טבעונית למרחקים ארוכים: לרוץ עם טליה וסנאים בניו-יורק ובסביבתה

עיר גדולה וזרה

"האם תביאי אתך בגדי ריצה ונעלי ריצה?" שלחתי מייל לד"ר טליה סוצקובר, מהמגמה למקרא באוניברסיטת תל-אביב, שאף היא "חוטאת" בריצה. "כמובן", השיבה לי תשובה קצרה ומשמחת. טליה ואני חלקנו חדר במנהטן, ב-Jewish Theological Seminary, שם גם נערך הכנס שלכבודו טסנו לניו-יורק. חלקנו גם מושב – היינו שתיים מתוך ארבעה דוברים במושב שהוקדש לסיפור כרם נבות (מל"א כא), ושאורגן בידי פרופ' יאירה אמית. לילה ראשון בניו-יורק ואיני מצליחה להירדם. זאת אף שבמהלך הטיסה הארוכה כמעט שלא ישנתי. אבל רעש הרכבת שעברה מתחת לחלון ודהרה בין אוזני הימנית לאוזני השמאלית הקפיץ אותי בכל פעם מחדש. "עיר זרה בלי חיילים, ואי-אפשר לישון", התנגנה בראשי שוב ושוב השורה הזו משירו של יהונתן גפן, בשינוי קל מהשיר המקורי ("עיר גדולה…"). וזו התחושה הבסיסית שליוותה אותי בלילי הראשון בניו-יורק –זרות. כללית, איני אוהבת ערים גדולות ובוודאי שאיני אוהבת גורדי שחקים שראשיהם בשמים.

מזרוּת להתחברוּת – "פארק הסנאים"

אך בבוקר תחושת הזרות התפוגגה כאשר טליה ואני יצאנו לרוץ ב Morning Park הסמוך, שאותו כיניתי "פארק הסנאים", ועלצנו למראה הסנאים הרבים המתרוצצים בפארק, ולמראה הברווזים באגם הקטן, שהכיל גם אימא ברווזה ושישה ברווזונים ששחו אחריה בשורה. כמה כיף לרוץ בצוותא בתנאים סביבתיים כאלה. ניו-יורק הלכה והתחבבה עלי יותר ויותר עם כל צעד שכבשו בה רגליי. נזכרתי בדרך שבה הפך אברהם את ארץ כנען לשלו: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" – קיבל אברהם הוראה מאת ה', וכך, צעד אחר צעד, קנה זכויות עליה. חפה מכוונות אימפריאליסטיות ביחס לניו-יורק אני בכל זאת חשה שגם אני הופכת את ניו-יורק ליותר ויותר "שלי", בעקבות כל צעד ריצה בפארקים היפים שלה. טליה ויעל רצות בניו-יורק טליה סוצקובור ויעל שמש רצות בניו-יורק

בשורה טובה ב"פארק הכלבים"

יומיים לאחר מכן טליה ואני רצנו ב-Riverside Park, שנמצא בצדו השני של המלון ועובר לאורך נהר ההדסון. מדובר בפארק צר וארוך למדיי. הצטערתי לגלות שהיו בו הרבה פחות סנאים מאשר ב-Morning Park, אך את מקום הסנאים תפסו הכלבים הרבים, שהשתובבו בו. פארק זה ייחודי גם בצמחים הרבים והמגוונים שניטעו בו ובקולות ציוצי הציפורים הפוקדות אותו. תוך כדי הריצה קיבלה טליה שיחת טלפון. "אני באמצע ריצה בניו-יורק", הבהירה בפתח השיחה, ושתינו חייכנו. כמה מענג לגלגל משפט כזה על הלשון. באמצע ריצה. בניו-יורק. "איזו בשורה טובה! כעת ארוץ מהר יותר!", שמעתיה מגיבה בשמחה למשמע הידיעה שבנה התקבל לכיתת מצטיינים. בסיום הריצה,  סמוך לפארק, הדגמתי לטליה כמה תרגילי חיזוק וביניהם פלאנק ופלאנק צדי. דליה מיכאלי, מלכת הפלאנק של "אנדיור", המדרבנת אותנו לבצע את התרגיל הזה, תהיה מרוצה ממני, חשבתי בסיפוק.

