ב"בעלמא" ייסדנו את חבורת עלמא ולמה – מרוץ שליחים מהר לעמק 2017

"גם אני! גם אני! מזמן מחכה שתארגני מרוץ שליחים כדי להיות בקבוצה שלך :)", מיהרתי לשגר הודעת וואטסאפ למרינה, מיד לאחר שהתבשרתי מפי חברתנו המשותפת, סוניה, שמרינה מארגנת קבוצה שתרוץ במרוץ השליחים מהר לעמק. מאז רצנו ביחד את מרוץ מהר לעמק בשנת 2013, חוויה שזכורה לי כאחת החוויות הכי מרגשות שהיו לי בתחום הריצה, אני רק מחכה להזדמנות לחדש ימינו כקדם. מרינה, מנהלת פרוייקטים במקצועה, היא האדם האידאלי לתקתק פרוייקט שכזה, בנוסף להיותה חברה שתמיד נעים במחיצתה, כך שהיה לי ברור שעלי להזדרז ולהבטיח את מקומי בקבוצה.

החבורה שהתגבשה בסופו של דבר לפי סדר הרצות שנקבע היא: מיכל למברטו, יעל שמש, סוניה מנדלוביץ, מרינה קריסטל, ציפי בר-אל, אפרת ידין, ליאוני תמר גרבר ומירב מרום.

כבר נפגשנו פעמיים בבית הקפה בעלמא בפתח-תקווה (שנבחר גם בזכות התרומה שלו לקהילת פגועי הנפש וגם בשל היותו ידידותי לטבעונים) ובפגישה הראשונה נקבע שם הקבוצה בהשראת מקום המפגש: עלמא ולמה. יש לנו כבר קבוצת וואטסאפ שוקקת ואנו מתחילות לצבור חוויות משותפות בתור קבוצת עלמא ולמה.

כמה מאתנו כבר רצו את מרוץ מהר לעמק, ולכמה תהיה זו חוויה חדשה לגמרי, ואני אפילו מקנאה בהן קצת על מה שהן עומדות לחוות בפעם הראשונה.

במסגרת תיאום הציפיות הסכימו כולן כי החשוב מכל הוא לשמור על אווירה נעימה וחברית, ועניין המהירות והתחרות חשוב הרבה פחות. לפיכך, גם אם ייגרם עיכוב בשל טעות של אחת (או יותר) מאתנו, יש לתכנת את המוח לקבל זאת ברוגע וברוח טובה.

ריצת הכנה לילית ביער בן שמן

מאחר שאפרת שיתפה אותנו בחששותיה מפני ריצה בחושך, ריצה שמעולם לא התנסתה בה (והרי לכל אחת מאתנו צפוי מקטע ריצה בלילה), ארגנה למענה מרינה (או כפי שאני מכנה אותה "סנטה מרינה") ריצה של בנות הקבוצה ביער בן שמן, במוצאי החג הראשון של פסח.

הריצה הלילית הייתה חוויה מיוחדת ונכבשתי בקסמה. ייללת התנים עם תחילת הריצה הוסיפה לה בעיניי נופך של פראות ומסתורין. אני אוהבת את קולות הלילה הללו, שבאמצעותם אני חשה קרבה לטבע. אולם נראה לי שלא כל בנות החבורה שמחו בקולות הללו, ואחת מאתנו אפילו ניסתה להרגיע עצמה בהסבר שאלו קולות של מסיבה…

הייתה זו גם הזדמנות טובה לבחון את תפקוד פנסי הראש. מזה זמן רב שלא השתמשתי בשלי, וכבר שכחתי שכדי להדליק אותו עלי ללחוץ עליו שתי לחיצות קצרות ורצופות. משום כך, לאחר שכיביתי אותו לצורך מקטע ריצה קצר שבו החלטנו לרוץ ללא פנס, לא הצלחתי לשוב ולהדליקו. כך קרה שפעם נוספת מצאתי עצמי זוכה באור מן ההפקר (כפי שקרה לי במרוץ הר איתן), והפעם היה זה בעיקר אור הפנס של אפרת.

לא רואים כלום… זו אמורה להיות תמונה שלנו ביער

 

בסופו של יום, כולן גמרו על הריצה את ההלל (אפרת נבוכה להודות עד כמה נהנתה ממה שכה חששה מפניו), והפריסה שבסיומה, עם תה צמחים חם וכיבוד כשר לפסח (כולל ביגלה ללא גלוטן!) רק הוסיף למפלס ההנאה (והקלוריות). אז תודה רבה לאפרת שחששה ולמרינה שטרחה וארגנה, וכך זכינו כולנו בחוויה!

עם תום הריצה. מנוחת הרצות על ספסל ביער בן שמן. תה חם וכיבוד כשר לפסח. בתיאבון!

אז 'עלמא ולמה' – על מה ולמה? בפרפרזה לדבר הבולבול בשירו של ע' הלל: ככה! כי שמח לנו כל-ככה ליהנות מריצה, מנופים, מאווירה, מחוויה ובעיקר מחברה טובה ונעימה!

Comments

comments