חגיגות ה-60 להיווסדי הזכירו לי בזעיר אנפין את חגיגות ה-90 של שמעון פרס ז"ל. אומנם שלו נמשכו כשנה ושלי כארבעה ימים – אבל בכל זאת…
החגיגות שלי החלו ביום שלישי בערב ט"ז באייר, יום הולדתי העברי. כידוע, ביהדות היום מתחיל מן הערב, אז לאחר השקיעה הלכתי לאִמי כדי לקבל את ברכתה וכמובן כדי לברך אותה, שהרי יום הולדת בתאריך העברי נחשב ליום שיש בו פרוטקציה לנולד, ומן הראוי לנצל אותה לתפילות ולברכות. למחרת, יום רביעי ט"ז באייר, יצאתי עם יריב לטיול בנחל שיח בחיפה. טיפסנו במעלה הנחל היפה ולאחר מכן נסענו לליאורה בקריית שמואל. נהנינו מחברתה הנעימה ומאירוח מפנק, פירות ועוגה טבעונית.
נחל שיח. צילם: יריב גלבוע
יריב בנחל שיח
למחרת, ביום חמישי בערב, בלי קשר ישיר ליום הולדתי, חגגתי עם בנות הגרעין שלי 60 שנה להיווסדנו, בביתה של גילה קדיש, חברתי הוותיקה ביותר, בכוכב יאיר. כאשר עברנו מעומר לקריית אונו הייתה גילה החברה הראשונה שלי, והחברוּת העמוקה הזאת אפשרה לי לשרוד את השינוי. גילה ביקשה מהבנות להתחשב גם בי בכיבוד שיכינו, ואכן כמעט כל הכיבוד היה טבעוני. תודה, חברות!
טעים ומוסרי! ברובו גם בריא! כיבוד טבעוני בערב מפגש חברות אצל גילה קדיש
היה ערב מצחיק ונוסטלגי כפי שיכול להיות בין נשים שחיו זו עם זו במשך שנתיים ושמונה חודשים לפני 40 שנה… "קשישות בתחילת דרכן עם רוח צעירה", הגדירה אותנו אורלי. הצחוק והשמחה התערבבו בעצב כאשר נזכרנו בלידיה חברתנו, האקונומית של הגרעין, שנהרגה כה צעירה בתאונת דרכים.
חזרתי מאוחר לביתי (ותודה לאושרה על הטרמפ!) כדי לישון ארבע שעות ולהתעורר לאירוע המפואר המסיים של חגיגות ה-60: ריצת יום הולדת שארגנה לי חברתי היקרה סוניה. אף שסוניה גדלה גם היא בקריית אונו, לא הכרנו בילדותנו. כאשר אני עברתי מעומר לקריית אונו והתחלתי ללמוד בחטיבת הביניים בן-צבי, סוניה נשלחה ללמוד בבית הספר הדתי צייטלין בתל אביב (ושם הכירה את אישהּ דוד מנדלוביץ). אבל לפני עשר שנים הגענו שתינו למפגש ה-50 של החברות והחברים מקריית אונו. הגעתי ל-50 דקות בלבד, דקה כנגד כל שנה. הסיבה למסגרת הזמן הקשוחה הייתה מרתון ראשון שחיכה לי למחרת המפגש – מרתון תל אביב 2012. הסיבה שבכלל הגעתי למרות המרתון, כך אני מבינה כיום, היא כדי להכיר את סוניה. סוניה רצה ותיקה ממני אך באותה עת "סחבה" פציעה והשתוקקה לחזור לרוץ. מאן דהו אמר לה שגם אני רצה, ומתעתדת לרוץ מרתון מחר, אז היא פנתה אליי בדברים. המלצתי לה על "אנדיור" ועל רן שילון. זה עבד. תוכנית האימונים של רן הוציאה אותה מהפציעה, והריצות המשותפות הפכו אותנו לחברות קרובות עד היום, אף ששתינו כבר איננו מתאמנות ב"אנדיור".
כמה חודשים לפני יום הולדתי ה-60 הציעה סוניה לארגן לי ריצת יום הולדת. הסכמתי בשמחה. איני מכירה דרך חביבה מזו לחגוג יום הולדת. כאשר סיפרתי על כך בהתלהבות לחברותיי הוותיקות ולבנות הגרעין שלי גילה ולאורלי, השיבה אורלי: "אנחנו צריכות לעבוד על הקונצפט של מתנות יום הולדת. מה נסגר? יום הולדת של יריב חגגתם בהליכה של 15 קילומטר…".
"45 קילומטר!" תיקנתי בעלבון, "מתל אביב לחדרה".
ולא, אין מה לתקן בקונצפט. הוא מושלם!
לריצת יום ההולדת התייצבו ובאו סוניה מנדלוביץ, בלהה מנדילוביץ (אין קשר משפחתי וחדי העין יבחינו בקוצו של יו"ד), מיכל יפה וציפי בר-אל – שאת כולן הכרתי ב"אנדיור" – ושתי חברות מקבוצת הריצה הנוכחית שלי – "תל אביב 100" – ענת מלמד ועדי בלום. עם כל אחת מהחברות הוותיקות והחדשות יש לי חוויות ריצה משמעותיות.
עם חברותיי גיבורות התהילה. מימין לשמאל: עדי בלום, ענת מלמד, בלהה מנדילוביץ, יעל שמש, ציפי בר-אל, סוניה מנדלוביץ, מיכל יפה
יום לפני כתבה לי סוניה ששני מורי דרך התנדבו להריץ אותנו במסלול יפהפה. מורי הדרך התגלו כמני קורן ודוד מנדלוביץ, אישהּ של סוניה, שגם איתו יש לי חוויות ריצה בעלות ערך. דוד שאף להגיע איתנו לקברות המכבים, אך בגלל לחץ זמן של כמה מהרצות לא עמדנו ביעד. "טוב, נשמור את זה לשנות ה-70", התלוצץ. "אז אולי באמת נצטרך להגיע לקברים", צחקה ענת. לא כל כך מהר, ענתי…
צילמה: עדי בלום
צילמה: עדי בלום
צילמה: ענת מלמד. שימו לב לזר הפרחים המלאכותי על הכובע. הביאה וסידרה: סוניה מנדלוביץ
סינגל. סליחה, מיכל!
נהניתי לרוץ ביער, לפגוש את החברות, לפגוש את דוד ואת מני וחברים נוספים, לפני הריצה ולאחריה, שבאו גם הם לרוץ ביער, בלי קשר ליום הולדתי. וכמובן שנהניתי מהפריסה הנכבדה והטעימה בסיום שהייתה טבעונית למהדרין! תודה, חברות! שימחתן אותי מאוד!
תודה על הכול, סוניה אהובה!
תקרובת טבעונית עשירה וטעימה. צילמה: ציפי בר-אל
בתיאבון! הכול טבעוני וטעים!
ואיך אומרים? שנרוץ בשמחות!
שוב אני מזכיר בצער שלפני ריצה צריך לישון טוב. ארבע שעות לא מספיק
נשמע כיף 🙂
שישים הוא מספר טיפולוגי. מספר של שלמות.