"אז להחזיר את המדליה?" – אולטרה מרתון סובב עמק 24.10.14

לכאורה, יש לי סיבה טובה להיות אבלה וחפוית ראש, או במילים אחרות – מבואסת עד העצם. חודשים ארוכים התכוננתי פיזית לריצת 61 ק"מ בסובב עמק, מרוץ שהיה אמור להיות אולטרה מרתון ראשון בחיי. לכך הוספתי הכנה נפשית בימים הסמוכים למרוץ. ובסופו של יום, היה זה המרוץ הראשון שלא סיימתי, ולא משום שהגוף בגד או שהנפש כשלה, אלא בשל טעות, שאגיע אליה בהמשך.

ובכל זאת אני בוחרת (שהרי זה באמת עניין של בחירה!) לשמור על מפלס נמוך של אכזבה ולראות את נקודות האור שבמצב, שגם אליהן אגיע בהמשך.

ריצה בחושך ונפילה

המרוץ החל ב 4:00 בבוקר. התחלתי אותו ורצתי את מרביתו בחברת דוד מנדלוביץ',  האיש של חברתי הטובה, סוניה. דוד שמר עלינו שלא נשתולל, ורצנו לפי תכנית שהכין מראש. בדיעבד, נראה לי שהריצה השקולה הזו גרמה לכך שאתחיל את הסיבוב השני במצב גופני מצוין. נעים היה לי לרוץ ביחד. דוד, שלמד היטב את המסלול, גם הכין אותי פסיכולוגית מראש למה שמצפה לנו בהמשך – עלייה, ירידה וכו'. בקילומטר השני לריצה נפלתי. "הכול בסדר!" מיהרתי להרגיע את דוד ואת עצמי, ואכן, רק שפשופים בכף יד שמאל ובברך שמאל. יצאתי בזול. "כי נפלתי קמתי", חשבתי בלבי, נזכרת בשם שהענקתי לרשימה שכתבתי על מרוץ סובב עמק בשנה שעברה, ועדיין לא ידעתי עד כמה השם יתברר כרלוונטי דווקא בסיום המרוץ.

סובב עמק 2014 עם דוד

דוד מנדלוביץ' ויעל שמש בריצת סובב עמק

טבעונוּת וטבעונים על המסלול

מאחר שרצתי עם חולצה הנושאת מסר טבעוני, זכיתי להכיר טבעונים נוספים על המסלול, שפנו אלי וסיפרו לי שאף הם טבעונים. בשלב מסוים אחד מהם בישר לי שכל שלושת המקומות הראשונים של מקצה ה-200 ק"מ נכבשו בידי טבעונים. הידד! עצה לאחיי הטבעונים – זהו עצמכם במרוצים ככאלה, באמצעות הוספת כיתוב לחולצה או לכובע או לשניהם. פשוט ומשרת את המטרה.

רץ בשם ירון סיפר לי על בתו, זיו, בת השמונה, שהחליטה שאינה רוצה לאכול יותר בעלי חיים, ובזכותה "כל הבית התהפך לטובה", כדבריו. שמחתי שהוריה של זיו מכבדים את בחירתה המוסרית. הלוואי שכך היו נוהגים כל ההורים שילדיהם היו מבשרים להם על בחירתם להיות צמחונים או טבעונים. וכל הכבוד לך, זיו! (אבא שלך טען שאת קוראת את הרשימות שלי, כנראה הקוראת הצעירה ביותר שלי).

