ריצה עם ערך מוסף – מרוץ הרי געש בגולן (28.4.17) ו"רצים לזכרם" תשע"ז – לתפארת מדינת ישראל!

"יש לנו ארץ יפה!" – מרוץ הרי געש

"הבטיח – וקיים!" אמר לי אורן מנחם בעודו מסיע אותי במכוניתו לאימון הקבוצתי בדיונות תל-ברוך. הוא התכוון לכך שרן שילון, ממארגני מרוץ הרי געש, עמד בהבטחתו שהמרוץ הזה יספק לנו חוויה שאסור להחמיץ. ואכן, היה זה מרוץ עם ערך מוסף מבחינות שונות. הגעתי לקיבוץ מרום גולן בערב הקודם למרוץ עם דוד וסוניה מנדלוביץ. אתנו נסעה רוב הדרך גם מיכל יפה, שקפצה עליה רוח התנדבותית והחליטה לסייע במרוץ ולעודד את הרצים. הספקנו לשמוע חלק מהתדרוך של רן שילון ועופר פדן ונשארתי לשמוע את הרצאתו של קובי גטניו "make a wish". קובי סיפר על הצורך שלו למצוא צידוקים למשאבים הרבים שהוא משקיע בריצה – הן מבחינת זמן הן מבחינת ממון, ועל הפתרון שמצא בדמות גיוס הריצה לטובת עמותת "משאלת לב" שמגשימה את משאלותיהם של ילדים החולים במחלה מסכנת חיים. אתו הגיע להרצאה גם ירון בירן, מהכפר כישורית, רץ מרתון, שנרשם למקצה ה-30 ק"מ במרוץ הרי געש וקובי, ששימש מאמן ריצה בכישורית, התלווה אליו. מרגש מאוד! אני מבינה את קובי. גם אני מחפשת צידוקים לריצה, שהרי זהו תחביב זולל זמן. במידה רבה העובדה שאני משתפת את חוויותיי מן הריצה בבלוג "טבעונית למרחקים ארוכים", ששמו מעיד על האידאולוגיה שמאחוריו, מספקת לי את ההצדקה שלה אני זקוקה. אני מקווה שבריצה ובתיעוד החוויות הכרוכות בה אני תורמת תרומה צנועה לרעיון הטבעוני הגדול.

דוד נרשם למקצה ה-30 ק"מ וסוניה ואני ל-15 ק"מ. לאחר שירד מהרכב המשכתי עם סוניה לנקודת הזינוק של ה-15. הגענו בין הראשונים והיה לנו זמן להצטלם וכמובן זמן לחימום שהעבירה גלית קינדלר, שסוניה מכירה ומוקירה אותה מקורס מאמנים שלמדו ביחד. הרבה דברים טובים שמעתי על גלית מסוניה, ונראה שהחיבה וההערכה הדדית, לפי מספר הפעמים ששמה של סוניה נשמע מפי שגם ציפתה לנו בסיום המרוץ והכריזה על הרצים המגיעים לסיום.

לפני הזינוק - עם סוניה

לפני הזינוק – עם סוניה

לפני המרוץ - סוניה מבצעת תרגילי חימום

לפני המרוץ – סוניה מבצעת תרגילי חימום

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

על קו הזינוק שמחנו לפגוש את מיכל למברטו, שתרוץ אתנו במרוץ הר לעמק. האתגר הבא. חיבוק, ולצערי, כבר לא היה זמן לתמונה משותפת. הזנקה, נשיקה מסוניה ויוצאים לדרך!  כמעט שמחתי על כך שאני צלמת גרועה, משום שהריצה עברה בנופים כה יפים (לאחר שכתבתי ש"קשה להעלות על הדעת יפים מהם" בפוסט הקודם, על מרוץ כפר אוריה, אני כעת זהירה וחוששת להתחייב). כמעט כל דקה בריצה הזמינה לעצור ולצלם. אמנם צילמתי כמה תמונות במהלך המרוץ אך לאחר שראיתי את תמונותיה של סיגל וייס, התמונות שצילמתי קיפלו את זנבן בבושה ונשארו במכשיר הנייד. במהלך הריצה הצטערתי שאני רצה לבד ולא עם חברים, משום שהלב גאה מרוב היופי שמסביב ולא היה לי עם מי לחלוק את תחושותיי.

והנה כמה מהתמונות שצילמה סיגל וייס:

צילמה: סיגל וייס

צילמה: סיגל וייס

 

 

 

צילמה: סיגל וייס

צילמה: סיגל וייס

 

 

 

 

 

 

 

 

צילמה: סיגל וייס

צילמה: סיגל וייס

צילמה: סיגל וייס

צילמה: סיגל וייס

 

 

 

 

 

 

כפי

 

צילמה: סיגל וייס

האין זה מראה קסום? צילמה: סיגל וייס

 

 

 

 

 

 

 

היה נחמד לפגוש את מיכל יפה במהלך המרוץ, ומאחר שמשטרת ישראל לא סמכה על יכולת המתנדבים לנהל את התנועה בכביש, נותר לה זמן לצלם אותנו:

צילמה: מיכל יפה

צילמה: מיכל יפה

 

 

 

 

 

 

 

רעות לניאדו - האלופה והצמה. סיימה מקום שני מבין הנשים. צילמה: מיכל יפה

רעות לניאדו – האלופה והצמה. סיימה מקום שני מבין הנשים. צילמה: מיכל יפה

 

 

 

 

 

כלב מי שרץ - הכלב הזה רץ במקצה ה-30, אך לטענת הרצים רץ לפחות 50 ק"מ, כי מיהר קדימה וחזר אחורה מתוך התחשבות באלה שאינם כלבים.

