עוד שבוע ארוץ מרתון בעמק יזרעאל (במרוץ "סובב עמק"), והיום הייתה הריצה ה(יחסית, לא ממש) ארוכה האחרונה שלי לקראתו.
ריצה חברתית בצובה שארגן מרוץ תנ"ך-תש"ח. הקבוצה שבה אני מתאמנת, קבוצתו של מישאל דגן – "תל אביב 100" – החליטה להצטרף אליה. ראו את הפגנת הנוכחות בתמונה. רק אני כבשה שחורה (יותר נכון – אדומה) בחולצה שאינה חולצת הקבוצה. סליחה, מישאל!
יוסי צחור ואני הגענו מוקדם יותר (ותודה ליוסי על הטרמפ!) כדי להוסיף עוד כמה קילומטרים ל-13 של המרוץ. יוסי ירוץ אף הוא בסובב בשבוע הבא, את מקצה 33 הקילומטר, ותהיה לו זו הפעם הראשונה להשתתף במקצה זה, כך גם הוא רצה לצבור קילומטראז' של עליות וירידות.
הספקנו לרוץ 5 קילומטר לפני הזינוק, וכן להצטלם על רקע הזריחה בין בתי הקיבוץ.
תחושותיי לגבי הריצה עצמה – שילוב של עצב והנאה.
עצב – כי תחילתה עברה ביער שחור. לא, לא השוורצוולד בגרמניה, שיש לי שאיפה להגיע אליו יום אחד, אלא יער שנשרף והעצים השחורים והאפר הרב מלמדים על מה שעוללה לו האש (האם הייתה זו הצתה זדונית?).
כאשר נפרדנו מהקטע השרוף והגענו לצד הירוק של היער נשמתי לרווחה.
כיתוב בגב חולצתה של בחורה שרצה לפניי משך את תשומת ליבי. היה רשום עליה אחד המשפטים היפים בתנ"ך – "צדק צדק תרדוף", אך כאשר ראיתי שמתחת לכך כתוב משרד המשפטים תהיתי אם אינה מקבלת הערות מכל מי שהייתה לו התקלות לא מרנינה עם מערכת החוק בישראל, שאינה רודפת צדק. "צדק זה שם של כוכב" , אמרה אחת השופטות למתדיין. חמש שנות מאבק של יריב ושלי בנוכל שפגע באנשים רבים, הגם שבסופו של דבר הסתיימו בתוצאה מוצלחת, גרמו לי לאובדן התמימות בנוגע למערכת החוק בישראל, באשר לשאלת המטרה שהיא שמה לנגד עיניה – לא צדק ולא שירות למען הציבור בהענשת נוכלים – אלא הסדרה וסגירת תיקים כמה שיותר מהר.
אני מתאפקת ולא אומרת לה את דעתי. פשוט ממשיכה לרוץ.
אולם הטריגר של הכיתוב על החולצה גורם לי להיזכר בכל הדרך שיריב ואני עברנו מול הנוכל ומול "מערכת הצדק", כביכול. כאשר אני מספרת זאת ליוסי אני נוכחת עד כמה הדברים עדיין משמעותיים עבורי, אף שב"ה, המאבק הזה כבר מאחורינו, ולא ידוע לי על נפגעים נוספים מאותו נוכל בשנה האחרונה. זו גם הסיבה שאיני נוקבת בשמו בפוסט זה.
שתי רצות (בנקודות שונות של הריצה) מפרגנות לי. אחת אומרת שאני "תותחית" והשנייה טוענת שאני מעוררת השראה. נחמד לקבל מחמאות, גם אם מפתיע. אני כמובן מבינה ש"זה לא התרגיל, זה הגיל" ושזכיתי במחמאות בזכות הגיל המופלג שלי. מצחיק, אבל אני לא בתודעה של "וואו, אני מבוגרת בהרבה מרצים אחרים". אולי עוד עשור או שני עשורים ארגיש כך ואפרגן לעצמי. "מה הסוד שלך? איך את שומרת על כושר?" שואלת רצה צעירה, ואני משיבה בביטחון "טבעונות!", אה, כן, וגם אימוני ריצה סדירים 🙂
כאשר אנו מגיעים לצד הירוק של היער אני נהנית מריחות השומר וממראה חי ורענן של העצים.
יש לציין לשבח את הארגון ואת המתנדבים שהיו בעמדות השתייה.
הפריסה המפנקת בבריכת הקיבוץ בסיום המרוץ הוסיפה אף היא לחוויה, אף שהייתה פחות מדי טבעונית לטעמי. התרגלתי לסטנדרטיים גבוהים מבחינת טבעונות בקבוצת הריצה הקודמת שלי, "אנדיור", של רן שילון, שהפך לטבעוני בעצמו, "מסיבות בריאותיות וספורטיביות", כפי שטרח להדגיש.
סך הכול – יוסי ואני רצנו 18 קילומטר. השעון שלי מתייצב על מספר עגול ויפה – 100 קילומטר שבועיים.
שבוע הבא – טייפר. ובסיומו, ביום שישי, 15.10.21 – מרתון סובב עמק!
הנני!
יישר כוח ובהצלחה רבה במירוץ!
תודה, רונית!