אימונים וריצה בימי קורונה
יבורך רן שילון על שארגן לנו מרתון במרקש שבמרוקו ב-26.1.2020. הברכה שלוחה לא רק בשל החוויה הייחודית שבריצה במרקש, אלא גם בגלל משבר הקורונה שפקד אותנו מייד לאחר מכן ושכעת אינו מאפשר להתאמן למרתון. מאז שנת 2012, שבה רצתי את המרתון הראשון בחיי, קבעתי כלל שבכל שנה ארוץ לפחות מרתון (או אולטרה מרתון) אחד. עד כה עמדתי בהחלטה, וסך הכול רצתי 11 מרתונים (מהם שני אולטרה צנועים של 50 קילומטר, שאני מחשיבה כמרתונים). האחרון שבהם הוא מרתון מרקש, שאותו רצנו כאמור בסוף ינואר. לולא רצתי כבר את המרתון השנתי שלי, הייתי בוודאי נלחצת מכך שלא ניתן להתאמן כעת כראוי למרתון לשנת 2020. בזכות המרתון במרקש אני רגועה הרבה יותר, שומרת על כושר בסיסי אך לא רצה ריצות ארוכות ולא נלחצת מכך. יודעת שאשקם את יכולת הריצה בהמשך.
מי היה מאמין שמשך תקופה ארוכה ייאסר עליי לרוץ בשדות האהובים עליי, שהם במרחק רבע שעה של ריצה מביתי? לאחר שהחל כל הבלגן עם הקורונה, אך כאשר עדיין הותרה פעילות ספורטיבית ללא הגבלת מרחק, הרגשתי בת מזל, שהגוף והנפש חופשיים לשוטט בריצה בשדות כפר מעש. כאשר הבנתי שההיתר הזה עומד להיפסק, צילמתי בסוף חודש מרץ תמונות משובבות נפש מהשדות היפים שם, שיהיו לי למזכרת. הימים היו ימי אביב, העולם פרח, אך גם המגפה הרימה ראש.
ירוק בעיניים
לשטוף את העיניים
איזה קסם!
אין כמו לרוץ בטבע!
לאחר מכן הגיעו זמנים מאתגרים ביותר מבחינה ספורטיבית, של היתר ריצה במרחק 100 מטר מהבית. כמעט שלא ניצלתי את ההיתר הזה. ניסיתי להתיידד עם ההליכון שבבית, ועד שכמעט הצלחתי להתיידד אִתו הורחב השטח המותר בריצה ל-500 מטר. א-מחיה. הדבר אִפשר לי להגיע לשדה הקטן אך החביב של קריית אונו, שהוא ממש סמוך לביתי. הוא גם אִפשר לי להגיע לאזור שיש בו מדרגות ועליות, אף הוא סמוך לביתי.
גם סטודיו סי סגור. בימים כתיקונם אני מתאמנת שם פעמיים עד שלוש בשבוע, שלושה עד חמישה אימונים (פעמיים בשבוע אני נשארת לאימון כפול).
אז איך בכל זאת מתאמנים ומתחזקים?
אני ממשיכה לפתוח את הבוקר בתרגילי היוגה שלמדתי מרן שילון.
לכך אני מוסיפה תרגילים שונים של כוח ושל פילטיס.
חזרתי לאהבה ישנה נושנה – גלעד ינקלביץ', גוף בתנועה. שנים התמדתי להתאמן אִתו (ערוץ הספורט, 55, שעה 6:30 בבוקר), אך מסוף 2011, אז התחלתי אימוני ריצה – חדלתי. שעות הריצה חפפו לשעות האימון עם גלעד.
כעת, בימי קורונה, כאשר שעות הריצה שלי גמישות, שמחתי לגלות שגלעד עדיין שם, ממתין לי בחוף המרהיב בהוואי, צעיר ונמרץ בדיוק כפי שהיה (רק לי נוספו קמטים ושערות לבנות), משום שמדובר בשידורים חוזרים של אותם אימונים טובים מן העבר.
הוספתי לשגרת האימונים שלי את סדרת התרגילים שמעביר אברי גלעד בערוץ 13 בשעה 9:05 (מגלעד עד גלעד…). את התרגילים למד ממאמנת הכושר שלו יוספה טל. סדרה כיפית, קלה ואפקטיבית המותחת היטב את הגוף ובצורה נעימה.
אני ממליצה על הסדרה לסטודנטים שלי, וממריצה אותם לשלוח את הקישור להורים ולסבים שלהם:
https://www.facebook.com/HaolamHaboker/videos/1542216652620623/
הוספתי דילוג בחבל כארבע פעמים בשבוע. גיליתי שהרגל הדומיננטית שלי, זו שאיתה אני מתחילה לקפוץ, היא רגל שמאל, ולכן אני מקפידה לקפוץ גם כאשר רגל ימין מובילה את התנועה.
בקבוצת הריצה שלי, "אנדיור", מתקיימים אימוני "זום", גם אימוני כוח וגם אימוני ריצה. אלה שמשתתפים בכך מרוצים מאוד, אך לי קשה להתחבר לכך. לעיתים אני מצטרפת לשיחות התזונה עם יותם או למדיטציה עם רן.
אשר לריצות – אני רצה שלוש עד חמש פעמים בשבוע, מוסיפה דילוגים, ריצה בפה סגור וריצה לאחור. עדיין לא ריצות ארוכות משעה. אני יודעת שזה ישתנה. אולי בקרוב מאוד.
אני דווקא בעד. זה אחד הדברים החיוביים של הקורונה. ספורט מתון ובריא. מרתון מחליש את הגוף.
אולי מחליש כדי לחזק? 🙂
וגם למשל, מאז משבר הקורונה, מתמחים עובדים במשמרות של שתים עשרה שעות. הלוואי שגם בהמשך. אני בעד מאמצים מתונים.