הנאה צרופה

נהניתי מאוד מהריצה בסובב עמק. בשלב מסוים סוניה, שרצה את מקצה ה-21, חלפה על פני דוד ועל פניי, והחלפנו חיבוק. לא מעט רצים ורצות מוכרים וחביבים נוספים ברכו אותי לשלום במהלך המרוץ. לאחר שנפרדתי מדוד, פגשתי מולי בחברי לקבוצה וחברי לריצה ההרואית כהכנה למרתון טבריה (שגם חצי ממנו רצנו ביחד), יואל שטיבל, שרץ את מקצה ה-33 במסלול המקביל אלי. יואל שינה את כיוון ריצתו וחזר על עקבותיו, כדי לרוץ אתי כברת דרך,  לברר מה שלומי ולפטפט מעט, ואמר בבדיחות דעת: "מי אמר שאסור להשתמש בשירותי מלווה במקצה ה-61?". אז הנה, זכיתי גם אני במלווה. ודעו לכם שהתוצאה של יואל אמורה להיות אף טובה מזו שנרשמה, משום שהוא האריך את ריצתו כדי לשוחח אתי!

יש לי רק דברים טובים לומר על מרוץ סובב עמק, מרוץ מושקע ברמה הגבוהה ביותר ומעניק תחושה של יחס אישי.  לפני המרוץ, כאשר רציתי לברר אם יהיה במהלכו כיבוד טבעוני – ידעתי למי להפנות את שאלתי, ושי חזן, המארגן הבלתי נלאה של המרוץ, השיב לי במהירות וביעילות. ואכן לא חסר כיבוד טבעוני גם בתחנות המים וגם בסיום המרוץ. אין מה לומר: מרוץ מתוקתק! המתנדבים הרבים שבתחנות מעודדים מאין כמותם, הרצים עצמם נראים לי אדיבים ומפרגנים לרצים האחרים יותר מהרגיל (כפי שאני פרגנתי לרצי ה-100–200 ואילך בקריאות "כל הכבוד!" כל אימת שבאו מולי, הופתעתי לגלות שרצי ה-33 ק"מ פרגנו לי). חששתי שיהיה זה משעמם לרוץ פעמיים אותו המסלול, אך זה לגמרי לא היה כך. מאחר שהסיבוב הראשון היה בחשכה, נהניתי לראות באור יום את המקומות שבהם רצתי בחושך. בעבר השתתפתי פעמיים במקצה ה-33 ק"מ במרוץ זה, אך הפעם נהניתי מהנוף ומהריצה אף יותר מאשר בפעמים הקודמות. עיניי היו לגמרי פקוחות ליפי הנוף. בירכתי לשלום את הפרות הרבות שנקרו בדרכי, ותהיתי ביני לביני כיצד ניתן לראות בהן אוכל, שוחחתי עם אנשים, זמזמתי לי בראש שוב ושוב שירי אמונה וביטחון שכתבה והלחינה אימא שלי, או שחיברתי אני תוך כדי הריצה.

סובב עמק 2014

כחלק מההכנה המנטלית הצטיידתי מראש בפתקי עידוד מאימא שלי, ומחברותיי, סוניה ורונית, כדי שאוכל לשלוף אותם מהפאוץ' ברגע משבר ולקרוא אותם. אולם המשבר לא הגיע. בקילומטר ה-50, בראותי שהמשבר עדיין אינו כאן,  החלטתי בכל זאת להתחיל לקרוא בפתקים, וחייכתי בלב מלא אהבה למקרא הפתק המקסים של סוניה. שניים מהפתקים עדיין חיכו לי בפאוץ' ונשלפו ממנו רק לאחר המרוץ (סליחה אימא! סליחה רונית!) וזאת משום שהמרוץ הסתיים לו לפתע פתאום, בהפתעה גמורה.

