בעודי מזיעה באימונים בשבועות האחרונים, אני נזכרת בערגה בריצות בזלצבורג שבאוסטריה. זה לא שהיה קריר באוסטריה, וליתר דיוק, לא כל הימים היו קרירים, אבל בשעות הבוקר שבהן יצאתי לרוץ (5:30 בערך) היה נעים מאוד, ועדיין לא לח.
לזלצבורג הגעתי בעקבות כנס של הארגון Society of Biblical Literature. נושא הרצאתי – הקשר שבין פרשנות פמיניסטית במקרא לפרשנות אתית כלפי בעלי חיים במקרא. הטיסה הייתה ביום ראשון, 17 ביולי, אז לא רצתי ביום ההוא (הגעתי לנתב"ג במוצ"ש, ב-1:00 בלילה). ממילא לא הייתי רצה, כי צמתי – צום י"ז בתמוז. גם ביום שני לא רצתי, מתוך התחשבות בפרופ' חוה גיא, חברתי ושותפתי לחדר במלון. היא הרצתה באותו בוקר, ולא רציתי להפריע לה בהשכמה מוקדמת ביום החשוב. ובכל זאת מצאתי לי שלושה ימים רצופים של ריצה: שלישי, רביעי וחמישי (בחמישי אני הרציתי, ודווקא התאים לי לצאת ולהירגע בריצה מדיטטיבית לפני ההרצאה). כאשר יצאתי לרוץ השכם בבוקר ביום שלישי, כבר ידעתי איך להגיע לנהר, כי זו הייתה הדרך מהמלון לאוניברסיטה שבה התקיים הכנס. כבר בימים ראשון ושני, כאשר הגענו בהליכה לאוניברסיטה, הבטתי בנהר במבט חומד והחלטתי שארוץ לאורכו.
הריצה לאורך נהר הזלצך היפה היא פתרון נפלא לאנשים מאותגרי חוש כיוון כמוני. לא צריך לזכור את הדרך, רק לרוץ וליהנות. בריצה הראשונה ראיתי אייל, אך הוא חמק חיש מהר. בשנייה ראיתי ארנב, והצלחתי לגנוב תמונה מטושטשת. וכמובן, לאורך כל הנהר הרבה ברווזים ויונים. ריצות תענוג, בשביל הנשמה. גשר אחד לפני הגשר שבו היה עלי לפנות כדי לחזור למלון היה גשר המנעולים, רעיון מוּכר ממקומות רבים בעולם, כולל הגשר בירקון. תהיתי כמה מבין הזוגות שהצהירו על אהבתם וחתמו עליה במפתח שהושלך לנהר עדיין יחד ועדיין אוהבים.
מדוע אני נזכרת בה'צ'קוק? אך כאן זה בקטע טוב.
החלפתי את ברווזי הפארק בגני תקווה בברווזים המגעגעים בגרמנית
כמה נוח לרוץ לאורך הנהר!
זריחה בזלצבורג
גשר המנעולים, או גשר האהבה – מי מהם עדיין ביחד ועדיין אוהבים?
רואים שזה ארנב?
ביום האחרון של הכנס, יום חמישי 21 ביולי, הייתה תחלופה בחדר – חוה עזבה ואישי יריב הגיע. התחלופה גררה גם תחלופה בפעילות הספורטיבית שלי. במקום לרוץ – רכבתי וטיילתי עם יריב בטבע, שנינו לבד, רחוקים מאנשים. לכך סייעו המכונית והאופניים ששכרנו. המכונית הסיעה אותנו למקומות יפים בסביבת זלצבורג, ומהם התחלנו טיולי אופניים.
