עוד לפני מרוץ סובב עמק נודע לי – מפוסט שפרסם עדן פז – על חבורת המופלאים – שבעה טבעונים המתעתדים לרוץ 200 ק"מ במרוץ סובב עמק. במהלך המרוץ נודע לי מאחד הרצים הטבעוניים בשטח, ששלושת המקומות הראשונים במקצה 200 ק"מ נכבשו כולם בידי (או ברגלי) רצים טבעוניים(!) – עדן פז, גיא זלוף ורוני תדמור.
מספר ימים לאחר המרוץ נפגשתי עם עדן פז (29), מייסד קבוצת הפייסבוק טבעונינג'ות, לריאיון על אתגר ספורטיבי בלתי נתפס ועל טבעונות. מהר למדיי התברר לי שבניגוד לאריאל רוזנפלד, שאותו ראיינתי בעבר, ושצבר ידע רב בנוגע לתזונה ומקפיד על התנהלות מאורגנת ונכונה, עדן הוא הטיפוס הספונטני, שנרשם בגחמה של רגע לתחרויות. הוא גם אינו מקפיד על תזונה מסוימת ("לפעמים אני שותה שני שייקים ירוקים בשבוע, ולפעמים עוברים חודשיים שבהם אני לא שותה כוס אחת"), ורק מקפיד שתזונתו לא תכלול מוצרים מן החי. זוהי אולי בשורה טובה לכל מי שחושש שמעבר לטבעונות ידרוש ממנו דוקטורט במדעי התזונה.
על תחילת הדרך כרץ ועל מרתון ראשון שלידתו בהלצה בין חברים
ממתי אתה עוסק בספורט?
מגיל צעיר הייתי רץ בצורה חובבנית, עם אבא שלי, ריצות של 5–7 ק"מ, באופן לא סדיר. בכיתה ח רצתי בפעם הראשונה חצי מרתון בירושלים.
אז איך החלה הקריירה שלך כרץ למרחקים ארוכים יותר?
לפני שלוש שנים חזרתי מטיול בהודו, לאחר כמה שנים שבהן לא רצתי כלל. בעקבות הטיול הזה החלטתי להתחיל לאכול בריא יותר, והוספתי מזונות כמו קינואה לתפריט שלי. כאשר חזרתי נודע לי ששני חברים שלי החלו להתאמן בריצה. הצטרפתי אליהם ורצנו 4 ק"מ, ולאט לאט העלינו מרחקים. באיזשהו שלב אמרתי בצחוק לאחד מהם שאם מישהו יציע לי להירשם למרתון תל-אביב, אירשם, אבל באותה נשימה הוספתי שאין סיכוי שזה יקרה, שהרי מעולם לא הציעו לי הצעה כזו. כעבור כמה ימים מאותה שיחה, השלישי בחבורה פתח צ'אט ושאל אותנו אם אנחנו רוצים להירשם למרתון תל-אביב. אז הנה הציעו לי – ונרשמתי, יחד עם החבר שהציע. התאמנתי לקראת המרתון כחמש פעמים בשבוע, וסיימתי אותו ב 3:23 שעות. אז עדיין לא הייתי טבעוני.
עדן פז במרוץ אייל
המעבר לטבעונות ואולטרה ראשון במרוץ סובב עמק
מה גרם לך להפוך לטבעוני?
ב-7.9.2012 שמעתי את גארי יורופסקי מרצה בפאב ביפו. לפני כן חבר שלח לי את סרטון ההרצאה שלו, אבל לא טרחתי לצפות בו. אבל כעת הייתה הזדמנות לפגוש אותו ולשמוע אותו מרצה לצד הרצאה נוספת של ד"ר עדיאל תל-אורן, שהרצה על הצדדים הבריאותיים בטבעונות. הלכתי עם שני חברים ואמרתי להם שאין סיכוי שגארי ישפיע עלי. אמנם תמיד אהבתי בעלי-חיים והגנתי עליהם אבל חינכו אותי שאי-אפשר בלי בשר. אבל ברגע שהסתיימה ההרצאה של גארי הצהרתי שאני טבעוני.
ומתי החלטת להתאמן לאולטרה?
