הסיבה לכך שהחלטתי להצטרף למרוץ היא כפולה: ראשית, ידעתי שזה יקנה לי זמן איכות עם חברתי האהובה סוניה. היא שהציעה לי להשתתף בו וכן הציעה לי הסעה הלוך-חזור. שנית, היה זה מרוץ עם ערך מוסף – לזכרם של איתי ברדיצ'סקי, סגן סהר טל וסרן תומר שוהם.
כאשר הגענו לנקודת הכינוס למרוץ, ראינו מייד את תצלומיהם של איתי, של טל ושל תומר, וקראנו בעניין את הדברים שנכתבו על כל אחד מהם. הבחנתי בקווי אופי המשותפים לשלושתם: צעירים איכותיים השואפים למצוינות, קצינים בצבא, אהובים מאוד וספורטאים בנשמה.
לזכרם!
איתי ברדיצ'סקי הי"ד
איתי ברדיצ'סקי ז"ל גדל ביישוב שריגים-ליאון, היה בעל הומור, מוקף בחברים, מאיר פנים, שטותניק ונחמד לכולם. מצד שני היה בעל משמעת עצמית גבוהה מאוד ושאף למצוינות, כפי שבא לידי ביטוי למשל בתחום הספורט. איתי עסק בענפי ספורט שונים (ואף התחרה בקרוספייט שדרות), צלל והיה חבר בקבוצת הכדורסל הפועל כפר עזה. לאחר שסיים את שירותו הצבאי בתפקיד מ"פ בגדוד 13 בגולני, שירת במילואים בתפקיד מפקד מכלול 12 וזכה להיבחר למצטיין אוגדה. איתי למד הנדסת חשמל ולאחר לימודיו עבד בחברת החשמל והצליח מאוד בעבודתו. הוא הקים בית עם בחירת ליבו הדר, ונולדו להם התאומים רועי וגיא. בשבת השחורה השאירו ההורים את התאומים בממ"ד ויצאו להגן עליהם מפני המחבלים. שניהם נרצחו. התאומים, אז בני עשרה חודשים, נמצאו לאחר כ-12–14 שעות, חולצו וניצלו.
יהי זכרם של איתי ברדיצ'סקי ושל הדר רוזנפלד ברדיצ'סקי ברוך!
סגן סהר טל הי"ד
סגן סהר טל ז"ל גדל בקיבוץ צרעה. התאפיין בחיוך גדול, בשמחת חיים ובראיית הטוב שבכל דבר. הוא נהנה גם מהדברים הקטנים שמזמנים החיים. חבריו התלוצצו שעבורו כל יום הוא יום הולדת. סהר דגל באהבת חינם ולמשפחתו חשוב שיזכרו אותו ככזה.
הוא היה ספורטאי מצטיין – רץ מצטיין ושחקן כדורסל. בצבא שירת כקצין מודיעין בגדוד 77 של חטיבה 7 וסיים את קורס הקצינים ואת ההשלמה החיילית בהצטיינות. סהר מילא את תפקיד חלומותיו כקמ"ן גדודי בצורה כה מוצלחת, עד שלא היה צורך לעשות שימוש בתקן של קמ"ן נוסף בגדוד. השבת השחורה תפסה אותו בביתו. הוא הקפיץ את עצמו ואת חייליו לשדה הקרב, הציל את חייהם של רבים ולחם בגבורה עד שנפל.
יהי זכרו של סהר טל ברוך!
סרן תומר שוהם
סרן תומר שוהם ז"ל גדל ביישוב שריגים-ליאון. הוא התנדב בתנועת הצופים, בחוגי הסיירות ובשנת שירות בפנימיית לחן זיתן, שהיא פנימייה לנוער בסיכון. לספורט היה מקום משמעותי בחייו של תומר, שאהב בייחוד כדורגל וריצות. בתקופת התיכון השתתף בהקמת קבוצת הכדורגל של מטה יהודה ואימן את קבוצת הילדים שלה. הוא אהב לרוץ ריצות ארוכות ביער.
