הבשורה של סובב עמק 2016

עיקר שכחתי

"רגע, בטוח שהכנסתי את הנעליים לתיק?" עלתה בי לפתע מחשבה מציקה בשעה שיריב ואני היינו בדרכנו ליקנעם בערב שלפני המרוץ – 33 ק"מ בשדות עמק יזרעאל. "ומה יהיה אם נגיע ליקנעם ויתברר שהנעליים אינן עמי? האם נעשה 'אחורה פנה' ופשוט אוותר על המרוץ?" חלפה בי מחשבה מציקה נוספת.

זהו המחיר שמשלמים על להגיע ערב קודם כדי לישון בקרבת המרוץ במקום לצאת למרוץ היישר מהבית, כאשר כל הציוד, או לפחות רובו, כבר עלי. פוטנציאל הטעויות עולה, במיוחד כאשר מדובר באנשים כמוני, שאינם מצטיינים בסדר ובארגון. לעומת המחיר יש כמובן גם רווחים: נבלה ערב נחמד עם ורד, בת דודתו של אישי, יריב, ועם אישה רפי, החביבים עלינו מאוד, ובזכות הקרבה למרוץ נוכל להתעורר מאוחר יחסית. כשהגענו לביתם של ורד ורפי הסתערתי על התיק ונרגעתי לגלות שכל מה שנחשד כחסר נמצא במקום. רק לאחר שהמארחים שלנו פרשו לישון, בעודי מצחצחת שיניים, נזכרתי מה שכחתי לקחת: אבקת טלק, כדי לאבק בה את נעליי ואת גרביי על מנת למנוע שפשפות. "עיקר שכחתי", מלמלתי לעצמי בלבי את שם ספרו החביב של שלום עליכם. אמנם יש כאן הגזמה: הרי את הנעליים לא שכחתי, אך איני יכולה שלא להיזכר במערכון הנהדר של ארץ נהדרת על דרור איש הטריאתלון, שאומר לצופים בעודו רץ: "הכי חשוב זה דבקות במטרה", ומיד עובר לשאול את הרץ שלצדו: "מה הכי חשוב?" וכשזה משיב לו: "דבקות במטרה" הוא מתקן אותו: "טלק בנעליים!"

בעיית הטלק נפתרה בזכות המלאך הגואל, חברתי האהובה, סוניה מנדלוביץ. ביום המרוץ, בשעה 3:41 בבוקר (שעה שהנחתי שהיא ואישה דוד כבר ערים ומתארגנים ליציאה למרוץ מביתם בתל-אביב), שלחתי לה הודעת וואטסאפ וביקשתי ממנה שאם יראו את ההודעה בזמן, שיביאו לי טלק בשקית. כעבור מספר שניות הגיעה הודעה מרגיעה: "מביאים!". ואני וכפות רגליי נשמנו לרווחה וחזרתי לישון. כמה טוב שסוניה לא ויתרה על ריצת 33 ק"מ בסובב עמק, אף ששברה את הזרת ברגלה כמה שבועות לפני המרוץ ולכן נאלצה לקחת הפוגה מאימוני הריצה. לא רק שהיא סיימה את המרוץ כמו גדולה, היא גם הצילה את כפות רגליי. תודה, חברה יקרה!

סוניה חוגגת את חזרתה לריצה

סוניה חוגגת את חזרתה לריצה

יריב הסיע אותי למרוץ שהחל בקיבוץ הזורע, ושם פגשתי את דוד ואת סוניה. האבקה הלבנה היקרה הגיעה לידיי, ונעליי וגרביי הסניפו אותה בדבקות. כעת אפשר לרוץ. בעצם, עדיין לא, כי חושך בחוץ. מחכים לאור ראשון כדי להזניק.