הטעות

הג'י-פי-אס הראה לי שעברתי 52 ק"מ והתמלאתי דאגה למראה שער הסיום המתקרב. איך זה ייתכן? נותרו לי לפחות עוד 9 ק"מ לרוץ. האם יש איזה מסלול עוקף ל-61 שיחזירו אותנו על עקבותינו? התפללתי בלבי שכך הוא, אך לא! הנה השער, ואני חוצה אותו במבוכה. "יעל שמש" מכריז הכרוז את שמי, אך לא חשתי שמחה, אלא דאגה. בתחילה עלה בדעתי הרעיון להמשיך לרוץ עוד 9 ק"מ, כך סתם, כדי שאדע שעמדתי ביעד של 61 ק"מ, אבל בקבוק שתייה ומדליה שנדחפו לידיי הפכו את הרעיון לבלתי ישים. כאשר סיפרתי לאחרים על מה שאירע, הם הרגיעו אותי והציעו שהג'י-פי-אס פסק לעבוד חלק מן הדרך. היה מפתה לקבל את הרעיון הזה, אבל כאשר התחלתי לחשב זמנים נוכחתי שלא ייתכן שרצתי את המרוץ כולו בשש שעות ושש-עשרה דקות.

חיפשתי למי להודיע על הטעות, ובסוף מצאתי ליד שער הסיום את מודדי הזמנים, בחור ובחורה עם מחשב, וסיפרתי להם על חשדותיי. בתחילה טענו שהם יכולים לבדוק רק את הזמן ולא את המרחק, אך הפצרתי בהם לבדוק אם דרכתי על כל השטיחונים האלקטרוניים. "אני לא רוצה לגזול פודיום של מישהי אחרת", שידלתי אותם. בינגו! פלט המחשב מראה שהחסרתי תחנה (גלעד). בדיעבד התברר לי מה קרה: כאשר הגעתי בסיבוב השני בגפי לתחנת טייפון, התעכבתי מעט בתחנת המים כדי לשתות משקה איזוטוני ולמלא את הבקבוק ואח"כ שאלתי כיצד להמשיך. מאחר שלתחנה הזו התנקזו רצים משני כיוונים (כך הסביר לי דוד, לאחר המרוץ), קיבלתי הנחיה מוטעית לחזור על עקבותיי, מתוך הנחה שכבר הגעתי לתחנת גלעד ושאני כעת חוזרת ממנה.

סובב עמק 2014-תחנת טייפון

יעל שמש בתחנת טייפון. רגעים לפני הטעות הגורלית

הבחור והבחורה שיבחו אותי מאוד על שטרחתי להודיע על הטעות, והבחור הביע צער כן על כך שהוא נאלץ לפסול אותי. "אז להחזיר את המדליה?" שאלתי בעצב, וכבר התכוונתי למסור אותה לידם, אך הם מיהרו להבטיח לי שהמדליה מגיעה לי בזכות, ולא בחסד.

גם זו לטובה

אני באמת מאמינה שבסופו של יום, הכול לטובה. אחדד: אני בעיקר מאמינה שהכול לטובה כאשר אנו מאמינים שהכול לטובה, מתרגלים את האמונה הזו ומנסים למצוא בכל מצב, קשה ומצער ככל שיהיה, מה טוב בו. דבר אחד בטוח: האמונה הזו מספקת שלוות נפש ושמחה ומונעת כאבי לב, כעס וחרדה. אז כבר ברמה הרגשית אני מרוויחה ממנה. מעבר לכך, יש לי די תימוכין, מחיי ומחיי אחרים, שהרווח אינו רק ברמה הרגשית.

משום כך, גם הפעם, החלטתי ש"גם זו לטובה", אף שבתחילה קשה היה לי לראות מה לטובה בכך שלא סיימתי מרוץ שהתכוננתי אליו זמן כה ממושך, ושגם אם אכן רצתי במהלכו אולטרה מרתון (בכל זאת רצתי מעל 50 ק"מ), אין לי תוצאה רשמית שתעיד על ההישג.

תובנה ראשונה הייתה שעמדתי במבחן חשוב יותר מאשר המבחן הספורטיבי, במבחן היושרה. מסתבר שזה היה האתגר במרוץ הזה, שאתו הייתי צריכה להתמודד.

תובנה שנייה הייתה שעליי לגלות יותר אחריות בעתיד – ללמוד את המסלול מראש ולדעת את שמות התחנות שאליהן אני צריכה להגיע. לו הייתי ממשיכה לרוץ עם דוד, זה לא יכול היה לקרות, משום שדוד למד את המסלול מראש.

