טבעונית למרחקים ארוכים: מעשה בחולצה וּבמרוץ נייקי 2013

על כנף, חולצה והאות V

"השם נייקי הוא למעשה שיבוש" מאיר את עינַי כבדרך אגב אחי הגדול, איסי, שהתקשר לשאול איך היה המרוץ. "החברָה נקראת על שם האלה נִיקֶה (Nike)", הוא חוזר באוזניי את מה שלמד מבנו המוכשר (או שמא מוטב: אחייני המוכשר), מור. אני ממהרת "לגגל" את שם האלָה וּמגלה שמדובר באלת הניצחון. התמונה מראה אלה מכונפת. "כעת אני מבינה את פשר ה-√ שעל חולצת המרוץ", אני צוהלת. "זה גם הסמל שלהם, כנף", תמה עלי אחי, וכך אני לומדת שמה שנראה בעיניי עד כה כסמל "וי" הוא למעשה כנף אבסטרקטית.

חולצת המרוץ של נייקי (כן, אני דבקה בעיקשות בשיבוש, שהרי מקורו בחברה עצמה) היא אחד הבונוסים הגדולים של המרוץ. כללית, החולצות של נייקי איכותיות וּנעימות למגע, כפי שלמדתי מחברתי סוניה. אמנם החולצה בשנה שעברה גרמה לי אכזבה בשל צבעה השחור, אך החולצה השנה – בגון אדום-ורוד – יפה עד מאוד בעינַי. לפני המרוץ ביקשתי להוסיף לה את הכיתוב VEGAN RUNNER. כאשר אספתי אותה מהחנות שבה הוסיפו את הכיתוב, חשכו עינַי: האות הראשונה הוחלפה באות W. מה עושים כעת? "זה הזמן לעבוד על המידות", ניסיתי לנחם את עצמי, "לא של החולצה, שלי. לא לכעוס ולא להתאבל. צריך לשמור על פרופורציות". וּבכל זאת נעצבתי על כך שדווקא החולצה הזו, החביבה עליי, נהרסה ולא אוכל ללבוש אותה בשל הטעות המביכה. ואיך ארוץ אִתה במרוץ? והרי חובה לרוץ בחולצות המרוץ. בסופו של דבר נמצא הפתרון, והאות W הפכה ל V גדולה. חדי עין יבחינו בתיקון, אבל לא זו בלבד שהחולצה ראויה כעת ללבישה בעינַי, אלא שאף נוסף לה חן מיוחד בשל הפגם שתוקן.

לפני המרוץ – פגישה משמחת

אישי היקר, יריב, הביאני עד סמוך למרוץ באמצעות קטנוע. כאשר נתקלנו בכבישים חסומים, נפרדנו לשלום ואני המשכתי ברגל, מכוונת דרכי לפי המון האדם בחולצות אדומות-ורודות שנהר לכיכר רבין, מכל הרחובות. היה זה מראה מרהיב לראות אנשים כה רבים, וכולם ירוצו באותו מרוץ שבו ארוץ אני, לבושים בחולצת המרוץ. בכלל, יש לי סנטימנטים למרוץ נייקי, משום שהיה זה המרוץ הראשון שבו השתתפתי, לפני שנתיים. כעת זה מרוץ נייקי השלישי שבו אני משתתפת. אני גם מעריכה את העובדה שהמרוץ הזה גורם ללא-מעט אנשים לעשות את צעדיהם הראשונים בעולם הריצה וּלאחריו להתמיד בתחביב.

קבעתי להיפגש עם סוניה ועם אישהּ דוד, ברחבה. באמצעות מסרונים אנו מצליחים לבסוף לאתר זה את זה. שמחה גדולה בשבילי! נראה לי שהייתי אומללה מעט וחשה בודדה בים של אנשים לולא פגשתי לפני המרוץ פנים מוכרות ואהובות. מה גם שבכל פינה מצטלמת חבורת רצים צוהלת. מכאן ואילך אני "נדבקת" אל סוניה ואל דוד ואנו מעבירים יחדיו את הזמן שלפני המרוץ. אך זמן קצר לפני הזינוק שלנו נעלם לנו דוד בדוחק הרב, ועד סיום המרוץ איננו מצליחות לאתר אותו. אנו מנסות להתקשר אליו, אך אין קליטה. גם המסרונים שאנו שולחות אינם מגיעים ליעדם.