"ויהי מה – ארוץ!" – במקום הכנה מנטלית

בתחילת הריצה נוצר פקק, כך שעמדנו במקום או שהתקדמנו באיטיות רבה. בהמשך הפקק השתחרר. הלחות הייתה גבוהה והזעתי לא מעט. דאגתי, שאם כבר כעת זה כך, מה יהיה בהמשך, כאשר יתחמם והשמש תעלה. וכאן המקום להתוודות: לקראת המרוץ הזה הזנחתי את עניין ההכנה המנטלית. בדרך כלל אני משתדלת לפני מרוץ לראות סרטון או לקרוא קטע מספר שיעוררו בי השראה ויסייעו לי לרוץ, אבל הפעם הייתי שקועה בעבודתי והזנחתי את הצד החשוב הזה. תחת הכנה מנטלית יזומה, מאליו נתקע במוחי משפט אחד: "ויהי מה – ארוץ!" (שמ"ב יח 23), אותו משפט שאמר אחימעץ בן צדוק, כאשר התעקש לרוץ ולבשר לדוד את בשורת הניצחון לאחר דיכוי מרד אבשלום, אף שיואב, שר צבא דוד, הזהיר אותו שלא איש בשורה הוא, כי אבשלום בן המלך מת. אז אמנם לח ואני מזיעה, ואולי בהמשך יהיה חם, אך "ויהי מה – ארוץ!". אחימעץ רץ לבשר למלך את בשורת הניצחון ואני רצה ומבשרת לעצמי את בשורת חזרתי לרוץ ריצות ארוכות יחסית, לאחר שמאז מרתון התנ"ך בשנה שעברה לא רצתי אף ריצה ארוכה.

על הנאה ועל קושי

רוב המרוץ חלף עלי בהנאה רבה, למרות שהיו גם רגעים ששאלתי עצמי איך ארוץ את המרתון המלא עוד שלושה שבועות, אם גם 33 ק"מ נראים לי כעת כאתגר לא פשוט. מזג האוויר שממנו חששתי היה דווקא טוב מהצפוי. חלק נכבד מהזמן השמש הסתתרה מאחורי העננים והלחות פחתה במידה ניכרת. המתנדבים הנפלאים בתחנות והמעודדים, מבוגרים, בני נוער וילדים, שעמדו בצדי הדרך והריעו לנו, גרמו לי לפרץ אהבה כלפי המין האנושי באשר הוא. כאשר רצתי לבדי השתדלתי לפקוח את עיניי ליפי שדות העמק ועינגתי את אפי בריחות השומר והטיון הדביק שבצדי הדרכים. אוזניי קלטו קטעי שיחות של רצים אחרים. כך למשל אחת הרצות סיפרה לחברתה על מאן דהו העומד להשתתף באולטרה איש ברזל, תחרות שתימשך שלושה ימים. למשמע השיחה עודדתי עצמי:  כמה קלה התחרות שלי (שנמשכה שלוש שעות וארבעים דקות בלבד), לעומת זו שלו. אמבולנס עובר שניסה לפלס דרכו בין המתחרים גרר קריאה מבדחת מאחד הרצים בסביבתי: "מי שלא נזהר – מצטרף!", שהעלתה חיוך גדול על שפתיי. מפעם לפעם רצתי לצד חברים. די בתחילת המרוץ פגשתי לפתע בשמחה את עידית ואת אורן, חברי קבוצת הריצה שלי, "אנדיור". בהמשך פגשתי בשמחה את סער, אף הוא מ"אנדיור", שאמר לי שאם אתאמץ אולי אפגוש את סיגל וגיא הרצים קדימה. "שהם יתאמצו", השבתי לו, ונשארתי לרוץ לצדו כברת דרך. לא התכוונתי להתאמץ יתר על המידה במרוץ הזה, שהיה בשבילי מרוץ הכנה למרתון המדברי באילת עוד שלושה שבועות. חשוב היה לי לסיים את המרוץ במצב גופני ונפשי טוב, כדי שלא להיפצע ולא לפגוע בשגרת האימונים.