אבל מה שלגמרי סגר לי את כל הפינות והבהיר לי באמת למה זה לטובה הוא ההבנה שנחתה עלי לפתע, והעלתה חיוך מאושר על פניי, שהטעות הזו משחררת אותי פורמאלית מהבטחה שנתתי לאישי יריב, שלאחר המרוץ של 61 השנה, לא ארוץ יותר אולטרה מרתון, ואסתפק בריצות של מרתון. את ההבטחה הזו הוא חילץ ממני בעקבות הפנייתי למאמרים הטוענים שריצות ארוכות עלולות להזיק ללב. אולם במהלך הריצה, שכה נהניתי ממנה, התחרטתי על ההבטחה הזו והרגשתי שנולדתי לרוץ אולטרה (יכול להיות שאם הייתי רצה את המרוץ במלואו הייתי משנה דעתי?). אז… סליחה, יריב, ותודה, טעות משמחת! סובב עמק 2015 – מקצה 61 – הנני! והפעם האתגר יהיה גם שלא להתבלבל ולרוץ את המרוץ בשלמותו. הוא שכבר אמרתי, "כי נפלתי – קמתי".

אפילוג

אז בסופו של דבר, הצעתה של אימא שלי, שטבעונים אחרים ירוצו 61 ק"מ ואני רק אכתוב על כך, הצעה שעליה סיפרתי ברשימה הקודמת, אכן התגשמה… אז תודה לאריאל רוזנפלד, לא רק על הטיפים הטובים שחלק עמי לפני המרוץ, אלא על שייצג את הטבעונים בכבוד, ושלא במפתיע זכה, שוב, במקום הראשון במקצה ה-61 ק"מ.

סובב עמק 2014-טבעונים על הפודיום, אריאל רוזנפלד ונינא רבר--שפירא

"שטבעונים אחרים ירוצו!"

טבעונים על הפודיום: אריאל רוזנפלד (מקום ראשון למקצה 61 ק"מ),

והמתאמנת הטבעונית שלו, נינה רבר שפירא (מקום ראשון למקצה 33 ק"מ).

אפילוג 2 – משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו?

אימייל מרן שילון: "ועכשיו את יכולה לבוא ולרוץ אתנו במרתון המדברי. קצת חיזוקים, ואת שם. זה עוד יתרון שרצת רק 52 ק"מ".

הממ… האם "משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו"?

 

Comments

comments

פורסם בקטגוריה ריצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

22 תגובות על "אז להחזיר את המדליה?" – אולטרה מרתון סובב עמק 24.10.14

  1. מאת דוד מנדלוביץ‏:

    יעל היקרה
    הייתה לי הזכות לרוץ איתך יותר ממחצית הדרך. כולנו יודעים שאומנם החצי הראשון קל יותר אבל הוא החשוב להצלחה.
    זו היתה חוויה מאוד נעימה לראות כיצד את מריעה לכל רץ שחולף על פנינו, להרגיש כיצד את מוקסמת מחבלי הארץ הנפלאה שלנו, לשוחח איתך על המסלול שהיה ומה שיהיה ואפילו על משמעות המוזיקה לטיב הריצה.
    התחבטנו ביחד האם זה הרגע לג'ל או שנמתין ונשלב עם ביגלה ועוד שאלות שמטרידות רץ שיש לפניו עוד 50 ק"מ והוא חווה רק מרתון. בסוף נפרדנו כי אני רציתי לשמור על התוכנית שלי וראיתי שאת מסוגלת ליותר. אבל…כשראיתי אותך חוזרת מוקדם מהמצופה ידעתי שמשהו לא בסדר. בתחנה הקרובה ניסיתי להודיע אבל לא היה לך טלפון. הצטערתי ששלחתי אותך לדרכך!
    אני יכול רק לסכם שאין לי ספק שאת היית מסיימת את כל המרחק. תרמת תרומה אמיתית להישג האישי שלי ולכן ברצוני להודות לך על החברה הנעימה ולברך אותך בתור אולטרא מרתוניסטית של 52 ק"מ. גם זה הישג לא מבוטל.

