טבעונית למרחקים ארוכים: מרוץ בשביל ההנאה או בשביל התוצאה? מרוץ הספארי 8.11.13

"אבל איך לא ראית את הפילים? הם הרי גדולים!" כך שואל אותי בנימת אי-אמון אחי הצעיר, אלון. גם הוא רץ השנה את מרוץ הספארי, ואף סיים אותו בחיוך רחב. "האמן לי, בכלל לא ראיתי חיות. הייתי מרוכזת כולי בריצה", השבתי לו. ואכן, למרוץ הספארי הגעתי נחושה לזכות בגביע לקבוצת גיל. רצוי בגביע למקום הראשון. לא הסתרתי את השאיפות שלי – לא מהמאמן, לא מהמשפחה ולא מהחברים. רציתי לכבול עצמי אליהן ולאלץ עצמי להתאמץ כדי להגשימן. כאשר התברר לי שאחת הרצות החזקות בקטגוריית הגיל שלי, שלהערכתי היא חזקה ממני, נרשמה אף היא למרוץ, התאכזבתי. הרי היא הורסת לי את התכנית. אבל במחשבה שנייה (נו, טוב, אולי שלישית או רביעית) הבנתי שהשתתפותה של מתחרה חזקה תדרבן אותי להוציא מעצמי את המיטב, אז אולי ניתַן אפילו לברך על כך. "הפסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות; האופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי" אמר וינסטון צ'רצ'יל, ואני בוחרת להשתייך למחנה השני.

יעל שמש עם איציק ביטרן, שבדיוק סיים אימון ריצה בפארק. צילום: אלון שמש

"אל תצפי שיהיה לך כיף במרוץ הזה", הכין אותי נפשית מאמני, אילן פריש. את השיחה הזאת הוא קיים אתי יום לפני המרוץ. "אם את רוצה גביע ולרוץ מהר, זה יהיה קשה ולא נעים!" השיחה הזו עזרה לי במהלך המרוץ. הזכרתי לעצמי שכעת זה לא כיף. הכיף – כך אני מקווה – יבוא אחר כך. מאחר שבדרך למרוץ ראיתי מראה נלבב של אימא ברווזה מלוּוה בשני אפרוחיה, אף ניחמתי עצמי שנהניתי ממראה החיות בפארק הלאומי עוד לפני המרוץ. אף אוכל להמשיך ליהנות ממנו לאחר המרוץ. כעת אני מתרכזת בריצה, וממילא מציק לי לראות חיות בכלובים, גם אם הכלובים מרוּוחים יחסית.

במהלך המרוץ לא חיפשתי את המצלמות כדי לחייך חיוך רחב. גם בשער הסיום שכחתי למתוח את שפתיי בחיוך. עם תום המרוץ חשתי לפתע סחרחורת ובחילה קלות, סימן מובהק שיצאתי מאזור הנוחות שלי. אילן צדק, זה לא היה כיף, ובכלל לא נעים, אבל הצלחתי לרדת מקצב 5 דקות לק"מ. התוצאה הרשמית – מקום ראשון בקטגוריה וגביע נאה – מילאה אותי באושר נדיר. הכיף הגדול בא אם כן לאחר המרוץ, ולא נחווה במהלכו. בדיעבד, לעובדה שהתמודדה מולי מתחרה חזקה היה חלק נכבד בתחושת ההישג ולאושר שחשתי בשלו.

בשבועות האחרונים התעורר בשוונג הוויכוח אם נכון וראוי להשתתף במרוץ בשביל החוויה והכיף או שמא צריך להתאמץ מאוד במהלכו. דעתי האישית היא שאין אמת אחת ושכל רץ או רצה צריכים להחליט מהי המטרה שלהם במרוץ זה או אחר. התשובה שלי לעצמי היא לעתים כך ולעתים כך. בדרך כלל אני רצה בשביל תמהיל של כיף ותוצאה, כאשר המינונים של שני הגורמים הללו משתנים ממרוץ למרוץ.

יעל שמש עייפה אך מרוצה. צילום: איסי שמש

 

Comments

comments

פורסם בקטגוריה ריצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

11 תגובות על טבעונית למרחקים ארוכים: מרוץ בשביל ההנאה או בשביל התוצאה? מרוץ הספארי 8.11.13

  1. פינגבאק: Rafferty Pendery Scientologist

  2. פינגבאק: Escort en iquique

  3. פינגבאק: hiverlab

  4. פינגבאק: can ho opal garden thu duc

  5. פינגבאק: Liverpool Wedding Photographer Lancashire Cheshire

  6. פינגבאק: quartz washington dc

  7. פינגבאק: how to stop restless legs

  8. פינגבאק: Renders services to support the needs of Fallen Heroes

  9. פינגבאק: His Secret Obsession

  10. פינגבאק: best bitcoin generator

  11. פינגבאק: Pepa pig Care Bears

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>