מרתון בפריז 14.4.2019 – או-ל-לה!

מוארת

"את נראית מוארת כאילו חזרת מאומן, ולא ממרתון בפריז", אמרה לי שרון, המדריכה בסטודיו C, כאשר הגעתי לאימון בסטודיו שלושה ימים לאחר המרתון. נו, טוב, הרי חזרתי מעיר האורות. מרתון פריז הוא אמנם המרתון העשירי שלי, אך הראשון בחו"ל. הגעתי אליו בעקבות חברת קבוצתי וחברתי בלהה מנדילוביץ, כך שמגיעה לה תודה גדולה על החוויה. לולא היא בוודאי לא הייתי נרשמת, ומחמיצה את אחת החוויות הכי מרגשות ועוצמתית שחוויתי בעולם הריצה (והיו לא מעט חוויות כאלה).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התארגנות

נרשמנו לעסקת החבילה של Talma, שכללה טיסות, מלון, העברות, כולל עצירה באקספו בדרך למלון, לקחת את הערכות, וכמובן הרישום למרתון. התאים לשתינו שלא להטריד את עצמנו בפרטים הטכניים הללו. בשדה התעופה הופתענו ושמחנו לפגוש את חברתנו סוניה, שטסה עם אישהּ דוד לריצה של כמה ימים בפורטוגל. איזו פתיחה משמחת!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פריז

באקספו התרגשנו לאתר את שמותינו רשומים על הקירות, הכוללים את שמות כל הרצים במרתון השנה: 55,000 רצים (כ-20 אחוזים מהם נשים) מ-145 מדינות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המלון Belfast שבו התאכסנו היה פשוט מעולה, ובייחוד מבחינת המיקום האידאלי – ממש ליד שער הניצחון – קרוב מאוד הן לנקודת ההתחלה של המרתון והן לנקודת הסיום. כשומרת שבת שהעבירה בו את השבת שלפני המרתון, היה לו יתרון נוסף עבורי: כניסה ויציאה מהחדר ומהמלון לא יצרו בעיה לוגיסטית. דלת המלון הייתה תמיד פתוחה, ודלת החדר נפתחה באמצעות מפתח רגיל, ולא מפתח אלקטרוני.

 

 

 

 

 

 

 

 

המלון נכבש כולו בידי קבוצת הרצים (ומעט מלווים) מישראל שהוציאה Talma, כך שהשיחות בארוחות הבוקר נשמעו כקריקטורה מהווי מרתוניסטים: לפני המרוץ – מה נלבש? כמה שכבות? איך יהיה מזג האוויר? ולאחר המרוץ: תוצאות, היכן החל להיות קשה, חוויות מהמסלול והשוואות למרתונים אחרים ברחבי העולם שעוררו בבלהה ובי חשק לרוץ בעתיד במרתון ברלין. יומיים לפני המרוץ, ושדרת שאנז אליזה שבה החל המרוץ הייתה מלאה בשוטרים. במגיני הידיים והרגליים שלהם הם נראו כרובוטים. לא, הם לא היו שם לכבוד המרתון, אלא התברר לנו משיחה אתם שהם מבלים שם כבר כמה חודשים, בשל הפגנות ה"אפודים הזוהרים". בלהה ואני ניצלנו את קרבת המלון למקום ההתרחשות, והן בשישי והן בשבת סיירנו באזור וביקרנו במקום נקודת ההתחלה המשוערת ובנקודת הסיום המשוערת. התפלאנו לראות ששערי הפתיחה והסיום לא הוקמו עדיין, ובשבת שאלנו עצמנו אם הם זוכרים שיש להם מרתון למחרת היום. בסופו של דבר הרגענו את עצמנו שיש להם די ניסיון, ושנשאיר זאת להם. מחר בבוקר נתייצב למרוץ, והכול יהיה בסדר.   ואכן, כך היה, כפי שניתן להתרשם מתמונת שער הזינוק על רקע שער הניצחון.

