"הבנתי שהריצה היא בשטח חשוף לחלוטין, ללא צל", שטחתי את דאגותיי בפני מאמני, אילן פריש. "נו, טוב, ככה רצו בתנ"ך", השיב לי אילן, והצליח להצחיק אותי גם אם לא להרגיע אותי.
למרות החששות מריצה בשטח חשוף ומתוואי הריצה המאתגר (גובה מצטבר של כאלף מטר), היה לי ברור שארוץ את מרתון התנ"ך, ובכך אשלב שתי אהבות גדולות – ריצה ותנ"ך.
אני מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מזכירה את ריצת איש בנימין (שמ"א ד) בשיעורים ולאחרונה אף כתבתי מאמר על ריצה במקרא, שחלקו הוקדש לריצת איש בנימין. אז שאוותר על הזדמנות הפז הזו לרוץ בשבילי הסיפורים שאני עוסקת בהם?
על קצה המזלג על ריצה במקרא
במקרא מסופר על ריצות רבות, והראשונה שבהן היא ריצתו של אברהם, שבגיל 99 רץ לקראת המלאכים שנדמו בעיניו כאנשים כדי להזמינם להתארח אצלו (בר' יח). מבחינה מגדרית – גם נשים רצות במקרא, למשל רבקה שרצה לבאר להשקות את הגמלים ורחל שרצה לביתה לספר על פגישתה עם יעקב ליד הבאר. מהמשל שנשא ירמיהו "כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים" ניתן אולי ללמוד על התקיימות תחרויות ריצה בישראל המקראית. התנ"ך מקשר בין ריצה ובין כוח כפי שניתן לראות למשל בדברי נביא הנחמה: "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ. יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (יש' מ 31). הקשר שבין ריצה ובין כוח וכן בין ריצה ובין השגחה פרטית מאת ה' עולה גם ממזמור תודה המיוחס לדוד, שבו הוא מספר כיצד הוא רודף אחר אויביו וגובר עליהם בעזרת ה': "מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת… תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי" (שמ"ב כב 34–37). דברי המשורר מגלים מודעות לחשיבותו של הצעד הרחב כאמצעי להגיע למהירות גבוהה.
ריצה מביעה שירות נאמן (למשל, ריצת אברהם וריצת רבקה), דחיפות, להיטות, וכמובן שיש לה תפקיד גם במלחמה – ריצת תבוסה ומנוסה לעומת ריצת ניצחון ומרדף אחר האויבים.
ריצת המנוסה וריצת הניצחון
ריצתו של איש בנימין היא ריצת מנוסה ותבוסה והקשרה טרגי: בני ישראל הובסו בידי הפלשתים, נפלו מהם שלושים אלף איש ובהם חפני ופנחס, שני בניו המושחתים של הכהן הזקן עלי (כפי שניבא איש האלוהים שיקרה בתוכחתו את עלי – שמ"א ב 34) וארון האלוהים נשבה בידי הפלשתים. את כל הבשורות הקשות הללו בישר איש בנימין שנס מן המערכה מאבן העזר (המזוהה עם ראש העין) ועד שילה. שם פגש בעלי, הכהן העיוור בן התשעים ושמונה, שציפה בחרדה לידיעות משדה הקרב. כאשר שמע על שביית הארון נפל מכיסאו, שבר את מפרקתו ומת. גם כלתו של עלי, אשת פנחס, מתה כתוצאה מהבשורה המרה, שגרמה ללידה מוקדמת שלה שבמהלכה מתה. ואילו היום אנו רצים ריצת ניצחון ומקווים לבשר בסיומה בשורות טובות לבני משפחה ולחברים – עשינו זאת!
התכנסות
הגעתי לראש העין בשעה 4:30 וערכתי היכרות עם כמה מן הרצות האחרות במרתון המלא – שוש בלייכמן, הוותיקה מכולנו (ואני אחריה במדד הותיקוּת), שזה לה מרתון 33 במספר ויום קודם השתתפה במרוץ בנימינה – 15 ק"מ; רונית אושפיזאי, תושבת עלי, כלתה של קולגה שלי מבר-אילן, ד"ר דבורה אושפיזאי; יהודית גולן, ונינה רבר-שפירא, המתאמנת הטבעונית של אריאל רוזנפלד (הטבעוני, כמובן), שכעת מתאמנת למרוץ הקומרדס, אולטרה מרתון של 90 ק"מ בדרום אפריקה.
