"איזה מסלול משעמם"; "כמה אפשר לראות ירוק וירוק ועוד ירוק" – יעל נשגב ואני אמרנו זו לזו שוב ושוב, וליווינו את ה"תלונות" הללו בקריאות התפעלות והתרגשות מיופיו של העולם שנפרש לעינינו תוך כדי ריצת ההכנה למרוץ סובב עמק. התלונות היו כמובן על דרך ההלצה וכוונו כלפי מי שטען באוזנינו (השם שמור במערכת ) שמרוץ סובב עמק הוא מרוץ משעמם. תהיה זו הפעם הרביעית שארוץ את המרוץ הזה (שמעולם לא היה משעמם בעיניי), ופעם ראשונה שבה השתתפתי בריצת הכנה. יש לציין שהשנה המסלול שונה, ונראה ששונה לטובה, משום שעם כל הנאתי והתפעלותי מהארגון של המרוצים הקודמים, איני זוכרת יופי רב הוד שנצרב בעיניים ובלב, כזה שהתגלה לעינינו בריצת ההכנה האחרונה.
כמה "משעמם" הוא היער הירוק. צילם: שמוליק הודס
ועוד קצת יער. צילם: שמוליק הודס
לריצת ההכנה, שהחלה בקיבוץ הזורע שבעמק יזרעאל, הגעתי עם שמוליק הודס שהסיע את יעל נשגב ואותי. למטרה זו התעוררתי בשעה לא שגרתית – אפילו לא לרצים למרחקים ארוכים – 3:30. שמוליק סיפר שלא ישן כל הלילה, ובדיעבד אני לא מבינה איך לא חששתי לנסוע אִתו נסיעה ארוכה כזו.
את הריצה כולה רצתי עם יעל ונהניתי מחברתה ומסיפוריה. אנו מתלוצצים בקבוצה שליעל יש ריאה שלישית, משום שהיא מסוגלת לדבר גם תוך כדי ריצה, כולל ריצה מהירה. היא גלגלה אותי מצחוק כאשר סיפרה לי אפיזודה שהתרחשה לפני שנים רבות עם בנה, כאשר היה ילד רך בשנים, ועשה לה סצנה בסופרמרקט של "אני רוצה כרוב ניצנים!!!" תוך כדי התעלמות מטענת פרסומת מוכרת שילדים לא באמת מבקשים כרוב ניצנים. מובן שהייתה סיבה לדרישה זו שלו, שאינה קשורה לטעמו או לערכו התזונתי של כרוב הניצנים – קלף (מנצח) שהיה חלק מהמארז ושהילד רצה להשיג. תוך כדי ריצה האנקדוטה הזו אף נשמעת מצחיקה יותר (כן, וגם באידיש…).
היער היה מרהיב ביופיו ובגוני הירוק שבו. גם היציאה לשטח פתוח הייתה מלאת קסם, והפרות שליחכו עשב הוסיפו לאווירה הפסטורלית. תמיד אני מקווה שהמפגשים הבלתי אמצעיים הללו עם פרות, יגרמו לאותם אנשים שכה נהנו לראות את הפרה חיה – ובמקרה דנן לרצים בשטח הפתוח – לסרב להשלים עם מציאות שבה חלקי פרה (וכל בעל חיים אחר) מונחים בצלחתם ומתעכלים בקיבתם.
רוצה לראות פרות בשטח, ולא בצלחת! צילמה: יעל נשגב
ועוד פרה. צילם: שמוליק הודס, שאינו אוכל פרות
יעל השתתפה עם חברתנו אפרת בריצת ההכנה הקודמת, וזכרה אותה כריצה קשה ומלאת עליות. חודש לאחר מכן נראה לה אותו מסלול ריצה קל הרבה יותר, והיא התקשתה להבין מה היה לה כה קשה בריצה הקודמת. כוחו של חודש אימונים אינטנסיביים! כוחה של חוויה מתקנת!
כאשר הגענו סמוך לקו הסיום לאחר 21 קילומטר, חזרנו לאסוף את שמוליק. בדרך פגשנו אריה שהעמיד פני כלב וצילמתי את יעל לצדו.
יעל וחבר
מאחר ששמוליק לא הצליח לעצום עין בלילה, חששתי שמא החליט לרוץ את מסלול ה-12 קילומטר ולפיכך לא נפגוש אותו. החשש התבדה. בתוך זמן לא רב התגלה שמוליק לעינינו. נראה שהוא שמח לקראתנו, ואנו שמחנו לראות אותו חיוני ומחייך ולשמוע ממנו על ההתרשמות החיובית שלו מהמסלול. גם עבורו הייתה זו ריצת הכנה ראשונה, ובעקבות מה ששמע מאפרת ומיעל על קשיי ריצת ההכנה הקודמת, הוא חשש שיהיה קשה הרבה יותר.
עם תום הריצה התפנקנו בשייק ירוק ומרענן שקנינו בקיוסק הקטן של הקיבוץ סמוך לקו הסיום. אני נהניתי גם מכריך טבעוני שהיה טעים להפליא. ביררתי, והקיוסק יעבוד גם ביום המרוץ. אם כך, יש למה לחכות! שווה להגיע לקו הסיום!
- מנוחת הרצים
לסיכום – נהניתי מאוד. גם מהנוף היפהפה וגם מחברתם הנעימה של יעל ושמוליק. בסוף החודש – הדבר האמיתי – המרוץ עצמו, והפעם – 33 קילומטר, כאשר גם "הדבר האמיתי" הוא למעשה ריצת הכנה למרתון המדברי באילת – בסוף נובמבר.
עם סיום הריצה. תודה לשמוליק וליעל על חברתם הנעימה!
הירוק היום ירוק מאוד
והאפור היום אפור מאוד
וקצת שחור ואין לובן בעיר
ירוק בריא לעיניים ולנשמה
אני חוזר ומזהיר נגד הסכנות של חוסר שינה בכלל, ובפרט שעושים מאמץ פיזי גדול שמכלה את משאבי הגוף.
אתה צודק!
בהצלחה רבה. שיהיה גם כיף וגם איזה גביע קטן.
זהו לא מרוץ לגביע 🙂 אבל בע"ה נחזור עם מדליה