יעל

מימין לשמאל: טל, דורון, ראש של בלה, יעל

 

 

 

 

 

פליקס

פליקס פיסרבסקי

 

 

 

 

 

 

 

לא אוכל! יצור רגיש ומרגיש!

לא אוכל! יצור רגיש ומרגיש!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לרוץ בטבע!

לרוץ בטבע!

 

 

 

 

 

 

 

 

מפעם לפעם הפנה פליקס את תשומת ליבי למקומות שבהם אני אמורה לעבור בריצת המרתון שנרשמתי אליה במרוץ סובב עמק, באוקטובר.

בתחנת הריענון הראשונה פגשנו מתנדבות צעירות ואכפתיות, נועה ועלמה, לבושות בחולצת המרוץ הקוראת להצלת העמק.

נועה ועלמה מעין השופט מתנדבות ונאבקות למען עמק השלום

נועה ועלמה מעין השופט מתנדבות ונאבקות למען עמק השלום. צילם: פליקס פיסרבסקי

כפי שתוכנן מראש, קיצרנו מעט את המסלול. הרי לא היה זה מרוץ רשמי עם מדידת זמנים, וגם איש לא צריך היה להצהיר מראש לאיזה מקצה הוא נרשם, כך שהייתה לנו לגיטימציה מלאה לזייף קלות, והגענו להפנינג. שמעתי את דבריה היפים והנרגשים ימית ארז, תושבת יקנעם, שאמרה בין השאר שהשנה האחרונה (שנת הקורונה) לימדה אותנו ש"כל אדם זקוק למקום שאליו יוכל ללכת ולצאת מדעתו בשלווה". היא סיימה בציטוט סיום מדרש האהוב עליי מאוד: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת – אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה ז).

ואני יוצאת בקריאה נרגשת לראש עיריית יקנעם ולשר הפנים אריה דרעי – תנו דעתכם שלא תקלקלו ותחריבו את עולמו של הקב"ה.

פורסם בקטגוריה מאבק אקולוגי, מאבק סביבתי, מרוץ עמק השלום, עמק השלום, ריצה, ריצה למען עמק השלום | 4 תגובות

בחרתי!

ביום הבחירות בחרתי – לפתוח את הבוקר בריצה בשדות כפר מעש, שכעת מעוטרים גם באודם הפרגים, המשתלב כה יפה בִּצְהוב החרציות.

האדום חזר לחיים - שדות כפר מעש

האדום חזר לחיים – שדות כפר מעש

 

 

 

 

 

כעת מבינים את בחירתי לרוץ בשדות היפים?

כעת מבינים את בחירתי לרוץ בשדות היפים?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במקרו, ההשפעה של הבחירה שלי באמצעות הפתק שאשלשל לקלפי היא כמעט אפסית.

לפני שתכעסו עלַי, מילאתי את חובתי האזרחית והצבעתי לאחת המפלגות. אבל עוד לפני כן בחרתי במה שישפיע על חיי ישירות. בחרתי להמשיך להיות פעילה ספורטיבית, ובחרתי להקפיד הרבה יותר על תזונה בריאה – לצמצם במזונות מעובדים ולהימנע מסוכר, למעט בנסיבות יוצאות דופן. לשם כך, בחרתי לקרוא שוב את הספר "לאכול כדי לחיות" (מאת ד"ר ג'ואל פורמן), שיסייע ביצירת המוטיבציה הדרושה.

בחרתי להקפיד על מדיטציה יומית מתוך הכרת התועלות שבכך.

בחרתי לרוץ וליהנות מהמראות היפים של הריצה שנקרו בדרכי, משמיים ועד ארץ:

 

לאן הן בוחרות לעוף?

לאן הן בוחרות לעוף?

 

 

 

 

 

העורב בוחר לנוח ביום הבחירות.

העורב מהרהר – במה לבחור?

 

 

 

 

 

 

 

והנה עורב שבוחר להיות פעלתן מקודמו

והנה עורב שבוחר להיות פעלתן מקודמו

 

ויש גם תורמוסים!

