הריצה בחברת "זוחלי גני תקווה" ביום הזיכרון לחללי צה"ל – בין האנדרטאות שבאזור, תוך שיתוף סיפורים אישיים של כמה מן החברים, שסיפרו על הנופלים ועל בני משפחותיהם – בהחלט הצדיקה את ההיעדרות שלי מהאימון הקבוצתי ביום ההוא. חזרתי נרגשת ומלאת עצב והכרת תודה כאחד.
לריצה בחולצות לבנות – אם חולצות של המיזם "רצים לזכרם" ואם חולצות לבנות אחרות, לעיתים כאלה שנועדו להנציח את זכרו של חייל שנפל. כמה מאיתנו גם נשאו על חולצתם את שם הנופל שאותו הם מנציחים היום.
המערכת של מיזם "רצים לזכרם" בחרה לי את שמו של רון (רוני) וינברגר. אתמול, לפני הצפירה, קראתי עליו וכאבתי את מותו של בן יחיד להוריו – צעיר (בן 23 במותו) ברוך כישרונות (צלם, מוזיקאי ושחיין מצטיין) – שנהרג ביומה האחרון של מלחמת יום הכיפורים, ארבעים ימים בלבד לאחר שנשא אישה. יהי זכרו ברוך.
כתמיד הוספתי שם נוסף לשם שבחרה עבורי המערכת. שוב בחרתי להוסיף את שמו של דוּדי (דוִד) זילכה, שהיה בן גילי, שכן שגר קומה מתחתיי, בנם הבכור של ברטה ואלברט ואח לרונן. דוּדי הקרין מנהיגות שקטה וחכמה, לפני גיוסו היה מדריך בתנועת "הצופים" ושחקן כדורסל. הוא למד במגמה ביולוגית, התעניין מאוד בגוף האדם ותכנן להיות רופא כדי לעזור לאחרים. הוא נהרג בקרב בלבנון ב-10.6.1982.
כמה הופתעתי כאשר בהגיענו לגן הגיבורים בקריית אונו סיפר לנו שרון גרבר על דוּדי. התברר שגם הוא בחר להנציח אותו, וגם בחולצתו הופיע שמו. שרון הכיר את דוּדי דרך אחיו הצעיר רונן, חברו ובן כיתתו של שרון. כך גם התברר לנו ששנינו גרנו ברחוב המעגל ברימון.
רצים וזוכרים
מגן הגיבורים בקריית אונו המשכנו למחנה דורי בתל השומר. לא מייד אפשרו את כניסתנו למחנה, אך כלמי הצליח לשכנע את השומרים להשיג עבורנו אישור. "כולם כאן חיילים", אמר, "חלק בדרגות גבוהות". לא רציתי לתהות בקול אם גם טוראית בנח"ל נחשבת חיילת.
באתר ההנצחה במחנה פגשנו את שמו של עמית בן יגאל. בן 21 היה כאשר נהרג בפעילות מבצעית, בנו יחידו של סטודנט יקר שלי, ברוך. מותו של עמית צרוב בזיכרון הקולקטיבי וזעזע מדינה שלמה.
עמית בן יגאל בן המונצחים. מחנה דורי.
"זוחלי גני תקווה" מתייחדים עם זכר הנופלים
כל שם הוא עולם ומלואו. מחנה דורי
המשכנו לאתר ההנצחה בסביון, ושם סיפר מאיר מאירוביץ, שגדל בסביון, על איתן מרקל, בן היישוב, שנהרג בשנת 1969. איתן היה מפקד צעיר בצה"ל כאשר נשמט רימון מידו של אחד הטירונים. הוא הפיל את עצמו על הרימון כדי להציל את חבריו וספג את כל הפגיעה. התרגשתי מההקרבה העצמית הנדירה הזו, וכשחזרתי לביתי הדלקתי זר וירטואלי לזכרו. יהי זכרו ברוך.
מאיר מאירוביץ מ"זוחלי גני תקווה" רץ, זוכר ומזכיר
מאיר מאירוביץ מספר ל"זוחלי גני תקווה" על בני סביון שנפלו
סיימנו בגני תקווה. מול בניין המועצה שברחוב הגליל התרגשנו לראות את שמם ואת תצלומם של כל הנופלים וכל נרצחי פעולות האיבה בני היישוב – נשים וגברים, צעירים ומבוגרים – וסיפור חייהם בקצרה.
"זוחלי גני תקווה" מתייחדים עם זכר הנופלים והנרצחים בני היישוב
לגעת בכאב – "זוחלי גני תקווה" מתעכבים וקוראים על הנופלים והנרצחים בפעולות האיבה, שהיו תושבי גני תקווה
התחנה האחרונה הייתה גן יד לבנים בגני תקווה, שם קיבלנו הדרכה מיניב אנגל, ממקימי קבוצת הזוחלים, שאף משמש בהתנדבות סגן לראשת המועצה ליזי דלריצ'ה. בין השאר סיפר יניב על שם חדש שנוסף השנה לאנדרטה, שמו של מנחם-אלעד נחמני, שנפטר לאחר פציעה ארוכת שנים. מנחם-אלעד היה אחיינה של שלומית גולד, חברה אהובה של אמא שלי ושלי. יהי זכרו ברוך!
"זוחלי גני תקווה" שומעים את הסברי יניב אנגל על הנופלים בני היישוב
יהי זכרם של כל הנופלים והנרצחים ברוך!
כך, דרך הרגליים, דרך הסיפורים האישיים ודרך השוטטות בין האנדרטאות, התחברנו לנופלים ולבני משפחותיהם.
תודה למני גרינפלד, חבר ההנהלה החדשה של "זוחלי גני תקווה", על חלקו המשמעותי בארגון האירוע וכנראה שהוא גם שאחראי לרבות מהתמונות שבהן השתמשתי (קשה היה לעקוב מי צילם מה).