תומר היה בעל יכולת התמדה ורצון תמידי לשיפור, מה שבא לידי ביטוי ב"סידור עבודה שבועי" שהיה עורך לעצמו בהיותו קצין בצבא, ושבמסגרתו כתב לעצמו הערות כיצד הוא יכול להשתפר. בצבא נבחר שוב ושוב כמצטיין, ובמסלולים שונים: טירונות, קורס מכ"ים, מסלול, קורס ניווט וקורס קצינים. תומר היה קצין מצטיין בסיירת הנח"ל, וגם הצוות שפיקד עליו זכה בהצטיינות והועבר לעוטף עזה. בשבת השחורה הגן עם חייליו בחירוף נפש על קיבוץ כרם שלום. מאחר שתומר הקפיד תמיד שהצוות שלו יהיה ערוך לתרחיש הגרוע מכול, הוא וחייליו היו עם כל הציוד עליהם כשהחלה המתקפה מצד עשרות מחבלים על הקיבוץ. בקרב קשה שבו תפקד תומר בקור רוח ובצורה מיטבית, הם – עם חברי כיתת הכוננות של כרם שלום – הצליחו למנוע את חדירת המחבלים לקיבוץ.
יהי זכרו של תומר שוהם ברוך!
כאשר סוניה ואני הגענו למקום, האדם הראשון שראינו, כפי שהתברר לנו אחר כך, היה רן שוהם, אביו של תומר. בטקס הסיום, כאשר דיברו נציגי המשפחות על יקיריהם, התרגשנו לגלות שהאיש החביב שכיוון אותנו למקום החניה כאשר רק הגענו, ושלאחר מכן ראינו אותו דואג שלא יחסר ניר טואלט בשירותים, הוא אביו של אחד הגיבורים שרצנו לזכרם. הוא עצמו זכה בפודיום – מקום שני בקטגוריה לבני 50 ומעלה במקצה 10 קילומטרים.
הריצה ביער לא הייתה קלה. היו עליות קשות וצריך היה להשגיח לא למעוד. כפי שהוזהרנו מראש, שורשי עצים השתלטו על המסלול ודרשו תשומת לב.
"רק לא ליפול", נזכרתי באזהרת סוניה, ובכל זאת הרמתי את הראש מפעם לפעם כדי להביט בנוף היפה ונשמתי אותו לקרבי. יש בעיניי דבר מה תרפויטי בטבע המתפרץ הזה שיש לו חיים משלו. אפילו התלבטתי אם לעצור לרגע כדי לצלם, אך הפעם גבר הצד התחרותי ונמנעתי מכך. מזל שבכל זאת היו צלמים שצילמו, ומזל שסוניה טרחה, חיפשה ושלחה לי תצלומים מהמרוץ:
ריצה ביער לזכרם
בקו הסיום פגשתי את אופיר, שרץ עמי בעבר ב"אנדיור". במרוץ זה הוא רץ במקצה 2 קילומטרים וזכה בפודיום של בני 20 ומעלה. קטגוריה אכזרית, יש לומר, אך אופיר, שעבר את גיל 40, התלוצץ שזה גורם לו להרגיש צעיר.
כאשר סיימתי, לא ידעתי אם סוניה כבר סיימה או עדיין לא. לפיכך שלחתי לה הודעת וואטסאפ שסיימתי, וחיכיתי בקו הסיום. רצי ה-5 קילומטרים הוזנקו לאחר רצי ה-10, ולפיכך לא יכולתי לדעת בביטחון אם סיימה, מה גם שעוד ועוד רצים ממקצה ה-5 המשיכו להגיע. לפתע קיבלתי טלפון מסוניה. היא הודיעה לי בשמחה ששתינו זכינו בפודיום. אני – מקום ראשון בקטגוריה למקצה 10 קילומטרים, והיא – מקום שלישי בקטגוריה למקצה ה-5 קילומטרים. שמחתי מאוד, עבור שתינו. זהו סיום מוצלח במיוחד. מעבר לשמחת ההישג האישי וההישג של חברתי, יוצא מכך ששתינו ממילא אמורות להישאר לטקס הסיום, ואף אחת מאיתנו אינה מקריבה את זמנה למען הטקס של חברתה.