ויש גם תורמוסים!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בחרתי לעצור מריצתי ליד פרדס תפוזים, כדי לומר ליד העצים הפורחים את ברכת האילנות, הנאמרת

בחודש ניסן:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם.

איך אפשר שלא ליהנות מהיופי המתפרץ הזה? וגם הריח נפלא!

איך אפשר שלא ליהנות מהיופי המתפרץ הזה? וגם הריח נפלא!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התרגשתי לומר את הברכה היפה הזו בשדות האהובים עליי.

אולי תצליחו לראות בתמונה הבאה, שלא רק "בני אדם" נהנים מהאילנות אלא גם דבורה קטנה:

 

גם הדבורה נהנית מהעצים!

גם הדבורה הקטנה נהנית מהעצים!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המלצה שלי ליום הבחירות: עצרו רגע וחשבו: מה אתם בוחרים היום עבור עצמכם?

 

פורסם בקטגוריה בחירות, ברכת האילנות, ריצה | להגיב

האביב מתגעש בגעש

אביב. זה היה שמה של הילדה החביבה שהייתה איתי בגן (או שמא בכיתה א?) בעומר. אני הערצתי אותה. הן משום שהייתה מבסיס חיל האוויר בחצרים, ועל כן היה אביה חשוד כטייס (אבי היה מזכיר מפעם לפעם בחיוך איך לאטתי על אוזנו בהתרגשות: "היא מח-צ-רים!!"), והן בגלל שמה היפה: אביב.

אביב. זהו השם שהעניקו לבן דודי איב שמש ז"ל (שנפטר באביב ימיו ממחלת הסרטן), כאשר עלה עם משפחתו לארץ. ואני לא הבנתי, אם יש לך שם יפה כמו אביב, מדוע כולם ממשיכים לקרוא לך איב?

אני אוהבת את האביב. בבית הספר היו שואלים אותנו מפעם לפעם, בעברית או באנגלית, איזו עונת שנה אנו אוהבים ביותר. היו מעט ילדים של חורף, היו הרבה ילדים של קיץ, איני זוכרת אם היו גם ילדים של סתיו, ואני לא הבנתי איך לא כולם בוחרים באביב. איך לא כולם נכבשים בקסם הירוק ובשלל הצבעים של פריחת האביב. האביב מסמל בעיניי התחדשות וצמיחה, וכולו רעננות, תאווה לחיים ומרץ נעורים.

כשהייתי ילדה לימדה אותי אימי את שמות העונות בספרדית, ואני נכבשתי בקסם החגיגיות שבמילה אביב – La primavera.

רק היום מתחיל האביב רשמית, ובעוד שבוע נחגוג את חג האביב (אחד משמותיו של חג הפסח, משום שהוא נחגג ב"חודש האביב" על פי שמות יג 4 ועוד), אך זה זמן מה שהאביב כבר כאן, במלוא תפארתו ויופיו. איזו עונה נפלאה לרוץ בה!

לפני כשבועיים רצתי עם קבוצת "אנדיור" בגעש ולא הפסקתי להתפעל מהאביב המתגעש סביבי. שפטו בעצמכם:

אימן וצילם: פליקס

צבעונים בגעש! אימן וצילם: פליקס פיסרבסקי

 

 

 

אימן וצילם: פליקס

אירוס בגעש. אימן וצילם: פליקס פיסרבסקי

אימן וצילם: פליקס

אימן וצילם: פליקס פיסרבסקי

צילם ואימן - פליקס

צבעונים, רקפות וגם יעל אחת. צילם ואימן – פליקס פיסרבסקי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התמונות המרהיבות הללו הן של המאמן, פליקס פיסרבסקי. לצערי, איני מצטיינת במלאכת הצילום, אך לנוכח היופי שנפרש לעיניי ובשל בקשתה המפורשת של ליאורה בן חיים, יום קודם לכן, שאצלם ואשלח לה תמונות, כדי שתנשום את הטבע שהיא כה משתוקקת אליו, צילמתי אף אני כמה תמונות:

געש-5.3.21

 

געש-פרח ורוד בודד

 

 

 

 

 

 

 

 

בלה, בת הזקונים של דורון, על רקע אירוסים

בלה, בת הזקונים של דורון, על רקע אירוסים

 

 

 

 

געש-חוף ים ופרחים צהובים

 

 

 

 

 

 

 

 

ואפרופו התחדשות וניקיון אביב, זהו זמן נפלא למי ששוקל לנקות את צלחתו ואת מצפונו ממוצרי סבל מן החי, ולבחור בתזונה צמחית, מוסרית, מזינה ובריאה – ניקיון לגוף ולנשמה.