החופש לרוץ, ועוד בגילי…

שתי מחשבות חיזקו אותי לאורך הריצה. האחת קשורה לכך שימים ספורים לפני המרוץ העליתי לקיר הפייסבוק שלי כתבה על קתרין סוויצר, רצת המרתון הראשונה שהשתתפה במרתון בוסטון בארה"ב, בשנות הששים של המאה העשרים, שנים שבהן נשים לא הורשו להשתתף במרוצים הללו.. קתרין הסתירה את מינה והצליחה לעשות היסטוריה. והנה כעת כל כך הרבה נשים רצות מרתונים ואולטה מרתונים במרוצים בכלל ובמרוץ סובב עמק בפרט. אני שמחה על החופש הזה לרוץ, בלא שירדפו אחרינו להוריד אותנו מהמסלול, כפי שקרה לקתרין.

החופש לרוץ!

החופש לרוץ!

מחשבה מחזקת נוספת היא ההכרה שבימים עברו, לפני כמה מאות שנים, אנשים בגילי המתקדם, 54 בדרך ל-55, היו עם רגל אחת בקבר אם לא שם ממש במצב של חילוף חומרים. שתי הסבתות שלי, שלא זכיתי להכיר, לא הגיעו לגיל הזה או נפטרו סמוך לגיל הזה. כך שהעובדה שאני בריאה ושלמה ורצה בהנאה אינה בגדר מובן מאליו. "כל הכבוד לצעירה הנצחית!" צעק אלי אחד הרצים, ואף שכידוע זו מחמאה הניתנת רק למי שכבר אינו צעיר, לא נעלבתי אלא קיבלתי את המחמאה כפי שהיא. בסיום הריצה זכיתי לראות את האיש והאגדה, שאול לדני בן ה-80, שהשתתף אף הוא במרוץ, עולה לפודיום, והעזתי לקוות שאין גיל לריצה.

טבעונים וטבעונות על המסלול ובסיומו

במהלך הריצה עצרתי לצלם כמה מהפרות שרעו מסביב. אני בטוחה שגם הרצים האחרים נהנו מהמראה שלהן. נבצר ממני להבין איך ניתן לראות בהן אוכל.

איך אפשר לראות בך אומצה?

איך אפשר לראות בך אומצה?

מאחר שרצתי עם חולצה הנושאת בגבה את הכיתוב Vegan Runner, טבעונים נוספים על המסלול הזדהו בפניי ככאלה ובירכו אותי לשלום, כמו למשל שלומית, בקילומטר ה-29. בנוסף, פגשתי טבעונים שהכרתי כבר ממרוצים קודמים. כך למשל פגשתי את הכבאי אייל משאש, משלים את הסיבוב האחרון בריצת ה-200 ק"מ שלו, ושוחחתי אתו מעט. שמחתי לראות שהוא נראה טוב וחיוני, למרות כל המרחק שכבר עבר. את אייל פגשתי לראשונה לפני שנתיים, כאשר רצנו שנינו את המרתון המדברי באילת. הוא סיפר לי שהטבעונות אצלו החלה כטבעונות מסיבות בריאותיות, אך הוא הוסיף את הממד המוסרי בעקבות אירוע שחווה: הוא וחבריו נקראו לכפר כנא, לחלץ כבש שנקלע בין שני גדרות. אך מיד לאחר החילוץ ושמחת הצלת החיים, הכבש נשחט ולבו של אייל נחמץ: "בשביל זה התאמצתי להציל חיים? כדי שמיד לאחר מכן יקטלו את חייו? איזה דיסוננס מטורף!". בעקבות המפגש המחודש עם אייל בריצת סובב עמק, סיפרתי לכמה אנשים במהלך הריצה בסובב את סיפור הטבעונות של אייל כפי ש(חשבתי) שזכרתי אותו מהמפגש עמו בעבר. מודה שהפכתי את הכבש לחתול, וההנמקה שייחסתי לאייל הייתה: "איך שזה אני מציל חתול ואוכל כבש? חיים זה חיים!" לפחות זכרתי שהיה כבש בסיפור.