 

 

 

 

זוהי פעם ראשונה שאני מתחילה מרוץ מרתון (42.195 קילומטר) בשעה 9:00 בבוקר, ואף יוצאת אליו בהליכה של כמה דקות מחדרי שבמלון, כך שלאחר היוגה, שעליה הקפדנו כל שהותנו בפריז, הן לפני המרתון והן לאחריו, אכלנו ארוחת בוקר קלה בחדר האוכל של המלון לפני שיצאנו לתייר בעיר בריצה. כך התייחסתי למרתון הזה – כאל טיול ריצה – אפשרות ליהנות ממראות העיר היפה באמצעות הרגליים, וכדי להעצים את ההנאה והחוויה החלטתי לרוץ עם בלהה, שהרי נחמד יותר לחוות הכול בשתיים, מה גם שריגש אותי לעבור אִתה את חוויית המרתון הראשון שלה. לאורך הריצה היה עלינו לרוץ עם צמיד ירוק; לולא כן – הזהירו אותנו – לא נקבל בסיום את החולצה ואת המדליה. בלהה בדקה את הצמיד, ענדה אותו על ידה בערב שלפני המרתון, ואף הידקה אותו. התברר שזו פעולה בלתי הפיכה, ושכעת לא ניתן להסיר אותו בלא לקרוע אותו. בלית ברירה היא ישנה עם הצמיד.

מרתון! – חוויה מתקנת מפריז

איזו חוויה אדירה הייתה זו להיות חלק מעשרות אלפי רצים, במרוץ שהתברר כמאורגן להפליא. המסלול עבר באטרקציות תיירותיות כמו מגדל אייפל, הנהר סֵן Seine)), כנסיית נוטרדם (יום לפני השרפה שפרצה בה), הלובר, יער ונסן ויער בולון. מסלול יפה להפליא ואף מגוון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יותר מכול התרשמתי מאווירת הקרנבל השמחה שכמותה טרם חוויתי במרוצים (הקרוב ביותר לכך בארצנו הוא מרתון ירושלים). מראש שיערתי שתהיה זו חוויה מתקנת עבורי מהעיר פריז, אך לא ידעתי עד כמה. לפני כשלושים שנה ביקרתי בעיר והתרשמתי לרעה מרמת הנחמדות של תושביה. במרתון, לעומת זאת, עמדו פריזאים רבים בצדי הדרך ועודדו את הרצים. מאחר שבמספרי החזה שלנו נרשם גם השם הפרטי, שמעתי לא מעט קריאות עידוד שכוונו אישית אלי: Allez Yael! (מבטאים אַלֵה, במבטא צרפתי מתנגן), כלומר, קדימה, יעל וכן Courage Yael! (אומץ, שזו דרכם לאחל בהצלחה במשימה קשה). החלקתי ידיים עם ילדים וילדות, וחשתי שהחיוך המאושר לא סר מפניי.

 

 

 

 

 

 

 

 

לאורך כל הריצה לא ייחלתי לסיומה. תזמורות רבות לאורך הדרך סיפקו אטרקציות נוספות. פשוט כיף אדיר! בקילומטר ה-28 החל להיות לבלהה קשה. הקושי גבר בקילומטרים האחרונים, אולם היא העלתה על פניה הבעה נחושה והמשיכה לרוץ כל הדרך, כמו גיבורה, גם כאשר גברים רבים עברו בסביבתנו להליכה. יישר כוח, בלהה! והנה חצינו גם את הקילומטר ה-40. עוד שני קילומטרים ודי! השעונים שלנו אמנם מראים שרצנו יותר מ 42 קילומטר אך לא נתקטנן. הנה הגיע הסיום המרגש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התאוששות וקולינריה טבעונית בפריז

דבר נוסף: התפעלתי מיכולת ההתאוששות המהירה של בלהה. נזכרתי שיום לאחר המרתון הראשון שלי הלכתי לאט, בקצב של זקנה. אולם תלאות המרתון הראשון לא ניכרו בהליכתה של בלהה, לא ביום המרתון וגם לא למחרת. אולי היו אלו הפיצה הטבעונית, הטוסט הטבעוני והעוגות הטבעוניות שאכלנו לאחר המרתון שאוששו אותה כה יפה (זו ההזדמנות להמליץ על המסעדה הטבעונית cloud cakes שכתובתה: 6 rue mandar). כן, אם לא הזכרתי זאת עד כה, יתרון נוסף לבלהה מלבד חברתה הנעימה ויכולת הארגון שלה הוא היותה טבעונית!

Comments

comments