טקס הסיום היה מרגש במיוחד. רבים נשארו לכבודו, ולא רק אלה שזכו בפודיום. בני המשפחה שדיברו על יקיריהם ריגשו עד דמעות כאשר אפשרו לנו הצצה והיכרות חטופה עם האנשים הטובים הללו, שחייהם נגדעו ביד אכזרית אך רוחם ממשיכה להלך (או לרוץ) בינינו. את הגביע קיבלתי מידו של רן שוהם, אביו של תומר ז"ל.
מימין לשמאל: חן סנטר, דינה גולן, אופיר צומן, יעל שמש, סוניה מנדלוביץ'
בצד שמאל: רן שוהם, שהעניק לנו את הגביעים ובעצמו זכה בגביע.
מימין לשמאל: אופיר צומן, חן סנטר, יעל שמש, סוניה מנדלוביץ'
בצד שמאל: רן שוהם ואבשלום שוהם, אביו ואחיו של תומר שוהם הי"ד.
אפילוג 1
לאחר המרוץ שלחה לי פרופ' טובה פורטי, חברתי היקרה, מייל ובו סיפרה שנכדתה אלה לוי דיווחה לה בהתרגשות על השתתפותי ועל זכייתי בפודיום במרוץ הר-טוב. אלה בת ה-12 השתתפה אף היא במרוץ וזכתה בפודיום במקום השלישי לקטגוריית גיל במקצה ה-5 קילומטרים. "היא ספורטאית בכל נימי נפשה וילדה רגישה ומקסימה. אז חיבוק לעוד אירוע משפחתי מלכד בינינו" – חתמה טובה את מכתבה.
התברר שאלה זיהתה אותי מאירוע שערכנו לכבוד טובה בקיץ שעבר, בכנס מקצועי של חוקרי תנ"ך בסירקוזה שבסיציליה, עם פרישתה לגמלאות וצאת הספר לכבודה. גם אני כתבתי מאמר בספר (על היחס המורכב לבעלי חיים במקרא), ובאירוע המדובר נשאתי הרצאה קצרה. אך לפני שהגעתי לחלק האקדמי בהרצאה, הזכרתי את נקודת החיבור האישי ביני ובין טובה שנוצרה כאשר נפגשנו לראשונה באחד הכנסים בחו"ל. גיליתי שהיא כלתה של אסתר פורטי ז"ל, שהייתה המורה המיתולוגית של אחי איסי ושלי בבית הספר "עומרים" שבעומר. אף הקרנתי שקופית מלפני 55 שנה או יותר ובה תמונה ששלח לי איסי, של אסתר פורטי הצעירה והיפה עם בני כיתתו.
בני המשפחה של טובה התייצבו כולם לאירוע המרגש, ובהם בן הזקונים שלה ושל עֵלי, ניר פורטי ז"ל, שנרצח ב-7.10 בנובה עם חברתו שי רגב. טובה סיפרה שהוא נהנה מאוד מהאירוע בסירקוזה והאזין ברוב קשב להרצאות. כך זכיתי להכיר אותו – צעיר חייכן ורב-קסם. כאשר נרצח, היה בתקופת פריחה בחייו הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית.
והינה עוד קו מחבר: אלה, שדודהּ ובת זוגו נרצחו בשבת השחורה, רצה וזכתה בפודיום במרוץ לזכרם של נרצח ונופלים באותה שבת שחורה.
יהי זכרם של ניר פורטי ושל שי רגב ברוך!
יהי זכרם של כל הנרצחים והנופלים ברוך!
ובל נשכח את החטופים הנמצאים עדיין ברצועת עזה בשבי חמאס!
אפילוג 2
בפרטים שנמסרו על תומר שוהם ז"ל בשלט שהוצב לזכרו הובאה דוגמה קטנה ליכולת ההתמדה שלו ולרצינות שבה התייחס לכל משימה שלקח על עצמו: "יום אחד תומר החליט שהוא אינו גמיש מספיק, ומאז החל להתמתח בכל בוקר במטרה להיות גמיש יותר".
אף אני איני גמישה. בלי נדר, אני מקבלת על עצמי כמה דקות של התמתחות בכל יום לזכרו של תומר שוהם בן מיכל ורן.