כך למשל יצאנו לטיול היברידי ביער Oberer-weilhart. הוחלט לעשות זאת באותו היום משום שהיה זה יום חם, כך שהליכה ביער מוצל התאימה לנו (בטעות התייחסנו פחות לרכיבה בסיומה). הגענו במכונית והשארנו את האופניים בנקודה מסוימת, סמוך לקפלה ירוקה, תחת עינם הפקוחה של ישו ומריה (וכמובן, קשורים לעמוד, עם כל הכבוד לישו ולמריה). חזרנו על עקבותינו במכונית והחנינו אותה בשולי היער. התחלנו בהליכה, תחילה בכביש אך מהר מאוד בשביל נוח. בטעות חשבנו שהשביל נגמר והמשכנו כברת דרך ביער עצמו, כולל בוץ, סרפדים וכל התפאורה. היה מעניין ומרגש אך כמובן קשה הרבה יותר. שמחנו לגלות את השביל מחדש וחידשנו קצב הליכה גבוה. הלכנו 4 שעות, 18 קילומטרים, עד שהגענו לאופניים. הרכיבה, שארכה קרוב לשעתיים, הייתה בתחילה נעימה מאוד בזכות הנוף היפה, אך בהמשך הדרך התברברנו ולא מצאנו את הרכב. שנינו נשרפנו מהשמש החזקה. לקראת הסוף היו גם קטעי רכיבה בעפר, אבני חצץ ודשא, שאני אהבתי הרבה פחות. נשמנו לרווחה כאשר הרכב נמצא. להפתעתנו החזיר אותנו ה-waze דרך כביש 20 של גרמניה. יריב שם לב לכך משום שחצינו נחל גדול שנראה כמו הזלצך ומשום שהמכוניות נראו שונות והנהגים נהגו עם אורות, שלא כבאוסטריה.
טיול היברידי – הליכה ורכיבה. עדיין בשלב ההליכה.
ביער, ביער…
יריב רץ ביער
תענוג לרכוב בנופים שכאלה… אך סיום הרכיבה בשמש חזקה גבה מחיר
ליום רביעי תכננו טיול אופניים לאורך ימת פושל (Fuschl). הנוף יפהפה אך דרך האופניים קרובה לכביש ראשי, והמכוניות פגמו באווירה הפסטורלית. מי שעוד הפריעו היו החשופיות האוסטריות, שמנמנות וגדולות מהישראליות, שאילצו אותי להסתכל כל הזמן על השביל כדי לא למחוץ אותן. כעבור עשרה קילומטר, דווקא כאשר נהניתי מאוד מהרכיבה שהייתה בדיוק בסימן ירידה, נשמע קול פיצוץ מבהיל. נקר בגלגל האופניים שלי. מזל שהגענו בדיוק למקום יישוב. התמקמתי בחניה של מרכז מסחרי, יריב חזר ברכיבה למכונית, הטעין עליה את אופניו (קצת פרוצדורה, כי צריך היה לפרק גלגל כדי שהאופניים ייכנסו) ושב אליי. חזרנו על עקבותינו במכונית לימת פושל ויצאנו לטיול רגלי. יריב גם שחה בימה. משם המשכנו לימת וולפגנג היפה עד מאוד.
זמן קצר לפני הנקר בגלגל
נוף כמו לקוח מגלויה. פרות בשיפוע
יריב בימת וולפגאנג
אין מה לומר, אוסטריה מלאה מקומות שכמו נגזרו מגלוית נוף. למעשה, יריב נשבה בקסמיה והמיר את נאמנותנו להולנד ואת החלטתנו הקודמת שהולנד היא המדינה המועדפת עלינו למטרת טיולים בחו"ל בנאמנות חדשה לאוסטריה ובהחלטה שאוסטריה מעניינת יותר מהולנד ושהיא הותירה בו טעם של עוד. החלטה בוגדנית, לא? הוא אפילו החליט ללמוד גרמנית. האמת היא ששמחתי על ההחלטה. מאז למדתי גרמנית לפני כשלושים שנה אני אומנם מקפידה לקרוא בכל שבת מעט גרמנית (בעיקר בספרי ילדים), כדי שלא תישחק לחלוטין, ומפעם לפעם קוראת גרמנית לצורכי מחקר, אך אם יריב אכן יעמוד בהחלטתו ללמוד גרמנית זו תהיה הזדמנות בעבורי לחזור על כללי הדקדוק של השפה.
נשמע כיף