בדקות שלפני הזינוק סוניה ואני מחליפות חיבוק וּמאחלות זו לזו "בהצלחה וּבהנאה". "זה לא מרוץ בשביל תוצאה", אנו מסכמות בינינו לנוכח המספר העצום של המשתתפים בו, כעשרים אלף רצים, ודווקא יש בזה גם צד חיובי, מבחינתי. אפשר להירגע הפעם ולרוץ לשם ההנאה יותר מאשר לשם התוצאה.

מרוץ נייקי 2013, עם סוניה ודוד, לפני המרוץ

מרוץ נייקי 2013, עם סוניה ודוד, לפני המרוץ

המרוץ ­– צפוף אך מרהיב

רן שילון, העומד בראש "אנדיור", מעביר לנו לעתים אימוני טכניקה. כעת אני חושבת לעצמי שבאימונים הללו צריך לכלול טכניקה של ריצה בתוך המון אנשים; כיצד לפלס את הדרך בצורה מהירה שתהיה גם בטוחה. שלא כבשנה שעברה, שבה השתחרר ה"פקק" לאחר הקילומטרים הראשונים, השנה הוא לא השתחרר לי עד סיום הריצה. "לא ככה רצים", נוזף בחור אחד בחברו וּמדגים לו כיצד הוא "חותך" את דרכו בין האנשים ותוך כדי הדגמה הוא כמעט חותך את ידִי. אני מנסה להיזהר מרצים להוטים מדי. חוששת ליפול, בגלל ידי הימנית שנשברה לפני חודש. מצבה השתפר פלאים, אבל נפילה עלולה לחבל בהמשך הכיוון החיובי הזה. גם אני משחקת עם עצמי משחקים של עקיפת אחרים, אך בזהירות, בלי שאתנגש בהם. רוב הזמן אני נאלצת לרוץ בקצב אִטי ממה שהייתי רוצה לרוץ, כדי לא לטפס על רגלֵי הרצים הרבים שמלפניי וּמצדדַי. ועל אף כל אלה, לא הייתי מוותרת על המרוץ המרהיב הזה. הרחובות מקושטים, התושבים מעודדים, המוזיקה מדרבנת וּמשחקי האורות בלילה פשוט מלבבים, ועדיין לא הזכרתי את שער הסיום היפה והמושקע. כן, הנה הגעתי לסיום לאחר 54:13 דקות ריצה, כמעט שתי דקות יותר מאשר במרוץ נייקי הקודם. אבל התוצאה אינה העיקר, הלא כן? העיקר החוויה ו… החולצה. וזו של השנה, כפי שכבר כתבתי – יפה עד מאוד בעינַי.

אפילוג עגום למרוץ משמח

ביום שבו התקיים המרוץ שודר בכלבוטק התחקיר על זוגלובק, הנוגע לפגיעה קשה בעופות. ביקשתי מיריב שיקליט אותו בעבורי כדי שאוכל לצפות בו עם שובי. תוך כדי הריצה נדדו המחשבות שלי לאותו תחקיר ולעופות המעונים. כאשר חזרתי הביתה באנרגיות טובות חשבתי לצפות בתחקיר, אך… במחשבה שנייה, לאחר שיריב סיפר לי על תמונות מזוויעות הכלולות בו, החלטתי שתהיה זו טעות להרוס לעצמי את מצב הרוח המרומם, מה גם שלפני השינה אני מנסה להימנע מדברים כואבים וקשים. אני מתביישת להודות שעד היום לא מצאתי די עוז לצפות בו. "הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט", כתב ביאליק, וּבהשראת דבריו ניתן גם לומר שהערב עלה, הרצים רצו (כולל רצה טבעונית אחת, בעלת הבלוג הזה) והעופות האומללים ממשיכים לסבול ייסורים שלא ברא השטן. את הייסורים האלה בראנו אנו, אלו הקוראים לעצמם "המין האנושי".

Comments

comments

פורסם בקטגוריה ריצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות על טבעונית למרחקים ארוכים: מעשה בחולצה וּבמרוץ נייקי 2013

  1. פינגבאק: harga paket wisata pantai pangandaran

  2. פינגבאק: GWO Training

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>