אני מדריכה כעת באתגר 22, קבוצת פייסבוק התומכת במי שרוצה לנסות טבעונות 22 ימים ומעניקה לו כלים לעשות זאת בדרך הנכונה. אנו כעת בתקופת ההכנה ואפשר להצטרף לקבוצה בשמחה. האתגר מתחיל רשמית ב-26.3.

קישור לאתגר(או פשוט גגלו: אתגר 22):

https://etgar22.co.il/

אשמח לפגוש אתכם!

מובן שאפשר להצטרף גם לקבוצות אחרות, הנפתחות פעמיים בכל חודש.

חג אביב שמח ופורח!

פורסם בקטגוריה ריצה | תגובה אחת

כמה אני עשירה!

מדי פעם בפעם מלטפת אותי (לא "מכה בי", כפי שנהוג לומר, אלא מלטפת ברכות) ההכרה כמה אני עשירה. לאחרונה היא חולפת בי לא פעם כאשר אני רצה בשדות כפר מעש היפים, הסמוכים לביתי. גם בימים של הסגר – כאשר הותרה פעילות גופנית ללא הגבלת מרחק ובלבד שהפעילות יוצאת מפתח הבית – היו השדות הללו בהישג יד, או בהישג רגל, חלק משגרת הריצה גם כאשר נמנע ממני להגיע ליער בן שמן, ליער עופר, לפארק קנדה ולמקומות נוספים שבהם אני רצה מפעם לפעם עם קבוצת "אנדיור" (ולכך ראוי להקדיש פוסט נפרד).

ובעונה זו של השנה – כמה יפה לרוץ בשדות.

שוטפת את העיניים בכחול ובירוק

שוטפת את העיניים בכחול ובירוק

‏‏כפר מעש-שדות ושביל

 

אף שאיני יושבת עם אריק איינשטיין בסן פרנסיסקו על המים, אני שוטפת את העיניים בכחול ובירוק – כחול השמיים וירוק השדות. לירוק מתגנבים גוונים נוספים של אדום, ורוד, וכמובן הרבה צהוב – פריחת החרציות, החרדל והסביונים. פירות הצבר ועצי ההדר מוסיפים גוונים של כתום.

ויש גם אדום :)

ויש גם אדום :)

בתיאבון!

בתיאבון!

‏‏כפר מעש-עץ תפוזים

 

בריצה ביום רביעי חלפה מעל ראשי להקת דררות צווחנית וירוקה, ובתחילת השבוע אפילו ראיתי תן ממש סמוך אליי. רצנו זה לקראת זה, ותוואי השטח לא אפשר לנו לראות זה את זה עד שהיינו סמוכים ממש. הוא קלט מהר ממני מה אירע, ונשא רגליו ונמלט לפני שהספקתי לצלם אותו.

אני רצה ביופי הנשגב הזה ומתפללת שלא ייגמר לעולם. לא, לא הריצה, אלא האפשרות לרוץ בנופים הללו. הלוואי שיישארו לי לתמיד, שלא ילבישו אותם "שׂלמת בטון ומלט".

על כל פנים, כל עוד השדות הללו נפרשים לרגליי ומול עיניי – אני חשה עצמי מבורכת ועשירה! ממש! קורה לעיתים שיוצאת מפי קריאה ספונטנית "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'! כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ!" (תהִלים קד 24), ולא פעם אני נזכרת תוך כדי ריצה גם בשירו הנפלא של נתן זך "אני רוצה תמיד עיניים":

אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
את יפי העולם ולהלל את היופי
המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל
את מי שעשה אותו יפה להלל
ומלא כל כך מלא יופי.