עם שוש בלייכמן
מימין לשמאל: יהודית גולן, יעל שמש, רונית אושפיזאי
ניצלתי את הזמן עד לזינוק לומר ברכות השחר, וכיוונתי באופן מיוחד בברכת "הנותן ליעף כוח". זמן קצר לפני המרוץ הפקדתי את תיק המרוץ שקיבלנו (רק בשביל זה השתלם להירשם! מזכרת שימושית ונחמדה שכזו!), שיחד עם שאר התיקים הוסע עד לשילה והמתין בסבלנות שאגמע 42.2 ק"מ ואגיע אף אני לשילה.
ברוך אתה ה'… הנותן ליעף כוח
המרוץ
הוזנקנו עם רצי חצי המרתון מעט לאחר 5:30. בתחילה היה לי חם וחשתי שאני מזיעה כמעט למן התחלת הריצה. הזיעה גרמה לכך שהתקשיתי לאחוז בבקבוק השתייה שאתו רצתי. ניסיתי לגרש את החשש מה יהיה בהמשך הריצה אם כבר בשעת בוקר כה מוקדמת אני מזיעה. ואכן, הדאגה הייתה מיותרת. כעבור חצי שעה עד שעה מזג האוויר השתפר פלאים ולמעשה לא יכולתי לייחל למזג אוויר טוב יותר. השמש, שכה חששתי מפניה, הסתתרה מאחורי העננים. השרב מהיום הקודם נשבר. הללויה! כמה יפה היה לרוץ בנופי בראשית, ליהנות מהגבעות הירוקות ומשמים מעוננים.
ריצה בכביש 5
קילומטר אחרון
לאורך המרוץ הראש שלי עבד לא פחות מאשר הרגליים. התגברתי על העליות באמצעות כמה טיפים לדמיון מודרך שנתנה לי יום קודם למרוץ המאמנת האישית, אסתר סממה, וכן בעזרת שיר קצר שכתבה והלחינה האימא הנפלאה שלי, לכבוד העליות הצפויות לי. אולי לא תתפלאו לקרוא שהשיר פותח במילים "עלי והצליחי". בחגורת הריצה שלי טמנתי את "נשק יום הדין": שני פתקי עידוד מאימא שלי ומחברתי הטובה סוניה, שנשלפו ברגע המתאים (קילומטרים אחרונים) ונתנו דחיפה אחרונה. גם דבריו של רן שילון, שאם יהיה לי קשה עלי לזכור שגם לאחרים קשה הדהדו באוזניי, ותרמו תרומתם להצלחתי בריצה. תרמו לכך גם הירידות המועטות במרוץ. אני רצה היטב בירידות, כך שניצלתי אותן ובייחוד את הירידה הארוכה יחסית מאוניברסיטת אריאל, כדי להרחיב צעד ולרוץ במהירות. תודה לרן שילון ותודה לאילן פריש על טכניקת הריצה בירידה שלימדונו, חופשייה, מהירה ומשוחררת. במידה רבה הודות לריצה בירידות זכיתי לסיים שנייה מבין שמונה הנשים (נו, טוב, היינו רק שמונה נשים…) ולזכות בגביע יפהפה בדמות כד מחרס, בדומה לכדים שהתגלו בשילה.
שתי טבעוניות על הפודיום 🙂 עם נינה רבר שפירא ורונית אושפיזאי
הישגים לטבעונים
גם במרוץ הזה נרשמו הישגים לטבעונים. במקום הראשון מבין הגברים ובמקום הראשון מבין הנשים זכו טבעונים – אריאל רוזנפלד ונינה רבר שפירא (ואני, כאמור, זכיתי במקום השני אז תרמתי תרומה צנועה להישגיי הטבעונים).
אז תודה לאריאל ולנינה בשם כל קהילת הטבעונים על שייצגו את הרעיון הטבעוני בכבוד.
אריאל ונינה – טבעונים, רצים ומנצחים
איזה יופי, טבעונים מלאי חמלה לבעלי חיים אבל בלי טיפת שכל וחמלה כלפי בני אדם. הידעתם שבגלל מירוץ זה עשרות כפרים היו בעוצר? מה אכפת לכם, העיקר שזכיתם בתהילה תוך דריסה בוטה של זכויות בעלי חיים. בוז לכם ולמירוץ שלכם.
