איך סוגרים את שנת 2021? איך חוגגים את יום הולדתו של אישי היקר יריב?
כן, שוב הגיע אותו זמן בשנה – פרק זמן של חמישה חודשים – הזמן שבו יריב מתנשא עליי שהוא "older and wiser than me" (לפי השיר בצלילי המוזיקה). וכעת מדובר בעשור, שהרי יריב חוגג יום הולדת עגול.
ומה ביקש יריב ליום הולדתו? פשוט וצנוע, חידוש של מסורת הליכה מתל־אביב לחדרה; מרחק של 45 קילומטרים. בעצמו עשה זאת שמונה פעמים לפני כן, פעמיים לפני שנכנסתי לחייו ועוד שש פעמים איתי. הפעם תהיה זו עבורנו פעם שביעית שבה נלך בצוותא את המסלול הזה.
סלפי של טבעונים למרחקים ארוכים שלא יודעים לעשות סלפי. עם יריב – יחסים למרחקים ארוכים
יריב טבעוני ותיק אף יותר ממני. למעשה, הוא זה שאחראי להפיכתי לטבעונית בכך שחשף אותי לפני 28 שנה לזוועות תעשיית הביצים והחלב שכלל לא הייתי מודעת להן. שובצנו בשער 5 בדיזנגוף סנטר לחלק חומר הסברה מטעם האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים. יריב היה חבר ועד ואני חברה מהשורה. ידעתי שהוא טבעוני וסברתי שמטעמי בריאות. עד אותו יום שבו שוחחתי איתו על הסיבה לטבעונות שלו, טבעונות נקשרה אצלי אך ורק לבריאוּת, לא למוּסר. יריב המם אותי כאשר נתן לי לקרוא מאמר על ההתעללות בבעלי חיים בתעשיות החלב והביצים. ברור לי שבמוקדם או במאוחר הייתה האמת מתגלה לי והייתי הופכת לטבעונית, אך בזכות יריב התהליך הזה הואץ.
נחזור להווה, 28 שנים לאחר האירוע שדובר בו לפני כן. קמנו ב־4:00 בבוקר, התארגנו בזריזות וב־4:30 שמנו פעמינו לתל־אביב. שמחנו למצוא מקום חניה, שהוא אפילו לא כחול־לבן מול מוזיאון הארץ. התחלנו בהליכה דקות ספורות לפני השעה 5:00 בבוקר.
בתחילה הלכנו בבגדים חמים – כובע פודל, כפפות ומעיל. בתחילת ההליכה ירדו כמה טיפות גשם. היינו מצוידים במטרייה אך לא היה בה צורך.
בתחילה הלכנו בכביש, אך ליד מלון מנדרין חברנו לים. שמחתי כאשר התחלנו ללכת לאורך החוף. אני אוהבת לחוש את הים מקרוב.
בהמשך ההליכה התחלנו להתקלף. התרמיל נעשה כבד יותר לאחר שהמעיל הוכנס לתוכו.
צילם: יריב גלבוע
לאחר שלוש וחצי שעות הליכה, ליד אפולוניה, זה קרה. גל השיג אותי במעבר צר והרטיב לחלוטין את נעליי, את גרביי ואת החלק התחתון של מכנסיי. הגרביים נספגו במים וחשתי כבדוּת בהליכה. שיערתי שיהיה מחיר בדמות שפשפת, וכבר התחלתי לחוש את הכאב מתפתח.
כעבור כמה זמן הציע יריב שאחליף גרביים, אף שגם הנעליים היו רטובות. התברר לי ששכחתי להביא זוג גרביים להחלפה, ויריב הציע באבירות את הגרביים שלו. מכאן ואילך נזהרנו שנינו שלא להירטב. מי שנכווה בצוננין – נזהר בצוננין. החלפת הגרביים שיפרה מאוד את מצבי. בזכותה, כך אני סבורה, לא הייתה השפעה מתמשכת לשפשפת שהחלה להתפתח.
ההליכה הייתה לפרקים מאתגרת. הליכה ארוכה בחול רך או על צדפים, או חלוקים או תערובת של כל הנ"ל. "לך דווקא אין בעיה עם הליכה כזו", ציין יריב בהתפעלות. פעמים רבות טיפסנו על סלעים, במקומות מעבר צרים שבהם נשקו להם גלי הים.