כמה שבועות לאחר שהפכתי לטבעוני נודע לי על מרוץ סובב עמק, אך באותה שעה ההרשמה כבר נסגרה. שבוע לפני המרוץ שמעתי במקרה על בחור ממודיעין שמוכר את ההשתתפות שלו למרוץ למקצה של 33 ק"מ, ורכשתי את השתתפותו. התכוונתי לרוץ במקצה ה-33 ק"מ. אבל כאשר שי חזן שאל אותי לאיזה מקצה בכוונתי להירשם החלטתי בהחלטה של רגע להירשם למקצה ה-61. סיימתי אותו שני, בזמן 5:19. אחר כך התברר לי שהרץ שסיים ראשון – אריאל רוזנפלד – טבעוני אף הוא.
אז זה הרגיע את המשפחה שלך?
לא. המשפחה עדיין מתנגדת. אבא שלי תפס אותי לשיחה, אחרי מרוץ סובב עמק 2012, ו"הסביר" לי שאם אני רוצה להמשיך לרוץ אני לא יכול להמשיך עם הטבעונות. אז אני ממשיך להוכיח לו שהוא טועה…
ומה לגביך? האם גם לך היו חששות כאלה?
לא. ממש לא. מההרצאות ששמעתי הבנתי שזה לא נכון. וגם כל הקבוצות בפייסבוק של הטבעונים תומכות מאוד ומספקות הרבה מידע. מה גם שברגע שעברתי לטבעונות הרגשתי שינוי מידי לטובה ביכולת הריצה שלי וכן בהתאוששות, שהפכה למהירה. לאחר שרצתי 61 ק"מ בסובב עמק 2012 התאוששתי במהירות, ושלושה ימים לאחר מכן שברתי שיא מסלול אישי שלי. לעומת זאת, לאחר מרתון תל-אביב, שאותו רצתי לפני שנהייתי טבעוני, לקח לי ארבעה ימים עד שהצלחתי לעלות במדרגות בלי להחזיק במעקה… מלבד זאת, כבר ידעתי שגם אריאל רוזנפלד טבעוני, אז הייתה לי דוגמה טובה.
עדן פז בסיום ריצה של 80 ק"מ באולטרה קצרין
קפיצת מדרגה – ההחלטה לרוץ 200 ק"מ, ההכנות למרוץ, פציעות ומחלה
מה פתאום החלטת לרוץ 200 ק"מ?
גם בגלל האתגר וגם להעביר את המסר הטבעוני. זוהי אחת הסיבות העיקריות שאני עושה את מה שאני עושה. לו הייתי יודע לדבר ולשכנע, הייתי עושה זאת. אני טוב יותר בריצה מאשר בשכנוע, אז אני מנסה להעביר את המסר הטבעוני באמצעות הריצה.
כיצד התכוננת למרוץ?
אמנם באותה תקופה שבה נרשמתי למרוץ לא התאמנתי הרבה בגלל שזו הייתה שנת לימודים קשה, אבל חשבתי לעצמי שיש עוד הרבה זמן… לא תיארתי לעצמי כמה מהר עוברת השנה.
בחודש ינואר 2014 התחלתי להעלות נפחים וממאי התחלתי להתאמן בהנחיית המאמן קובי אורן. כך למשל רצתי בינואר שישה סיבובים בהר איתן, 47 ק"מ, בקצב 4:59. למחרת רצתי 20 ק"מ נוספים. במרתון תל-אביב לא התנהלתי נכון ופתחתי מהר מדי, וסיימתי אותו בתוצאה מאכזבת מבחינתי, 3:06. אבל את מרתון ירושלים סיימתי בתחושה טובה, שנהגתי נכון, ובתוצאה 3:12:44. שבועיים לאחר מכן רצתי עם דניאל קרן וגלעד קראוז 51 ק"מ, מכרמי יוסף לירושלים. ערב קודם דניאל שלח לי הודעה שנרוץ "בין שלושים לשישים ק"מ", ואני לא ממש עיכלתי את הודעתו, כל מה שרציתי באותו ערב היה לישון והרבה, מכיוון שבאותו יום רצתי עם קבוצתו של גווין במעלה עקרבים 21 ק"מ שכללו טיפוסים לא פשוטים בכלל וירידות טכניות, וכל זה היה אחרי 40 דקות בלבד של שינה בלילה. אך לא יכולתי לסרב לריצה עם דניאל קרן, כך שבשבע בבוקר מצאתי את עצמי בכרמי יוסף, שוב בלי הרבה שעות שינה.