שרון – ריצה בעיניי היא לא פעולה פוליטית. לריצה אין גבולות. היה מרגש לרוץ במקומות הקשורים לראשית ההיסטוריה הישראלית בא"י (אולי את חשה ניכור ולא תביני זאת) גם בלי קשר לפוליטיקה. לא ידוע לי על עוצר אך ברור שכל מרתון נושא בחובו שיבושי תנועה ואי נוחות לאנשים הגרים באזור. כך היה גם עם מרתון תל-אביב (ותושבי ת"א בהחלט רטנו), מרתון ירושלים (שהתקבל הרבה יותר בהבנה מצד התושבים) וכך בכל מרתון בעולם. כאן נכנס גם אלמנט פוליטי כי התושבים הערבים בחלקם לא רוצים אותנו שם גם בלי קשר לשיבוש בסדר החיים. אך אני מניחה שהיו אלה בעיקר תושבי אריאל שנפגעו מהמרתון שעבר בעיר שלהם. שני הערבים שפגשתי לקראת סיום המרוץ, שהלכו בדרך העפר שבה הייתי באותה עת עם שני חמורים, ברכו אותי לשלום במאור פנים והוסיפו לחוויית ההנאה מהריצה.
השוואה קצת חלשה בין מרתון תל אביב לבין מרתון התנ"ך שבו חסימת עורק ראשי של הפלסטינים, וביצוע סגר מוחלט על הכפרים שלהם. רצ"ב ציטוט, ממליצה לקרוא.
התמימות הזאת, שזה בסדר לקיים מרתון תוך קיפוח תושבי המקום, וסיכון הרצים, הוא המשך מדיניות הרסנית והזויה בכדי להצדיק את גזילת האדמות הפלסטיניות.
מרתון התנ"ך הוא תעודת עניות למדינה שלנו, מדינה שדוגלת בחופש האדם על הנייר בלבד. מרתון התנ"ך מארגניו ומשתתפיו או שהם תמימים או שליבם עסוק בבני אדם מסוימים ו"נבחרים".
מוזמנים לקרוא מה היה ביום מרתון התנ"ך מנקודת מבט של הפלסטינים:
"עשרות פלסטינים ומספר פעילים ישראלים הפגינו הבוקר (רביעי) ליד כביש 60, במחאה על מירוץ מרתון שגרם לחסימתו של הכביש, אחד הכבישים המרכזיים ביותר לתנועת פלסטינים בגדה המערבית, בין צומת תפוח לצומת שילה. כביש 60, כמו גם כבישים אחרים בגדה, נסגר בשל המרתון החל מהשעה 5:30 בבוקר, והתנועה משכם לרמאללה נחסמה למשך שעות ארוכות.
הפעילים תכננו להפגין מול המרתון, אבל חיילים מנעו מהם להתקרב לאזור והם הפגינו בכניסה לתורמוס עיא. מרתון התנ"ך, שאורגן על ידי מספר משרדים ממשלתיים, רשויות מקומיות וגופים נוספים הוכרז על ידי מארגניו כשיחזור היסטורי של ריצת המרתון הראשונה בעולם.
עבדאללה אבו רחמה, אחד ממארגני ההפגנה סיפר: "הגענו היום למחות נגד המרתון של המתנחלים, שבעקבותיו הצבא מנע את התנועה של אלפי פלסטינים. כל מה שהצבא והמתנחלים עושים בשטחים הכבושים הוא חלק ממדיניות האפרטהייד, ואנחנו לא יכולים לקבל את העובדה שסוגרים לנו כביש ראשי. הגענו בבוקר לכפר סינג'יל ואחרי שנחסמנו על ידי חיילים עברנו להפגין בכניסה לכפר תורמוס עיא בדרישה לחופש תנועה לפלסטינים".
בין המפגינים היה גם השר ווליד עסאף הממונה מטעם הרשות על המאבק העממי בגדר ובהתנחלויות, מחליפו של השר זיאד אבו עין שנהרג בדצמבר האחרון לאחר שחיילים תקפו אירוע מחאה בלתי אלים."
שרון יקרה, כשמאלנית וכמי שתומכת בהקמת מדינה פלשתינית עלי לומר לך, שצריך להבדיל בין עיקר לבין טפל. הרי ברור לך שגם ההתנגדות למירוץ היא אחד המוטיבים של התנגדות אזרחית, שכוללת פנייה לבית הדין בהאג, ניסיון להעיף את מדינת ישראל מארגוני ספורט, וכדומה. וכמובן, הקפדה יתרה להזכיר את השר זיאד אבו עין, אבל בלי הקפדה יתרה לציין שמת מאירוע לבבי לאחר שהתעמת עם חיילים, ולא "נהרג" על ידיהם. "קיפוח תושבי המקום" הוא באותה מסגרת של קיפוח כל תושב באשר הוא ביישובים שעובר בהם מרתון. האם בתל אביב וירושלים לא נחסמים עורקי תנועה ראשיים? האם כל התל אביבים וכל הירושלמים מסכימים קיום ריצות מרתון בשטח עירם? אני בטוחה לגמרי שלא.