כלב מי שרץ – הכלב הזה רץ במקצה ה-30, אך לטענת הרצים מסביבו רץ לפחות 50 ק"מ, כי כל הזמן מיהר קדימה וחזר אחורה מתוך התחשבות באלה שאינם כלבים. צילמה: מיכל יפה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כפי שהבטיח רן, סימון המסלול היה ברור ומובן לכול, כך שאפילו חסרת אוריינטציה כמוני לא יכולה הייתה לחשוש שמא טעתה בדרך, מה גם שכל הזמן היו רצים בסביבתי. רן סיפר שהקדיש את הלילה שקדם למרוץ לבדיקה שהסימונים במקומם, שאיש לא חמד לו לצון לשנות את כיוון השלטים וכו'. אז תודה שהסרת דאגה מלבי!

רצנו בין הרי געש, והצלחנו שלא להעיר אותם, אך נראה לי שהרי הגעש וכל הנוף המרהיב מסביב העירו לכל רצה ורץ משהו בחדרי הלב. כאשר חזרתי הביתה בישרתי לאישי יריב בטון נחרץ: "יש לנו ארץ יפה!" הייתי אומרת שגם זו הצדקה טובה לריצה – להתאהב בארצנו דרך הרגליים.

אך היו גם קרבנות ומחיר דמים למרוץ. סוניה וכרמית (שרצה את מקצה ה-30 ק"מ) נפלו ונחבלו, אך סיימו את הריצה מחויכות.

אמרו דודים, אינכם יודעים? מי משתיהן פצועה יותר?

כרמית וסוניה: מי משתיהן פצועה יותר? אמרו דודים: זו או זו?         צילם: דוד מנדלוביץ

 

 

 

 

 

 

 

 

אפילוג: לעתים אני מעדיפה לתת לאחרים לעשות את העבודה במקומי, אז רשות הדיבור לפרופ' דוד מנדלוביץ, שמכתב שכתב לרן שילון מביע את מה שאיני מצליחה להביע (ולא רק משום שלא הייתי בגדוד הרצים):

שלום רן

אתמול, חוויתי מסע מאלף בגולן, מסע ששילב את הגיאולוגיה הייחודית של האיזור עם הנופים הקסומים של רמת הגולן וחבל הבשן בצד המזרחי.

הריצה בין סלעי הבזלת, שכבות המגמה הצעירות והצמחייה המיוחדת הייתה בלתי נשכחת והשאירה טעם של עוד.

עבורי היה זה גם מסע בזמן כשכל התילים מימי הצבא נכבשו על ידינו, גדודי הרצים.

על כל אלו, על הארגון והיצירתיות ועל הביצוע המושלם רציתי להודות לך.

תודה

דוד

 

"רצים לזכרם" – יום הזיכרון,  -1.5.2017

עוד דרך להעניק משמעות לריצה היא היוזמה היפה לרוץ לזכר חללי מערכות ישראל, בחולצה שרשום עליה "רצים לזכרם". כל מי שנרשם ליוזמה קיבל באופן אקראי שם של חלל ויכול היה לבקש להוסיף שם של חלל נוסף. הריצה נקבעה לשעה 17:30 ביום הזיכרון וכל אחד רץ היכן שחשקה נפשו. לא היה זה מרוץ מאורגן.

קיבלתי את שמו של יעקב (ז'אקו) חקון ולפי בקשתי הוסיפו לי את שמו של דרורי גלבוע.

מאחר שנרשמתי מאוחר, יחסית, לא קיבלתי את החולצה שעליה נכתב "רצים לזכרם". בלית ברירה, בחרתי לרוץ בחולצת מרתון ירושלים, על שום צבעה הכחול, ומשום שיש בה נגיעות לבנות. בשעה 17:25 עמדתי בגינה, כמעט מוכנה לרוץ, ורק המתנתי שיריב יסיים להצמיד לגבי את תחליף מספר הרץ שקיבלתי מהמיזם, וזו לשונו:

גם אני נרשמתי למיזם

"רצים לזכרם"

זכיתי השנה להנציח את זכר:

יעקב חקון

דרורי גלבוע

יהי זכרם ברוך

www.memorun.org

 

ריצה לזכר יעקב (ז'אקו) חקון ודרורי גלבוע בתוך שאר חללי מערכות ישראל

ריצה לזכר יעקב (ז'אקו) חקון ודרורי גלבוע בתוך שאר חללי מערכות ישראל. צילם: יריב גלבוע