דניאל קרן, גלעד קראוז ועדן פז בריצה מהסטף ליד קנדי
לאחר שבועיים רצתי אותו מסלול, אך הפעם יצאתי בריצה מביתי ברעות – כך שהגעתי ל-70 ק"מ. לאחר עוד שבועיים השתתפתי במרוץ בקצרין, 80 ק"מ, וסיימתי אותו ראשון, אף שגם בו לא התנהלתי נכון.
עדן פז על הפודיום באולטרה קצרין
המרחק הכי ארוך שעברתי לפני האולטרה הוא 85 ק"מ – מרוץ שליחים מגדרה על הכותל. כל מקצה הוא בין 6–7 קילומטרים, אך אני היחידי שרץ את כל המרוץ בעצמו, ולא כחלק מחבורה. המרוץ הזה זכור לי כסיוט… לקראת הסוף, בעליות האחרונות לירושלים, ניסו לזרז אותי שארוץ מהר יותר, כדי שלא אעכב, החלו לסגור את התחנות ואיימו עלי שהאוטובוס יברח לי…
ההכנות שלי לאולטרה כללו גם ריצה בלילה, שינה של שעתיים בלבד ולאחר מכן ריצה נוספת, או ריצות חוזרות ונשנות על אותה עלייה, משך שעתיים. זו הייתה מבחינתי הכנה מנטלית. מבחינת שעות השקעה נראה לי שהשקעתי בממוצע כמעט עשר שעות שבועיות של ריצה ומלבד זאת עוד שעתיים במכון כושר לתרגילי כוח וחיזוק, וסתם כדי לדבר עם אנשים… שיא האימונים שלי היה שבוע שבו רצתי 173קילומטר. הקילומטראז' השנתי שלי עד התחרות היה 3650 ק"מ.
בחודש יולי החלו לי כאבים בגיד אכילס ולאחר מכן גם כאבים בברך. חששתי שלא אהיה מוכן לתחרות. נאלצתי לנוח הרבה, הקילומטראז' ירד והכושר, כמובן, נפגע. עד כמה ימים לפני התחרות היו לי כאבים בברך. אבל בתחרות עצמה הברך לא כאבה. בשבוע שקדם לתחרות הייתי חולה עם כאב גרון, אך הודעתי לכולם שעד התחרות אהיה בריא, וכך היה. בתחרות, בקילומטר ה-100, כאב הגרון חזר.
היו לך הרהורי נסיגה?
לא. נרשמתי, וזהו. ברגע שאני מחליט אני עושה. הייתי שלם עם ההחלטה לאורך כל הזמן.
התחרות עצמה – "לבעלי-החיים כואב יותר!"
אז איך הלך לך בתחרות עצמה, פעם ראשונה שבה רצת מעל 85 ק"מ?
עד הקילומטר ה-160 היה לי פחות קשה ממה שחששתי. אמנם כאב לי כבר מהקילומטר ה-90, אבל הצלחתי לרוץ ועוד לרוץ טוב. לקראת אמצע הסיבוב האחרון התחלתי ללכת. היה לי קשה. בקילומטר ה-185 היה לי רגע שבירה רציני עד כדי כך שרציתי לפרוש. הלכתי בקצב איטי מאוד, קילומטר לקח 11 דקות, ולא הצלחתי להגביר. בק"מ ה-189 הבנתי שאני אִטי מדי, מה שגרם לי לגייס את כל הכוחות שהיו לי באותו רגע ופשוט לרוץ. ככל שהתקרבתי לסיום התעודדתי ורצתי מהר יותר. סיימתי את המרוץ לאחר 26:28 שעות.
עדן פז בסיום ריצה של 200 ק"מ במרוץ סובב עמק
על מה חושבים בריצה כל-כך ארוכה ומה אכלת במהלך המרוץ?
הייתי מרוכז מאוד בתחרות, בקצב, בשאלה אם אכלתי ושתיתי מספיק. אכלתי במהלך המרוץ חטיפי תמרים שהכנתי בעצמי, חטיפי אנרגיה, סוכריות של חברת 32Gi, חברה שמייצרת מוצרים טבעוניים, וג'ל Pocketfuelnatural , מוצר טבעוני מארה"ב עם חלבון צמחי, שאני מאמין בו מאוד, ושהשגתי מהיבואן. מצוין לריצות ארוכות. לשמחתי יתחילו לשווק אותו בארץ בסוף דצמבר.
האם יש לך תובנות מהמרוץ?