ההליכה בחוף הים גילתה לעינינו מראות יפים של ים, סירות מפרש, חסקות ושחפים, אך גם מראות עצובים ומכוערים כמו דייגים, גוויות בעלי חיים על החוף (שרידי צב ים, מדוזות) וגם שלד לא מזוהה של בעל חיים טורף, לפי מלתעותיו.
צילם: יריב גלבוע
צילם: יריב גלבוע
יריב בוחן שלד מעניין של בעל חיים טורף
בעוד אנו הולכים התקשר אל יריב ראש הענף שלו לברך אותו ליום הולדתו ושאל כיצד הוא חוגג. כששמע שיריב "הולך עם האישה מתל־אביב לחדרה", שאל בפליאה: "זה לא קשה לאישה?" נהניתי לשמוע את יריב מתגאה באוזניו: "בשבילה זה כסף קטן! היא רצה מרתונים!" ומודה בענווה שהוא הגורם המעכב.
כשהגענו לנחל פולג לא ניתן היה לחמוק ממעבר מים. יריב חלץ את נעליו, פשט את גרביו והעביר את שני התרמילים שלנו לצד השני. לאחר מכן העביר אותי על גבו. האין זה מעשה אבירי?
יריב עומד לחצות את נחל פולג ולהעביר את שני התרמילים שלנו
האביר שלי! יריב חוצה את נחל פולג כדי לחזור ולחצות אותו שוב כשאני על גבו
כשהגענו לנחל אלכסנדר נפרדנו מחוף הים. הלכנו בשדה יפה, והיה מרענן לשנות את הנוף שנגלה לנגד עינינו. עם כל אהבתי לים, לאחר שעות רבות של הליכה – נחמד לגוון.
לאחר שנפרדנו מהים.
צילם: יריב גלבוע
הבעיה הייתה שנקלענו לשעות החשכה בעודנו הולכים בשדה. גם יריב וגם אני נתקלנו באחד העצמים שהוצבו בשטח והיו תקועים באדמה. אולי מוטות ברזל קצרים. איני בטוחה, בגלל החשכה. מעדתי, אך לא נפלתי. תודה לאל ולתרגילי שיווי המשקל!
כאשר הגענו לחדרה, היה זה אך ורק כדי לחזור לתל־אביב. לא, לא ברגל. 45 קילומטר הספיקו לנו בהחלט. חזרנו ברכבת. כאשר הגענו למוזיאון הארץ גילינו להפתעתנו שהמכונית שלנו נעלמה. חשבתי שנגנבה, אך התברר שעיריית תל־אביב ארגנה ליריב מתנת יום הולדת והמכונית נגררה. כמו כן התברר שהחניה במקום הייתה אומנם מותרת כאשר חנינו שם, אך היא מוגבלת לשעות מסוימות.
הלכנו ברגל שני קילומטרים נוספים (הדרן!), לחניון גרירה רידינג, כדי לפדות את המכונית. גם כאשר הגענו לשם עדיין לא הגענו למנוחה ולנחלה. התברר שתהליך הפדיון רחוק מלהיות ידידותי, ולדברי יריב, נראה כאילו נועד להקשות על המשלמים.
ומה בכל זאת הצד האופטימי? שהמכונית לא נגנבה אלא רק נגררה, ושהצלחנו לשחרר אותה עוד באותו ערב.
ועל מה נצבט לי מעט הלב כאשר חשבתי שהיא נגנבה? על כמה מדבקות של מרתון ואולטרה מרתון וכן על מדבקת "גם אני Vegan Friendly" שכביכול נגנבו עם המכונית.
היא לא נגנבה! רק נגררה והמתינה לנו בסבלנות.
חזרנו בשלום, ואיתנו המכונית והמדבקות! מזל טוב ליריב!
אכן ד"ר אריה אבני אומר שזה בריא מאוד ללכת ליד הים.
לפעמים אני מצטערת שאני לא גרה סמוך לים. הייתי מנצלת זאת היטב.
מזל טוב לאביר עם התרמילים
תודה רונית יקרה!