כמובן שאת צודקת, מאשה. ראי לדוגמה הטור הזועם שכתב לפני שנים יאיר לפיד בשם "חבורה של אידיוטים", על רצי המרתון שחוסמים לו את הרחוב שבו הוא גר, והוא "בעוצר". ואנחנו לא רצנו ברחובות כפרים ערביים, כך שהם בוודאי לא היו "בעוצר" באותה מידה שיאיר לפיד היה בעוצר. ולראיה, פגשתי אותם בדרך, וכפי שכתבתי היה זה דווקא מפגש לבבי, עם ברכות וחיוכים. כך שההתנגדות הפלסטינית למרתון היא כנראה בעיקר פוליטית, ואני לא מערבבת ריצה ופוליטיקה.
אחותי הקטנה, כה גדולה את! אין מה או מי שיעצור אותך!
תודה, אח גדול 🙂 תמיד היית גדול… 🙂
לשרון – כתבת שבזמן המירוץ עשרות כפרים [ערביים] היו בעוצר. את חושבת או יודעת? יש לך רשימה שלהם? קיבלת דיווח מכל כפר כזה? לא הייתי במירוץ באזור ואיני יודע מה היה, אך דברייך אינם הגיוניים. אני מכיר את השטח ויודע שלמכוניות של הפלסטינים אין מה לחפש בקטע מהכניסה לאריאל עד צומת רחלים, ושבקטע הראשון עד לאריאל יש מעברים לרכבי פלסטינים מתחת לכביש 5, כך שהם יכלו לנסוע שם כבכל יום. לגבי הקטע האחרון מצומת רחלים לשילה – חסמו את התנועה מזרחה, אבל חסמו לכל הרכבים, גם לרכבי יהודים. המרתון לא עבר בתוך כפרים ערביים ולא אורגן במטרה להתעלל בערבים. נראה לי שאת סבלת ממנו יותר מהפלסטינים תושבי האזור.
יישר כוח, יריב.
תודה על תגובתך השקולה, יריב 🙂
מעניין שדווקא יעל המקראית לא רצה, אלא יצאה לקראת סיסרא ואחר כך לקראת ברק. טוב, הייתה לה פעילות חשובה אחרת… ברכות על מירוץ הניצחון שלך. ואני מסכימה עם יריב. דברי שרון אינם הגיוניים.
חבל שיעל המקראית לא רצה 🙂 אבל שמה הוא שם בעל-חיים שרץ.
אני דווקא התכוונתי לתחרות מטפורית…
מכל מקום, המטפורה אחוזה בחיים ולא צצה יש מאין.
כל הכבוד, יעל יקרה. השתתפת במפעל חשוב, וגם עשית חיל כפל כפליים.
תודה, מאשה יקרה!
חיכיתי לסיכום הזה 🙂
איזה כיף זה לרוץ כשיש כל כך הרבה היסטוריה מאחורי הדברים.
ובכלל כיף גם שהטבעונים עושים היסטוריה בספורט בארץ!!
כל הכבוד, יעל!
תודה, עידית יקרה! רואה את תגובתך רק כעת, ונהנית ממנה הנאה רבה 🙂
יעל,
ללא כל קשר לדעותי והשקפותי הפוליטיות, הטורים שלך (מכל המירוצים) מרתקים, מלמדים ויותר מכל מצביעים על אהבת הארץ והשימוש המופלא ברגליים לחוות אותה.
יישר כוח ואני בטוח שנתראה באחד המירוצים הקרובים.
תודה רבה, תמיר! רואה באיחור של עשר שנים 🙂
פינגבאק: Escort en Copiapo
פינגבאק: cara membesarkan payudara
פינגבאק: BID
צריך לפרסם את מה שאמרת שברכת ברכות השחר לפני …. צריך לפרסם בעולם !!!
"ניצלתי את הזמן עד לזינוק לומר ברכות השחר, וכיוונתי באופן מיוחד בברכת "הנותן ליעף כוח".
זמן קצר לפני המרוץ הפקדתי את תיק המרוץ שקיבלנו (רק בשביל זה השתלם להירשם! מזכרת שימושית ונחמדה שכזו!), שיחד עם שאר התיקים הוסע עד לשילה והמתין בסבלנות שאגמע 42.2 ק"מ ואגיע אף אני לשילה".
אהבתייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי !!! בשבח לבורא עולם !!! אשרי העם שככה לו !!!!!
פינגבאק: Health1Me.com
פינגבאק: Top things to do in Lyon