לרוץ בסנטרל פארק

"אל תשכחי לרוץ בסנטרל פארק", אמר לי אחי, איסי, לפני הטיסה. "אבל הוא רחוק מהמלון", השבתי. "אז תרוצי אליו", הציע, אך לא התייחסתי לדבריו ברצינות. בגלל כישורי הניווט העלובים שלי, אני מעדיפה לרוץ בקרבת המלון. אך מובן שהתכוונתי לטייל בפארק המפורסם. טליה ואני הגענו לצדו הדרומי של הסנטרל פארק ברכבת התחתית. עצרנו בשדות התות, אתר ההנצחה לג'ון לנון שביתו שכן מול הגן. כאשר צילמתי את טליה עומדת בעיגול שבו נכתב Imagine, דמיינתי לעצמי – מלבד שלום עולמי ועולם טבעוני – גם שאיפה צנועה בהרבה: לרוץ בסנטרל פארק כדבר שבשגרה. טליה- imagine טליה סוצקובר מדמיינת בסנטרל פארק

לא באנו לרוץ בפארק, אלא לטייל בו. נהנינו ללכת כמו גם לשבת בספסל נחמד הצופה לאגם, ולצפות בצבי הים מרימים ראש מעל למים. ובכל זאת, הגעתי נעולה בנעליי ריצה, כך שאוכל לחוש, ולו גם לכמה רגעים בלבד, את התחושה של ריצה בסנטרל פארק.  טליה הגיבה בהבנה כאשר "גנבתי" כמה דקות של ריצה ואפילו יזמה צילום של האירוע. עם סיום הכנס נפרדתי מטליה ופגשתי את מירה, חברתי הטובה והוותיקה עוד מימי התיכון, ואת בנה אליהו, שהגיעו לניו-יורק מפילדלפיה. מאליהו נודע לי, שהמלון דווקא אינו רחוק מצדו הצפוני של הסנטרל פארק, ושאני אכן יכולה להגיע אליו בריצה. איזו התרגשות! את הריצה הארוכה שלי, ביום שישי, רצתי אם כן בסנטרל פארק והייתי כחולמת. אילו מרחבים! אילו תנאים לריצה! לפתע הבחנתי בנבט של רצון שלא האמנתי שאטפח – לרוץ בעתיד (הלא מוגדר) את מרתון ניו-יורק. נראה. לעת עתה המרתון הבא בתכנון הוא מרתון טבריה בינואר 2014.

כמה דקות ריצה בסנטרל פארק-ניו-יורק

יעל שמש בכמה דקות מאושרות של ריצה בסנטרל פארק. צילום: טליה סוצקובר

לרוץ בפנסילבניה ובסביבתה

ביום שישי עזבתי את ניו-יורק לפילדלפיה, שם התארחתי בביתה של מירה, המתגוררת בפרברים, באֵזור יהודי. עם בואי הכירה לי פארק נחמד במרחק של כעשר דקות מביתה, שאליו ובו התכוונתי לרוץ. וידאתי היטב שאני זוכרת את הדרך. "אני לא מבינה מה את כל-כך טורחת לזכור את הדרך. לא נראה לי שיצא לך לרוץ כאן", צחקה מירה, לאור התכנית הגדושה שהכינה לשתינו מחוץ לפילדלפיה. במוצאי שבת נסענו למרילנד, לחווה המשמשת כבית הנופש של דבי, חברתה של מירה. ב-1:00 בלילה הגענו למה שנדמה בעיניי לטירה. בית ענק, מרובה חדרים, ונאלצתי לקבוע לעצמי סימנים כדי שלא אתעה בין חדריו. דייבי העמידה לרשותנו שתי סוויטות צמודות, וכל אחת מאתנו זכתה בשירותים ובמקלחת משלה. החיים הטובים והמפנקים… רק שלא נותר לי זמן רב להתפנק בשינה, לאור הגעתנו המאוחרות ולאור העובדה שתכננתי לקום מוקדם, כדי להספיק להתאמן לפני שמירה ואני נצא לוושינגטון. התעוררתי בסביבות 5:00 בבוקר ויצאתי לראות את האזור באור יום. נהניתי לבצע תרגילי חיזוק ולרוץ בשטח החווה, סמוך לשדות התירס ולפרות של דבי, שרעו במרעה. דבי היא טבעונית, והפרות שלה הן חיות מחמד, שאינן מיועדות לשחיטה. אלו הן "פרות שמחות", טענה באוזניי, וכך אכן הן נראו. היא סיפרה שמדובר בחיות חברתיות ואינטליגנטיות ושלכל פרה יש אופי משלה. פעם אחר פעם היא הייתה עדה לגילויים של סולידריות ועזרה הדדית בקרב הפרות. למשל, כמה מהפרות שלה התירו חבל שנכרך סביב פרה אחרת.