    • מאת יעל שמש‏:

      תודה רבה, דוד! הגבתי למעלה – בתגובת פייסבוק. שמחתי לשמוע מסוניה שאתה מאושש ושהריצה עברה בשלום. ויישר כוח על שרצת בדיוק לפי התכנית שלך! אז… לשנה הבאה בסובב עמק.

  2. מאת רונה‏:

    יעל…את מדהימה!!! בשבילי תמיד תישארי אלופה! את אדם הגון אמיתי בעלת יושר אמיתי עם אמון ואמונה בדרגה ראשונה. ישר כוח והמון הצלחה!

  3. מאת רונית‏:

    נשגב מבינתי איך בתוך הריצה הזאת אתם גם משוחחים ומריעים ומתחבקים…

    • מאת יעל שמש‏:

      רונית, דווקא משום שזו ריצת אולטרה, היא ריצה איטית יותר ונעימה יותר ממרוץ קצר, כמו מרוץ של 5 או 10 ק"מ…

  4. מאת נחום איש גמזו‏:

    אני שמח שסיגלת את גישתי לחיים. אני רוצה להוסיף שמה שקרה תורם לתובנה, שאנשים נוטים לטעות. יש רק אחד ויחיד שלא טועה.

  5. מאת שמעון‏:

    אני קורא פה את התגובות והדיון, ותוהה, מדוע יש לשבח על היושרה. כלומר, יש לשבח, אבל הרי בעצם, לא יכולת לנהוג אחרת. איזה תועלת יש במדליה, הצורבת את הידיים, ומזכירה לך שלא רצת את מלוא הקילומטרים? כך שלא היה פה כלל מאבק עם יצר הרע. לא היה פיתוי. כך היית צריכה לנהוג.
    ואילו כולם היו נוהגים כפי שצריך, לא הייתי נאלץ לעזוב את העולם לשלוש עשרה שנה, ולא הייתי שורף אף אחד….

  6. מאת מיכאל‏:

    יעל יקרה!
    חרות, בין היתר, היא היכולת לבחור איך להתייחס למצב נתון ואת בחרת בחירה כל כך מרשימה. ..! כל הכבוד גם על הדרך שעשית וגם על התוצאה. מאחל לך עוד ריצות אתגר בטבע, מהנות ומאתגרות. מיכאל

    • מאת יעל שמש‏:

      תודה, מיכאל! ותודה מקרב לב על שעזרת לי להיערך מנטלית למרוץ, בשיחה ששוחחנו לפני המרוץ. מעריכה זאת מאוד!

  7. מאת טולי‏:

    זכיתי להיות סטודנטית שלך למגדר ביהדות, ועכשיו אני זוכה לקרוא את הפוסטים שלך… אני מתפללת לנכונות לצאת להליכות שיתפתחו לריצות. מחמם את הלב, גם גמיעת המרחקים, גם הטבעונות, אין ספק שעולם הריצה התברך בך.

    • מאת יעל שמש‏:

      תודה רבה, טולי! מאחלת לך לעמוד ביעד שלך של הליכות שתתפתחנה לריצות. פשוט, התחילי! וכדי להקל עליך, החליטי על יעד שקל לך לעמוד בו, בתור התחלה, מבחינת משך ההליכה ומספר הפעמים בשבוע שבהן תלכי. בהצלחה רבה!

  8. פינגבאק: drohnen

  9. פינגבאק: colombia noticias en vivo

  10. פינגבאק: lam chống nắng

  11. פינגבאק: psicologa pisa

  12. פינגבאק: Big Brother

  13. פינגבאק: odor control

  14. פינגבאק: Watercolor Art

  15. פינגבאק: Finger Family

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>