"יש יום הולדת לחדוה הקטנה
מה נקנה לה, מה נקנה לה מתנה?"
כך שרה פעם ברגש להקת בצל ירוק; ואצלנו – יום הולדת לחברתנו סוניה האהובה, ומה נביא לה מתנה? לא, לא עגל, כפי שהביאה החבורה העליזה לחדוה (בהיותה "בחורה מודרנית", הצריכה "תרבות וגם קולטורה", כמאמר השיר). המתנה שנבחרה היא מתנה הדדית – מתנה שלנו לסוניה אך יותר מכך, מתנה של סוניה לנו (מה גם שהיא הגתה את הרעיון הגאוני) – ריצת יום הולדת! בשטח, בפארק קנדה! עם חברות אהובות! נדיר שאני מוותרת על אימון קבוצתי של יום שישי, שהוא תמיד ריצה בשטח, אך במקרה זה, ברגע שנודע לי על התכנון, לא היססתי לרגע. טוב, תרמה לכך העובדה שאת הריצה בשטח החליפה ריצה אחרת בשטח
התכנסות ופגישה משמחת עם חברות יקרות
ברקע – הבלונים שהביאה ציפי. Happy Birthday
עוד לפני שש בבוקר, השעה שנקבעה להתכנסות, החלו החברות להגיע. חלקן רצות אִתי ב"אנדיור", כך שאני פוגשת אותן כמה פעמים בשבוע. חלקן כבר לא ב"אנדיור", כך ששמחת הפגישה המחודשת רבה. עם כל אחת מהחברות עברתי הרפתקאות בתחום הריצה, ואמנה רק מקצת ההרפתקאות הללו: ציפי בר-אל – שני מרוצי שליחים הר לעמק ומרוץ שליחים תנ"ך–תש"ח; מרינה קריסטל – שני מרוצי שליחים הר לעמק; סוניה מנדלוביץ – שני מרוצי שליחים הר לעמק ועוד מי סופר כמה מרוצים אחרים, כולל מרוץ כוכב יאיר אותו רצנו יחד; בלהה מנדילוביץ – מרתון בלתי נשכח בפריז אותו רצנו יחד; מירב מרום – מרוץ שליחים הר לעמק; עידית שוהם – מרוצים שונים ששתינו השתתפנו בהם ומרוץ הרי געש שאותו רצנו יחד; עידית סעד – כמה מרוצים משותפים, חלקם 33 קילומטר ב"סובב עמק", וחלום משותף לרוץ מרתון ביחד; אפרת ידין – מרוץ הרי געש, מרוץ שליחים הר לעמק.
"שהשמש תעבור עלי"
הגבר היחיד בחבורה היה דוד מנדלוביץ, אישהּ של סוניה, וגם אִתו רצתי ריצת אולטרה בסובב עמק. דוד "נשכר" לאירוע בתפקיד הצלם והנווט של ריצת יום ההולדת.
ציפי, משקיענית כדרכה, הביאה לסוניה בלוני יום הולדת, וכן זר שנח על כובעה של סוניה כל הריצה. לאחר סשן צילומים, החלנו לרוץ בהדרכתו של דוד, שהוביל אותנו בדרך נוף דרומית, בעלייה כמובן.
אני אוהבת לרוץ בשטח, ובייחוד אני אוהבת את סוניה ואת החברות האחרות שהתקבצו לרוץ אִתה ביום שמחתה. אנו משלימות פערים תוך כדי ריצה שלא חסרות בה עליות, כך שהיא יכולה להיחשב לאימון של ממש. אני נהנית מהריצה ונהנית מהשיחות, עם החברות ועם דוד. נושמת אוויר צח ונהנית להריח את ריחן המתוק (יש דבר כזה ריח מתוק!) של התאנים.
והייתה גם ריצה
בלהה ומירב
סוניה, מרינה ועידית שוהם
ומה עושים כעבור שעה וחצי, עם תום הריצה? כמובן – פריסה.
"אני, כפולנייה טובה, מעדיפה להביא הכול בעצמי", התרתה בנו סוניה מראש, אך הרשתה לנו להביא שתייה ופירות, אף שהסוררות שבנו הרהיבו עוז והביאו גם דברים אחרים. מתברר שאכן לא היה צורך. סוניה דאגה לפריסה כיד המלך.
פריסה כיד המלך
הפריסה, יש לציין, הייתה ללא גלוטן (סוניה צליאקית) ועל טהרת הטבעונות – מתוך התחשבות בשלוש הרצות הטבעוניות בחבורה: מרינה, עידית שוהם ואני. אפרת, שהגיעה רק לפריסה (בתירוץ מפוקפק שאינה חשה בטוב) הביאה עִמה ריבת שסק משובחת תוצרת בית. מגשי הפירות היו מרעננים והסלטים טעימים, אך הקציצות, הפשטידות, הלביבות והקינוחים הטבעוניים שהביאה סוניה היו מעל ומעבר לכל ציפייה קולינרית שהייתה יכולה להיות לי. אליפות!
כמה יפים החיים, חשבתי לעצמי על בטן מלאה ושבעת רצון. ריצה טובה, ארוחה נפלאה וחברות אהובות. מי צריך יותר? חשתי עצמי הכי בת מזל ועשירה בעולם. וחיוך פנימי התפשט בתוכי ולחש לי: כך חוגגים יום הולדת! כך חוגגים את החיים!
מזל טוב לסוניה. אבל מתנת יום הולדת שמצריכה לקום לפני שש בבוקר… בררר…
אנו רגילות לקום מוקדם. למעשה התעוררתי ב 4:15 באותו היום. צריך היה גם להספיק יוגה לפני הריצה.
התפריט נשמע מלבב. שסוניה תכין לך את זה גם ביום ההולדת שלך!
אני חוששת שסוניה קבעה תקדים שילדת יום ההולדת צריכה להכין. לא אוכל לעמוד בסטנדרטים הללו… 🙂
עליי להודות, שלמדתי מהרשימה הזאת מילה חדשה: פריסה.
גם אני למדתי אותה כאשר התחלתי לרוץ. התברר שהמונח לקוח מהווי חיי הצבא.