 

 

 

 

 

 

 

והנה, ברגע שסיים יריב לנעוץ את סיכת הביטחון האחרונה, ולפצוע את חולצת מרתון ירושלים, ראינו מעבר לגדר דמות משלשלת דבר מה לתיבת הדואר שלנו. "אולי זו החולצה?" אמרתי, בלא שבאמת האמנתי בכך. "זו באמת החולצה!" אמר יריב בהשתאות, לאחר שבדק את תוכן התיבה. חיש מהר החלפתי חולצה ופתק הזיכרון עבר לחולצת המיזם "רצים לזכרם". רצתי ברחובות קריית אונו וגני תקווה, חיפשתי מקומות הומי אדם וקיוויתי שכמה שיותר יקראו את שמות הנופלים שלזכרם אני רצה ויתוודעו למפעל ההנצחה הנאה הזה. כל אימת שחלף על פניי רץ שלא לבש את חולצת "רצים לזכרם", הצטערתי על ה"בזבוז" של ריצה ללא מטרת הנצחה. ניסיתי להתמקד כמה שיותר במחשבתי בנופלים שלזכרם רצתי. עוד לפני שיצאתי לרוץ קראתי על יעקב (ז'אקו) חקון ז"ל שנולד בשנת 1940, עלה מתוניס, היה ספורטאי מצטיין, מלא שמחת חיים ואהוב על חבריו, נפל ב 6.6.67. הניח אישה וילדה בת שנה. לאחר שנהרג נולד לו בן הקרוי על שמו. חשבתי על הבת שאינה זוכרת את אביה, אף שבוודאי זכתה באהבתו, ועל הבן שאביו לא זכה להכירו. הבן צעיר ממני. האם הוא רץ? האם אי פעם ידע שרצתי לזכר אביו וחשבתי על אביו ועל משפחתו תוך כדי ריצה?

כאמור, ביקשתי לרוץ גם לזכר דרורי גלבוע ז"ל. דרורי נולד בשנת 1948 במקסיקו סיטי (עיר הולדתה של אמי) לגיקה ז"ל ויעקב ז"ל, שהיו חברים קרובים מאוד של משפחתי. הוא גדל בקיבוץ יד מרדכי ונפל ב-16.11.1969 באזור תעלת סואץ. בעל ערכים ויפה בחיצוניותו ובפנימיותו היה. להערכתי, אמו, גיקה, שהייתי מיודדת עמה מאוד, מעולם לא התגברה על האובדן. דרורי היה רווק צעיר כאשר נפל. אחיינו, בנו של אחיו היחיד, אליעזר ז"ל, קרוי על שמו.

אחי הבכור, איסי, סיפר בפוסט שכתב בשנת 2014 שבמפגש עמיתים בקיבוץ יד מרדכי הוא דיבר על הזיקה המשולשת שלו למקום. הזיקה השלישית שהזכיר קשורה לדרורי, ואביא את דבריו כלשונם:

"דרורי גלבוע שלנו, מושא הערצתי בילדותי, טמון ביד מרדכי. הדמעות חונקות את גרוני – ליטרלית – כשאני כותב עליו. דרורי בנה לי מדיקט תצרף של משאית כשהייתי בגנון ומטוס מעץ כשהייתי בגן. בגן חובה הוא לימד אותי לרכוב על אופניים. כשהייתי בכיתה ד' התעמתתי בפעם הראשונה עם המוות. לעולם לא אשכח את הדמעות של אמי כשההורים סיפרו לי ולאחותי שדרורי נהרג בתעלה.

אני – איסי הילד – עדיין מתגעגע אליך מאוד. אני חושב על זה שאתה מבוגר ממני ב-11 שנים, ותמיד תישאר כך, אף שנשארת בן 21, צעיר מבת הזקונים שללי. דרורי אהוב, אני יודע שנהוג לכתוב על מי שנפל בקרב רק את הדברים הטובים. איני מצליח להעלות בזכרוני ולו דבר אחד הקשור בך שאינו חיובי".

יהי זכרם ברוך!

Comments

comments

פורסם בקטגוריה ריצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

7 תגובות על ריצה עם ערך מוסף – מרוץ הרי געש בגולן (28.4.17) ו"רצים לזכרם" תשע"ז – לתפארת מדינת ישראל!

  1. מאת רונית‏:

    היי, מתקוטטים דרך האתר? וכל זאת אחרי מירוץ לשם שמיים וזיכרון.. :)

  2. מאת רונית‏:

    באמת כל הכבוד לרן שבדק בלילה את השלטים. אבל יש אנשים שמסוגלים לשנות בזדון את הכיוון? אין גבול …

  3. מאת רונית‏:

    אכן יש לנו ארץ יפה, ותודה על הצילומים היפים.

    • מאת יעל שמש‏:

      התודה על הצילומים מגיעה בעיקר לסיגל וייס. רק תמונה אחת כאן היא שלי: של סוניה עושה מתיחות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>