ביום שלישי יצאתי עם ישי ועם שכנתו אלמה לטיול בהר ישי. זה היה רעיון של ישי, אלא מה?
כשהגענו בשמונה בבוקר לבית ספר שדה עין-גדי, הוא נראה כגן עדן עלי אדמות. יעלים בכל חלקה פנויה, רובצים או עומדים. הושיטי היד וגעי בם.
משום מה הייתי בטוחה שהם ימתינו באותן עמדות כאשר נחזור ולא טרחתי לצלמם.
מבית ספר שדה עין גדי טיפסנו להר ישי.
יעל וישי לפני העלייה להר ישי.
צילמה: אלמה
הטיפוס על ההר היה ארוך למדי. טוב ששלושתנו בכושר. מדי פעם ראינו גללי יעלים, אך יעלים – אין. "היעל היחידה שיש כאן זו את. היעלים כאן בורגניות, הן לא טורחות להגיע להרים", השמיע ישי לשון הרע על יעלֵי עין גדי באוזניי.
לאחר הטיפוס על הר ישי היה כה קל ופשוט ללכת בשטח מישורי. סטינו מהשביל כדי להגיע לנקודת תצפית יפה ושוב התחברנו לשביל.
הליכה במישור היא כי פשוטה וקלה!
צילמה: אלמה
צילם: ישי
צילם: ישי
שמורת עין גדי
צילמה: אלמה
צילמה: אלמה
צילמה: אלמה
אלמה ויעל.
צילם: ישי
משך רוב הטיול לא ראינו נפש חיה. ירדנו במעלה עין גדי, ורק לקראת סיום המסלול פגשנו קבוצות גדולות – ליד מעיין עין גדי.
רק בהגיענו לדרך הסלולה, לקראת הסיום, פגשנו כמה יעלים. אנחנו טיפסנו, ואילו היעלים נותרו למטה כאילו ידעו להיכן לא כדאי לטפס.
סוף סוף יעלים!
שלום חברה!
עם הגיענו לבית ספר שדה עין גדי, ציפיתי בהתרגשות לפגוש את כל החבורה, והתאכזבתי מכך שאין שם אף יעל אחת.
האמת שחששתי שהטיול יפגע לי בתוצאה של המרוץ באור יהודה, אך בסיומו אמרתי שגם אם יפגע – היה שווה. הטיול הזכיר לי כמה מרגש לטפס על הרים.
מרוץ אור יהודה – 11.2.22
"יש לך פודיום. מקום ראשון או שני לקטגוריית גיל" הודיעה לי חברתי סוניה מנדלוביץ לפני מרוץ אור יהודה. לסוניה דרכים משלה לבדוק.
"לא בטוח. הרגליים עייפות מהטיפוס להר ישי", השבתי. לא חשתי עד כמה הן עייפות עד שיצאתי לריצה קצרה של "גלגול רגליים" יום לפני המרוץ.
אולם במרוץ עצמו שכחו הרגליים שהן עייפות.
תודה לענת מלמד שהציעה לי שנירשם למרוץ ואף הסיעה אותי אליו. הפעם תכננתי לרוץ "בשביל התוצאה, לא בשביל ההנאה", זאת עוד לפני שסוניה הודיעה לי על האפשרות לפודיום; הסיבה לכך היא שראיתי במרוץ "טסט" לקראת חצי המרתון בתל-אביב. מישאל דגן, המאמן, כיוון לכך. ואכן, הנאה לא הייתה שם, במרוץ עצמו, אף שניסיתי לשכנע את עצמי שאני נהנית לצאת מאזור הנוחות. אולי יהיה נכון לומר שסבלתי. אבל חיזקתי את עצמי מנטלית תוך כדי ריצה, ואמרתי לעצמי שגם אם איני מצליחה להחזיק בקצב שרציתי (רצון שהתעורר רק תוך כדי המרוץ), עליי להמשיך לעשות הכי טוב שאני יכולה ולא לוותר לעצמי.
עם ענת מלמד לפני המרוץ
הנאה הייתה לפני המרוץ ולאחריו. נהניתי לפגוש חברות, חברים, מכרות ומכרים. הִנה מפגש צמרת של קבוצת הריצה שלי:
תל אביב 100 – לפני המרוץ.
מימין לשמאל: עמרי סגל, ענת מלמד, יעל שמש, אפרת כרמלי-כלב
פגשתי גם את אבי יופה שסיפר לי שרק לאחרונה קישר ביני ובין אחי איסי. התברר שהוא היה עורך העיתון שאיסי היה עורך הלשון שלו. זה המקום לגלות שאיסי הוא עורך הלשון של הבלוג הזה (בהתנדבות ובזריזות שלא תיאמן). תודה, אח שלי! גאה בך!
פגשתי את סער יופה ואת יעל נשגב, שעם שניהם רצתי בעבר ב"אנדיור". כיף! פגשתי גם מכרות ממרוצים.
זינוק! צפוף מאוד בתחילה, עובדה שמאיטה את הקצב. בשל הצפיפות ענת ואני מתפצלות – היא מפלסת לה דרך מימין ואני משמאל. כך קרה שלא רצנו יחד, אף שהגענו כמעט באותו הזמן. תוך כדי ריצה, לאחר שראיתי שאת שני הקילומטרים הראשונים רצתי בפחות מ-5 דקות לקילומטר, קיבלתי תיאבון וקיוויתי לשפר שיא אישי, שעומד על מעט פחות מ-50 דקות. אבל תקווה לחוד ומציאות לחוד. לא הצלחתי להחזיק בקצב הזה. לקו הסיום הגעתי לאחר 50:57.81 דקות. התוצאה השנייה הכי טובה שלי למרוץ 10 קילומטר. אני בהחלט מרוצה!
התברר שהגעתי ראשונה לקטגוריית גיל, ואחריי – ברכה פורת. היה נחמד לשוחח איתה ולהמתין איתה לעלייה לפודיום. יובל פורת, בן זוגה של ברכה, צילם אותנו (וגם שמר לי על התיק כשעלינו לפודיום) ושלח לי את התצלומים.
התרגשתי מנדיבות לִבו, שהתבטאה בכך שגם שעות לאחר מעמד הענקת הגביעים הוא שלח לי עוד תצלומים שלנו על הפודיום וכן שלי לבד בקו הסיום – תצלומים שמצא כאשר חיפש את תיעוד אשתו.
תודה, יובל!
קו הסיום. ברוך ה'!
את הריצה ואת הגביע הקדשתי לתרנגולות המטילות בלולי הסוללה. בעוד אנו מפעילים את גופנו – כל אחד ואחת לפי דרגת הקושי שבחר/ה בה, חייה של תרנגולת מטילה בכלובי הסוללה עוברים ללא תנועה, מלבד אכילה וניקור חברותיה לכלוב, בשל הסטרס הנורא שבו היא נתונה. השטח המוקצב לה הוא כגודל דף נייר, גודלה שלה. אין היא יכולה לזוז ממקומה ולפרוש כנף, צורך פיזיולוגי חזק מאוד עבור כל תרנגולת. זוהי מציאות מכוערת ומביישת, וכל אדם בעל חוש מוסר בסיסי – בין שהוא טבעוני, בין שהוא צמחוני ובין שהוא אוכל כול – צריך להתקומם נגדה.
תרנגולות בחוות החופש. כך צריכים להיראות חיי תרנגולות!
צילום: חוות החופש
תודה, חברה יקרה! יעל זו חיה חביבה במיוחד. משישי עד ראשון יריב ואני נהיה במצפה רמון לכבוד יום הנישואים והפנטזיה שלי היא שנלטף ונאכיל יעלים…