לצערי, כבר תקופה ארוכה איני מתאמנת ב"אנדיור", הקבוצה שבנתה אותי כרצה למרחקים ארוכים. האפשרות שלי להגיע לאימונים נפגעה בשל היעדר טרמפ מקריית אונו. לפני חצי שנה בערך הצטרפתי לקבוצה "תל-אביב 100" של מישאל דגן. למרות שם הקבוצה אני מתאמנת בקריית אונו, עם קבוצה שנקראה בעבר "רצי אונו" (שם מועדף עלַי, כי מה לי ולתל-אביב, אף שגרתי בה 12 שנים). אני מגיעה לאימונים בימים שלישי וחמישי. מקום המפגש הוא פארק רייספלד. היתרון הגדול הוא הקִרבה. אני מגיעה לאימון בריצה וחוזרת בריצה – תוספת של שלושה קילומטרים לכל אימון. נוסף על כך, אני ממשיכה את האימון גם לאחר שאני מגיעה הביתה – בפארק התקווה שבגני תקווה – וכך יוצא שאני רצה כשישה-עשר עד שמונה-עשר קילומטר, מה שבוודאי לא היה קורה אילו הייתי רצה רחוק מהבית, במקום שמצריך הסעה. החיסרון: זוהי ריצת כביש. ובכלל, הקבוצה מוכוונת למרוצי כביש. אני מתגעגעת לאימונים בים ובדיונות של חוף הצוק שביצעתי עם "אנדיור".
בימי שישי איני רצה עם הקבוצה אלא נהנית מריצת שטח, עם סוניה ודוד מנדלוביץ (ותודה לכם על הטרמפ ועל החברה הנעימה! יש לכם חלק חשוב בהכנה שלי למרוץ!). בדרך כלל אנו רצים ביער בן שמן. לפני השרֵפות רצנו לפעמים גם ביער קדושים ובהר איתן. בשישי שעבר הצטרף אלינו יוסי צחור, חבר קבוצתי החדשה, לריצת שטח ראשונה שלו למרחק ארוך, שהצריך מנשא מים. הוא עמד (רץ) במשימה בכבוד. רצנו כ-22 קילומטר.
קברות המכבים, יער בן שמן, צילמה: סוניה מדלוביץ. מימין לשמאל: קארין, יעל, דוד, יוסי
קברות המכבים, יער בן שמן, צילם דוד מנדלוביץ. מימין לשמאל: קארין, יעל, סוניה, יוסי
שינוי שחל מאז מישאל דגן הוא המאמן שלי הוא שאני רצה תמיד עם שעון ריצה. התקלקלתי. מה שלא נמצא בשעון – כביכול לא קיים. בעבר נדיר היה שרצתי עם שעון ריצה. אולי בחג ארשה לעצמי לרוץ בשמחה ובנחת, כמובן ללא שעון, כדי לחזור לימים ההם של חדוות הריצה שאינה תלויה במדדים ובמדידות.
יש לי שתי מטרות קרובות למדַי לשנה זו:
מרתון סובב עמק, שהוא כבר מעבר לפינה – ב-15 באוקטובר, 42.2 קילומטר בעמק יזרעאל. רצתי שם פעמים רבות את ה-33 קילומטר, ופעם אחת 50 קילומטר (בטעות, במקום 63. אפשר לקרוא על הטעות הזאת כאן).
המטרה השנייה היא מרתון טבריה ב-10 בדצמבר 2021. מטרה זו נבחרה משום שהיא מטרה קבוצתית של "תל-אביב 100". חלק מחברי הקבוצה מתכוונים לרוץ אותו, כך שהיה זה מפתה להירשם אליו. מישאל לא מיהר לתת הסכמתו, אך כאשר ראה שעד כה אני עומדת באימונים – הסכים.
מבחינת תוכנית האימונים – זו שונה מהתוכנית שאליה הורגלתי אצל רן שילון. הרבה יותר נפח (אתמול רצתי 42 קילומטר, אם כי בשתי ריצות נפרדות – ריצת בוקר וריצת ערב); פחות דגש על חיזוקים. רן היה נותן לי חיזוקים כחלק מובנה מהתוכנית. כעת החיזוקים הם באחריות שלי, ולצערי, סטודיו סי נסגר, כך שאי-אפשר לבנות עליו. לבקשתי נתן לי מישאל תוכנית חיזוקים קצרה שניתן לעשות אותה פעמיים בשבוע, אך זוהי תוכנית קבועה ואינה משתנה. נראה לי שהגיוון דווקא חשוב. מפעם לפעם מישאל מוסיף לאימונים שלו חיזוקים, ואז הוא באמת מגוון. אני אוהבת זאת. צריכה לנסות לזכור את התרגילים וליישם אותם או לחפש תרגילים לרצים ביוטיוב. עם זאת, למרות החזרתיות, אני מבצעת מדי יום ביומו את הרוטינה של אברי גלעד וכמה פעמים בשבוע תרגילים למניעת פציעת ITB שכה אופיינית לרצים למרחקים ארוכים.
האם שיטת האימון הנוכחית, שהיא חדשה לי, מתאימה לי? ימים יגידו.
עדכון חשוב: לאחרונה הערתי את דף הפייסבוק שלי "טבעונית למרחקים ארוכים" מנמנומו, ואני מעדכנת בו כמעט מדי יום ביומו על המפגש ביני ובין תוכנית האימונים. החלטתי גם על שתי פינות קבועות: ביום שלישי – פינת ההמלצה השבועית; וביום רביעי – ריצה בתנ"ך (מבוססת על מאמר באנגלית שכתבתי בנושא, אך כמובן ברסיסים של מידע ובלבוש אחר). מאחר שהשבוע ימי שלישי ורביעי הם ימי חג – הקדמתי את הפינות הללו להיום באופן חד-פעמי. בואו לבקר אותי גם בדף הפייסבוק
אחלו לי שאעבור את תוכנית האימונים בשלום וכן את שני המרתונים. מובן שאעדכן.
שנה טובה וריצות משובחות (מטאפוריות או גם מילוליות לרצים שבכם) – לכל אחת ולכל אחד מכם!