המיתוס של סיזיפוס
בימי שני חזרנו להתאמן בתל-ברוך. האימון כולל עליות של גבעות החול שם, חלקן תלולות למדיי ונראות כאלו שלא ניתן לרוץ בהן, אבל אנחנו דווקא אמורים לרוץ ולא לעבור להליכה. לעלות את העלייה, לרדת ושוב לעלות וחוזר חלילה. לא פשוט. באחת העליות הללו אמר לי אילן הרשטיין בחיוך: "נזכרתי בסיזיפוס". כן, אותו סיזיפוס שכעונש מהאל זאוס נגזר עליו לגלגל סלע כבד עד פסגת ההר, ומיד לאחר מכן התגלגל הסלע למטה, וסיזיפוס נאלץ לגלגל אותו מחדש, שוב למעלה, במעלה הר, וחוזר חלילה. לעלות, לרדת, לעלות, לרדת, במה שנראה כמשימה חסרת תוחלת. לפתע הכתה בה ההכרה, שלו סיזיפוס היה מתאמן ב"אנדיור" לתחרות איש ברזל או לכל דבר אחר, היה בוודאי מצליח לתרגם את הסבל לתחושת סיפוק והישג ואפילו לשמחה על שהכושר שלו משתפר פלאים עם כל גלגול של הסלע במעלה ההר. אולי למשהו בדומה לכך כיוון אלבר קאמי בספרו המיתוס של סיזיפוס כאשר כתב: "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו, כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח".
אימון מן העבר בגבעות תל-ברוך. אבל כעת אנחנו ממושמעים יותר וממש רצים בעליות:
https://www.facebook.com/EndurePage/videos/821617251282544/
ועוד עלייה לזכר שמעון פרס ז"ל
ומהאמירה האופטימית של קאמי, נעבור לאופטימיסט הנצחי, שמעון פרס ז"ל. היום היינו אמורים לרוץ בפארק קנדה, אך בגלל עומסי התנועה שהיו צפויים להיות בשל הלווייתו של שמעון פרס, התפרסמה בדף הפייסבוק של "אנדיור" ההודעה שנרוץ ריצה אורבנית ביפו, וש"במהלך הריצה נכבד את זכרו של שמעון פרס ז"ל ונעצור במרכז פרס לשלום".
כאשר הגענו למרכז פרס לשלום ציפיתי שאכן נעצור ונעמוד לזכרו דקת דומייה (ובינתיים נתאושש מעט ונסדיר את הנשימה), אבל לרן שילון היה רעיון חדש כיצד לכבד את זכרו של פרס: "את העלייה הזו נקדיש לזכרו", אמר לנו, בלא שנעצור לרגע, ואכן רצנו פעמיים (והמהירים ביותר אפילו שלוש פעמים) את העלייה שלצד מרכז פרס. חשבתי בלבי שפרס בוודאי היה נהנה מהרעיון שרצים עליות לכבודו ולזכרו, כי הוא מעולם לא נרתע ממאמץ ועודד תמיד לשאוף לגבהים. יהי זכרו ברוך ומדרבן לעוד ועוד עליות!
אחת העליות ביפו. צילום: עידית שוהם
יש הבדל בין הריצה שלכם ובין הפעולה של סיזיפוס. אתם יודעים שבעוד כמה שעות תוכלו להפסיק, לשתות ולהתקלח. סיזיפוס לא מסיים את משימתו לעולם. זאת ועוד – אתם בחרתם לרוץ, סיזיפוס נענש. זאת אינה בחירה שלו לגלגל את הסלע לעד. כך שזו דרישה לא הוגנת שהוא יתרגם את פעולתו לשמחה …
רונית יקרה, זו לא דרישה, ואפילו לא הצעה לסזיפוס, רק תובנה שאותה הפעולה יכולה לקבל פרשנות לגמרי אחרת, תלוי בפירוש שניתן לה. אבל את צודקת בנוגע לכך שסזיפוס לא בחר, ושאין לו פריווילגיה להפסיק.
ובעניין שמעון פרס, יפה מצדכם שרצתם לכבודו ולזכרו. אבל רציתי לציין שפרס לא היה איש של ספורט. רבין שיחק טניס, ואהב לצפות במשחקי כדורגל. פרס העדיף עיסוקים אינטלקטואליים .. אבל נסתכל על המאמץ שלכם בדרך מטפורית …
אכן. פרס, כאיש ספר הבין במטאפורות ובסמלים.