פרות בחווה של דייבי-יצורים חברותיים

פרות שמחות בחווה של דייבי – יצורים נבונים וחברותיים

לאחר שביקרנו ביקור מעניין בוושינגטון שבנו לחווה של דבי, לארוחת ערב טבעונית, טעימה ומשביעה שהכינה. למחרת בבוקר הייתה לי ריצה ארוכה (ללא תרגילי חיזוק) ושוב נהניתי מהמראה הפסטוראלי של הפרות של דייבי וחייכתי לעברן כאל מכרות ותיקות. הפעם גם מצאתי אגם נחבא בין עצים, וכה הוקסמתי ממנו עד שרצתי כמה סיבובים מסביבו. הרהבתי עוז ויצאתי לתור גם את שבילי היער הצמוד לשדות התירס של החווה. כמה יפה הוא העולם! בהתאם להבטחתה של מירה, שלא יהיו לי הזדמנויות רבות לרוץ בפילדלפיה, מצאתי עצמי ביום רביעי רצה ברחובותיה הקסומים של הריסבורג, עיר הבירה של פנסילבניה. מפעם לפעם נדמה היה לי שפארק לפניי, ולקח לי כמה שניות להבין שמדובר בבית פרטי עם גינה ענקית ומטופחת. אותה חוויה חזרה כאשר רצתי את הריצה הארוכה שלי, בבוקר יום שישי, ברחובות פילדלפיה, באזור מגוריה של מירה. מראה הסנאים – רובם חומים אדמדמים ומיעוטם שחורים – לא הפסיק לשמח אותי, אף שהעין כבר הורגלה בהם. לעתים רחוקות יותר ראיתי גם ארנבות בר. כמה נפלא, מעניין ושונה לרוץ בנופים חדשים.

פרות שמחות בחווה של דייבי

ועוד פרות שמחות בחווה של דייבי

 

ניו-יורק, פילדלפיה, לונדון ותל-אביב: הבחנות מנקודת מבט של רצה בניו-יורק לא חשתי באחוות רצים, למרות, ואולי בגלל, הרצים הרבים שפגשתי בה. כל אחד רץ לעצמו, שקוע בעולמו, ללא מחוות הקרבה הקטנות, שהתפעלתי מהן כל-כך בריצתי הראשונה בחו"ל, בלונדון, לפני כשנתיים. המצב השתנה לחלוטין בפילדלפיה הידידותית. כמעט כל הרצים שבהם פגשתי במהלך ריצתי בפילדלפיה בירכו אותי לשלום או חייכו לעברי (ובדרך כלל עשו את שתי הפעולות גם יחד). ובכן, קבלו את ההבחנה הבאה: בסולם אחוות הרצים ניו-יורק דומה יותר לתל-אביב ופילדלפיה (או לפחות האזור שבו רצתי בפילדלפיה) – ללונדון. אך בדבר אחד גם ניו-יורק וגם פילדלפיה שונות לגמרי מלונדון ודומות לתל-אביב: הלחות הגבוהה. כן, בקיץ הזה הגרתי זיעה לא מעטה בניכר (ותודה למירה שדאגה לכביסה), כך שהחזרה לריצה המיוזעת בארץ הייתה הפעם, מבחינה זו, קלה יותר.

Comments

comments

פורסם בקטגוריה ריצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות על טבעונית למרחקים ארוכים: לרוץ עם טליה וסנאים בניו-יורק ובסביבתה

  1. פינגבאק: Maintenance Software

  2. פינגבאק: cabine de fotos para festas

  3. פינגבאק: lam chống nắng

  4. פינגבאק: articulated boom lifts

  5. פינגבאק: versace on the floor cover

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>