ואינני רוצה לעולם להיות עיוור ליפי
העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
על דברים אחרים אבל לא אומר די
לראות את היופי הזה שבו אני חי
ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
ועושות את חיי באומץ, ולא פחות
מכן, בסבלנות, סבלנות בלי די.

ולא אחדל מהלל. כן, להלל לא אחדל.
וכשאפול עוד אקום – ולו רק לרגע – שלא יאמרו
הוא נפל. אלא הוא קם עוד לרגע להלל
בעיניים אחרונות
את שלהלל לא יחדל.

ויש גם זחל משובב לב ונפש

ויש גם זחל משובב לב ונפש

פורסם בקטגוריה ריצה | 3 תגובות

רצים לזכרם – תש"ף – לזכר דוד צור מגן ודרורי גלבוע

גם השנה השתתפתי במיזם המרגש "רצים לזכרם". השנה, בשל הקורונה, לא נקבעה שעה אחת שבה כולם יוצאים לרוץ, אלא כל אחד בחר מתי לצאת לריצה.

רצתי לזכרם של דוד צור מגן ז"ל, שזהו השם שקיבלתי מהמערכת, ושל דרורי גלבוע ז"ל, שביקשתי להוסיף. אך בליבי החלטתי שאני רצה לזכרם של כלל הנופלים ונפגעי פעולות האיבה, והוספתי זאת בכתב ידי בדף שנשא את שמות דוד ודרורי. במהלך הריצה אמרתי בליבי פרקי תהילים לעילוי נשמתם.

לזכרם!

לזכרם!

לזכר דוד צור מגן, דרורי גלבוע ושאר הנופלים והנרצחים בפעולות איבה

לזכר דוד צור מגן, דרורי גלבוע ושאר הנופלים והנרצחים בפעולות איבה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יהי זכרם ברוך!

יהי זכרם ברוך!

 

 

 

 

 

 

דוד צור מגן, בן כשור ועקיבא. נולד באיראן, היה תלמיד מצטיין, התייתם מאִמו בגיל צעיר, בהיותו בתיכון. שירת בחיל הרגלים. בשנת 1973 בא בברית הנישואים עם חברתו שושנה. מספר שבועות לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים היו דוד ושושנה אמורים לקבל לידיהם את הדירה שקנה דוד בכוחות עצמו, אך דוד לא זכה לגור בה. ביום י"א בתשרי תשל"ד, 7.10.73, נהרג דוד המילואימניק במעוז "ליטוף" שבקצה הדרומי של האגם המר על שפת תעלת סואץ. גופתו לא נמצאה, ורק כעבור עשרה חודשים הוחזרה מהשטח שהיה בידי המצרים. בן 26 היה במותו.

והִנה פרטים על דוד צור מגן בדף ההנצחה לזכרו באתר יזכור:

https://www.izkor.gov.il/%D7%93%D7%95%D7%93%20%D7%A6%D7%95%D7%A8%20%D7%9E%D7%92%D7%9F/en_2682340ac073fd2bd7527576c620311b

נחמץ הלב על בחור כה צעיר, שאך נשא אישה, שעדיין לא הספיק לחנוך את הדירה שקנה וקיפד את חייו בדמי ימיו. דברי הכהן בפרשת שופטים בספר דברים פרק כ הולמים בראשי: "וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה".

רצתי גם לזכרו של ידיד המשפחה דרורי גלבוע, שעליו כבר כתבתי בעבר.

והִנה פרטים על דרורי גלבוע, בן גיקה ויעקב, באתר ההנצחה לזכרו:

https://www.izkor.gov.il/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%99%20%D7%92%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A2/en_baa9c408c9d22961a61a2286990c247d

 

יהי זכרם של דוד, של דרורי ושל שאר הנופלים ונפגעי פעולות האיבה – ברוך!

פורסם בקטגוריה ריצה | תגובה אחת