איך אפשר להשתעמם מאימוני ריצה?

"לא משעמם לך לרוץ?" אני נשאלת לעתים. והתשובה היא – לא! עד כה מעולם לא שעמם לי לרוץ. גם כאשר רצתי בנוף מוכר ומונוטוני, תשומת הלב שלי הופנתה פנימה, למחשבות העוברות בי, ושעשעתי את עצמי. אני עלולה לשעמם סטודנטים עייפים, שלא ממש בוער בעצמותיהם לנסות להשיב לשאלה מדוע הנחש פנה דווקא לאישה ולא לאיש לפי תפיסת סיפור גן עדן (בר' ג), אך אם אשעמם את עצמי, אני כבר בבעיה רצינית.

מלבד זאת, האימונים שלי כעת מגוונים מאוד, ואני מוצאת עצמי ממש מצפה לכל אימון ואימון. מובן שגם בזכות החברה הנעימה שאני יודעת שאפגוש, החל מהרגע שבו אני נכנסת למכוניתה של חגית, אתה אני על פי רוב תופסת טרמפ.

ים כחול והרבה חול

בימות הקיץ עברו לחוף הצוק האימונים של טל בר דוד (ימי שני, פעם בשבועיים) ושל רן שילון (ימי שלישי). בפעם הראשונה, באימון עם רן, לא ידעתי למה לצפות כך שלא נערכתי כראוי ולא הבאתי בגדים להחלפה. בדיעבד התברר לי שרן מכנה את האימונים הללו "אימוני שניצל" ("שניצל מטופו, כמובן", כך אני. "ברור, הרי אנחנו לא אוכלים בשר", כך רן). השם מעיד על המראה שאנו מקבלים במהלך האימון: לאחר שרן משרה אותנו במים, כלומר נותן לנו לרוץ בים או לבצע בו תרגילים שונים, אנחנו עוברים לבצע תרגילים על החוף, כך שהחול נדבק לנעלינו ולבגדינו הרטובים. פעמים רבות קורה שאנשים הצועדים על החוף מתבוננים בנו בהשתוממות כאשר אנו רצים במים (בנעלינו לרגלינו), או מבצעים בים את התרגילים. התרגילים בים כוללים שכיבות סמיכה, מכרעים, סקואוטים, התזות מים זה על זה בעזרת הידיים או כל אחת מהרגליים, לסירוגין. משעשע ומצחיק, כמובן, אך אל תשאלו אילו כיווצי שרירים היו לי לאחר מכן. וגם לאחרים, ביררתי. התרגילים בחוף כוללים כאלה שהם מבדרים במיוחד (אבל בכלל לא קלים!), כמו למשל הליכת עכביש. אה, כן, כמעט הדחקתי: רן מנסה לאלץ אותנו לבצע עמידות ראש. הוא אינו התרשם מכך שהמרתי את עמידת הראש בעמידת נר מרהיבה. "נכשל בעמידת ראש", העיר לי בסיום האימון. "תצטרכי לגשת למועד ב". "אבל 100 בעמידת נר", ניחמתי את עצמי חרישית. מלבד זאת אנו רצים בחול העמוק, בחול הקשה, ולעתים על הסלעים שצמודים לחוף. ומראה הים וריחו המלוח מרחיבים את הלב.

צילום: טל בר דוד

האימונים הללו משיבים אותי לימי הילדות. גדלתי בעומר שליד באר-שבע, כך שכל נסיעה משפחתית לים הייתה חגיגה גדולה. כאמור, באימון הים הראשון לא ידעתי למה לצפות. משום כך לא הבאתי בגדים ונעליים להחלפה. מכמויות החול שהכנסתי אתי למכונית של חגית אפשר היה לבנות את מגדל בבל. אבל נראה שזה לא הפריע לחגית, שחזרה מהאימון בחיוך רחב. כן, גם היא אוהבת את האימונים בים.

צילום: טל בר דוד

אימוני הריצה בשטח – אין רגע דל

גם אימוני הריצה הארוכה בשטח בימי שישי הם מגוונים מאוד. יער בן שמן החליף לאחרונה את מקומו לריצות ביער אשתאול, שעליהן כתבתי בטור הקודם. טרם הספקנו להתרגל למקום החדש, שבו רצנו שלושה שבועות רצופים, והנה עברנו להתאמן בפארק איילון-קנדה, שגם הוא יפה עד מאוד. כבר הספקנו לעבור בפארק קנדה ריצה רצופה בסינגל השחור, אימוני עליות, אימוני ירידות, תרגול עלייה וירידה על אבנים, וסיור קצר בעתיקות מצד בכחידס, הנקרא על שמו של המצביא הסלאוקי, יריבם המר של החשמונאים. באחת הריצות הגענו לבאר מים. שלשלנו את הדלי לתוכה ונהנינו לשטוף את הפנים במים קרים. בעונה זו שורר בפארק ריח משכר של תאנים בשלות. מובן שנהנינו גם מטעמן של התאנים ולא רק מריחן. כמה מאתנו פגשו שועל, ראינו פרות ועקבות צבי, ודליה, שרצה במקום עצמאית, אף זכתה לחזות בשני צבאים מדלגים לפניה, על הדרך.

פארק קנדה – אימון עלייה על אבנים. צילמה: עידית שוהם

אחד המקומות החביבים עלי ביותר בפארק קנדה הוא מקווה גדול של מים, מעין פינה קסומה המזכירה לי את שירו של ביאליק, הברֵכה:

מִבַּיִת לַפָּרֹכֶת שֶׁל הֶעָלִים,

שָׁם יֵשׁ אִי קָטֹן יָרֹק, רָפוּד דֶּשֶׁא,

אִי בוֹדֵד לוֹ, כְּעֵין עוֹלָם קָטֹן בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

דְּבִיר קֹדֶשׁ שַׁאֲנָן…

תִּקְרָתוֹ – כִּפַּת תְּכֵלֶת קְטַנָּה,

הַכְּפוּיָה וּמֻנַּחַת עַל הָעֵצִים מַמָּשׁ…

לא קשה לאתר דגים, קטנים וגדולים, השוחים במי הברֵכה. מעניין אותי אם ניתן למצוא בהם גם צפרדעים.

והנה תצלום של הברֵכה, כפי שנתפסה בעדשת מצלמתו של ליאור שלום:

שישו את ירושלים

וביום שלישי, לקראת יום הכיפורים, רצנו את ריצת הסליחות בירושלים משעה 3:00 עד 7:00 בבוקר, בהדרכת מנש הס. לריצה זו אקדיש את הטור הבא, וכעת אסתפק בכך שאציין שזו חוויה יוצאת דופן, לגוף ולנפש כאחד. אז אמרו לי אתם, כיצד אפשר להשתעמם מאימוני ריצה?

יעל שמש מגיחה מבית המרחץ הרומי. צילם: רן שילון

Comments

comments