אייל משאש (עם המקלות) בסיבוב אחרון לריצת 200 ק"מ

אייל משאש (עם המקלות) בסיבוב אחרון לריצת 200 ק"מ

כאשר רצתי לצד סער התפתחה בינינו שיחה על טבעונות. רצות שלא הכרתי הצטרפו לשיחה ואחת מהן העלתה טענה שיש לדאוג קודם כל לבני אדם. מצאתי עצמי מצטטת את רש"ר הירש שסבר שאין יצורים שזקוקים להגנת ה' כמו בעלי החיים וכן את מהטמה גאנדי שהבהיר שחוסנה של אומה נמדד ביחסה לחלשים שבה. בנוסף, למה כל-כך קשה להבין שהטבעונות תעזור גם למין האנושי?

בסיום המרוץ – לקינוח ההיבטים הטבעוניים שבו – פגשתי ליאת סגול, טבעונית המתאמנת אתי, ואת אבצן, טבעוני שעובד עם אישי, יריב. אבצן צילם אותנו למזכרת.

בסיום המרוץ, עם אבצן וקרטיב

בסיום המרוץ, עם אבצן וקרטיב

ואם כבר בטבעונות עסקינן אוסיף מילה טובה למארגנים (שמגיעות להן הרבה מילים טובות בלי קשר לטבעונות), שדאגו שיהיו בסיום הריצה גם כריכים טבעוניים עם  טחינה.  

תכניות לעתיד

בע"ה, אם הכול ילך (ירוץ) כשורה, אשוב לפגוש את שדות העמק בשנה הבאה, והפעם במקצה ה-61 ק"מ. אחלו לי בהצלחה!

כל סיום הוא התחלה חדשה

כל סיום הוא התחלה חדשה

Comments

comments

פורסם בקטגוריה ריצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

9 תגובות על הבשורה של סובב עמק 2016

  1. מאת איסי שמש‏:

    יעל הבלתי נלאית, את מקור להשראה ולחיקוי.
    ד"ר שאול לדני, ההלך הוותיק, זכור לי מילדותנו בעומר.
    בצעדת הנגב ובצעדת ים המלח היה גומע מרחק כפול משלנו (הלוך-חזור) בזמן דומה. :)

    • מאת יעל שמש‏:

      איסי, אני לא מתפלאת על מה שאתה מספר על פרופ' שאול לדני. איזה אדם מעורר השראה!

  2. מאת יעל שמש‏:

    תודה, אפרת יקרה! וברכות חמות על חצי מרתון ראשון! כ"כ שמחתי לפגוש אותך לפני המרוץ ואחריו. ויש לציין שנרשמת ממש בדקה ה-90, בעקבות ויתור של אחד החברים מ"אנדיור" על הריצה, העזת להחליף אותו. יישר כוח!

  3. מאת רונית‏:

    תעשי כמוני. פתק עם כל הפריטים הנחוצים על דלת הכניסה. בודקים שהכול בפנים ואז מעמיסים את התיק ויוצאים.

  4. מאת משה בן מימון‏:

    אכן, צדקת שלא התאמצת מעבר ליכולת. יישר כוח יעל.

  5. מאת רןנית‏:

    פרויד ודאי היה מסביר מדוע החלפת כבש בחתול … מכול מקום, זו דוגמה יפה לדרך שבה סיפורים מתגלגלים … הגרסה שלך דווקא יפה.

    • מאת יעל שמש‏:

      תודה! באמת חוקרי פולקלור היו יכולים לומר דבר או שניים על הסיפור שיצרתי, "מן הזיכרון", עד שהתפניתי לבדוק מה רשמתי על פגישתי עם אייל שנתיים קודם לכן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>