כאשר מתחילים במרוץ – לא להקשיב לגוף. לזכור שאתה יכול פחות ממה שנראה לך בתחילת המרוץ. כדאי להתחיל בקצב שנקבע, שאותו אפשר לשמור לאורך כל התחרות, ולסיים באותו קצב או לעתים אף מהר יותר. במרוץ אולטרה ארוך כמו הסובב היה חשוב לי לא להגיע למצב של התנשמות והעלאת הדופק.
תובנה נוספת היא שצריך להתאמן על הליכה מהירה בעלייה. בגלל שאני רגיל לרוץ, ולא ללכת, ובמרוץ הולכים בעליות, נתפסו לי שרירים הקשורים להליכה, שגרמו לכאבים רציניים.
דבר נוסף, לא לנסות דברים חדשים במרוץ. לפני התחרות צריך לבדוק מה נכון לך. אני רצתי עם נעלים חדשות, קלות, שלפני כן רצתי אתן רק 15 ק"מ, למרות שהמאמן שלי, קובי אורן, אסר עלי לרוץ אתן. הוא יהרוג אותי על זה… נראה לי שזה מה שגרם לי לכאבים חזקים בכפות הרגליים. זה, וגם העובדה שלא החלפתי נעליים. מבחינת מזון, צריך להתאמן על כל מה שאוכלים במרוץ לפני המרוץ.
ונהגת כך בעצמך?
לא. השתדלתי לעשות זאת, אבל היו כמה דברים חדשים. בכל זאת 26:28 שעות שצריך לאכול, וגם… אני לא כזה קפדן…
מה חיזק אותך ברגעים הקשים?
הידיעה שהקדשתי חצי שנה שלמה כדי להתאמן לתחרות. הידיעה שהמשפחה והחברים בסוף המסלול מחכים שאסיים, וכמובן – העניין הטבעוני. אני הרי רץ כדי להגביר את המודעות לסבל של בעלי-החיים ולכך שתזונה בריאותית מתאימה לכולם. כשקשה לי וכואב לי, אני חושב לעצמי "לבעלי החיים כואב יותר!".
אכן… ולסיום – מסר לאומה?
אל תתנו לאף אחד לקבוע מה אתם יכולים לעשות. אם אתם רוצים להשיג משהו – עשו זאת, ואל תוותרו לעולם. עם זאת, חיוּ וּתנו לִחְיות. אנחנו לא היחידים שחיים על הכדור הזה; גם לבעלי החיים מגיע לחיות. שִמרו עליהם.
עדכון מפברואר 2020
ראיינתי את עדן פעם נוספת בעקבות זכייה מרהיבה שלו במרוץ אחר. יש שינויים שונים שעבר מבחינת מודעות לתזונה ובחירה בתזונה (לא להיבהל, מובן שהוא עדיין טבעוני) ובחירה בריצה יחפה או מינימליסטית. ראיון על ריצה ותזונה, ראו בקישור הבא: http://www.run.co.il/20200226.html
זה לא הוגן, הוא אצן מלידה, זה לא הטבעונות 🙂
אבל באמת יישר כוח. על הקלילות והספונטניות והנחישות.
רונית, עדן עצמו מעיד שלאחר המעבר לטבעונות הוא חש שיפור ניכר במהירות ובהתאוששות. אותה עדות העידו שירי בן עמי ואריאל רוזנפלד, שאותם ראיינתי בעבר לבלוג. אז ברור שיש לו כישרון טבעי, אבל הטבעונות שיפרה הישגים.
התלבטות חמורה, כיבוד אב או המשך באידאולוגיה שמאמינים בה. אבל הבחור מצא את הדרך הנכונה, הוא ממשיך בדרכו אבל נמצא בתקשורת חיובית עם אביו.
ברור שאידאולוגיה היא במקום הראשון במעלה. והכול יכול להיעשות תוך כיבוד אב גם בלי להישמע לאב. גם במקרה שלי אבא שלי רצה שאפסיק עם הצמחונות, ואח"כ שאפסיק עם הטבעונות. היו לנו יחסים מאוד קרובים ממש ממש טובים, אבל לא עלה בדעתי להישמע לו בעניין הזה.
פינגבאק: mail forwarding service uk
פינגבאק: buckeye locksmith
פינגבאק: detalles comuniones
פינגבאק: drones
פינגבאק: Tulsa Boutique
פינגבאק: leadership blog
פינגבאק: contact sky talk