מזה זמן רב לא כתבתי. מזה זמן רב גם לא התחריתי. המרוץ האחרון שבו השתתפתי היה מרתון התנ"ך שהתקיים באפריל 2015. הייתי עסוקה במרוץ מסוג אחר – המרוץ אחר הצדק, שממשיך להעסיק אותי, אך כעת על אש נמוכה יותר.
ראשית, עדכון בנוגע למרוץ אחר הצדק:
כפי שכתבי בפוסט הקודם, המרוץ אחר הצדק החל בעקבות טענות תמוהות ביותר של אלעד עדן מ"עדן גרופ" בנוגע לנזקים שלכאורה השאיר השוכר שחתמתי לו ערבות. מאחר שסירב לספק ראיות לאותם נזקים, מובן שסירבנו לשלם. הוא הגיש את שטר החוב שלי להוצאה לפועל, ואנחנו הגשנו התנגדות. הרשמת נזפה בו ובעורך דינו, שחר מנדלוביץ, שזו לא תביעה שטרית אלא תביעת נזיקין, ושעליהם להוכיח נזקים. אז כעת המצב הוא שאלעד עדן הגיש נגדי תביעת נזיקין, ובנוסף הגיש נגדי, נגד אישי יריב ונגד אחי הצעיר, אלון, תביעת דיבה, על סך חצי מיליון ₪, כפי שגם דווח בכתבתו של גיא ליברמן, "צרות בגן עדן" שפורסמה ב-7 ימים בידיעות אחרונות.
כעת אתם יכולים להבין שחיי מלאים אדרנלין, ואולי מבינים מדוע לא השקעתי זמן ואנרגיה נפשית בהשתתפות במרוצים, אף שאני מתאמנת בצורה סדירה למדיי.
מרוץ גבעת שמואל
מאחר שהאימון הקבוצתי ביום שישי האחרון בוטל, לרגל השתתפות חברים רבים בקבוצת "אנדיור" באולטרה מרתון בהרים ברומניה, ולנוכח העובדה שהמאמן, רן שילון, ליווה אותם, נרשמתי למרוץ גבעת שמואל, שהתקיים גם הפעם בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן. נראה היה לי מתאים להפסיק את בצורת ההשתתפות במרוצים ב"מרוץ הבית", כפי שכינתה אותי חברתי הטובה, סוניה מנדלוביץ, שלשמחתי נרשמה אף היא למרוץ.
מאחר שזמן רב לא השתתפתי במרוצים, ומשום שכמעט שלא התאמנתי אימוני מהירות, לא היה לי מושג "כמה אני שווה"; למה אני מסוגלת. במרוץ גבעת שמואל בשנת 2012 קבעתי את התוצאה 53.14 והגעתי רביעית בקטגורית גיל. ב-2014, בהיותי בכושר טוב יחסית לעצמי, קבעתי במרוץ זה את התוצאה הטובה ביותר שלי לריצת 10 ק"מ – 49:52, והגעתי ראשונה בקטגוריית גיל. ידעתי שאין לי כל סיכוי לשחזר את ההישג הזה. קיוויתי שארד משעה. התלבטתי בנוגע לאסטרטגיית הריצה: ריצת הנאה או ריצת סבל? להשאיר כוח או לתת הכול? בסופו של דבר, נקטתי דרך ביניים עם נטייה לכיוון השאפתני יותר. לא ריצה בכיף, אך גם לא ריצת סבל. התאמצתי, אך במידה. לא נתתי הכול. במהלך המרוץ המרתי את השאיפה הראשונית לרדת משעה בשאיפה שאפתנית יותר: לרדת מ-55 דקות. והתוצאה – 52.19 בהחלט סיפקה אותי ושימחה אותי.
לפני המרוץ שמחתי לפגוש את סוניה וביחד "התחממנו", התקשקשנו, התרוקנו (לפחות פעמיים) וניצבנו על קו הזינוק, מאחלות זו לזו בהצלחה.
המרוץ עצמו היה נחמד והאווירה נעימה וכך גם מזג האוויר. היה מרגש להגיע עד האוניברסיטה שבה אני עובדת.
אף היה משמח לקבל את פני סוניה, שהגיעה זמן קצר אחריי, ולבלות עמה לאחר המרוץ. סוניה הגיעה במקום המעצבן – רביעי לקטגוריית גיל, אך פיצתה עצמה למחרת ועלתה על הפודיום במרוץ רמת-אביב. לשמחתי, היא המתינה עמי לטקס הסיום ואף צילמה אותי על הפודיום.
צילמה: סוניה מנדלוביץ
לאחר הסיום, פגשנו את יואל שטיבל, שבעבר התאמן אתנו ב"אנדיור", ושאתו רצתי כמה וכמה ריצות, אחת מהן הרואית במיוחד. יואל ויתר על מקצה ה-10 ק"מ כדי ללוות ארבעה מילדיו: עם רוי (בן 11) וענאל (בת 10) רץ 5 ק"מ; עם ליעם (בן 7) – 2 ק"מ, ועם האפרוחית בת השנתיים, אלינור – רץ 300 מטר במרוץ האפרוחים.
לדעתי, מגיע לו גביע האבא המשקיע של המרוץ!
עם סוניה – בסיום המרוץ
והנה סוניה, על הפודיום במרוץ רמת אביב, מחנכת את נכדתה המתוקה, רביד, להישגים ספורטיביים:
סוניה ונכדתה רביד על הפודיום
פעם אלופה, תמיד אלופה … אני הייתי הולכת על ריצה בכיף, אבל יישר כוחך!
תודה, רונית!
אני לא רובוט!! עד שתפסתי למה הוא לא מקבל את התגובה שלי .. יישר כוח גם על החידוש הזה.
נכון, את לא רובוט… 🙂 ריבוי תגובת ספאם הביא לחידוש הזה.
מודה באשמה. יש ספאמרים שאוהבים לשלוח תגובות אוטומטיות מלאות בקישורי זבל. ניקיתי את הבלוג מהתגובות האלה והוספתי משהו ידידותי שלא דורש פענוח של תווים מוזרים בכתב חרטומים אלא ברוב המקרים פשוט צריך לסמן את הריבוע החביב.
חינוך דור צעיר להישגים ספורטיביים? אני את אלעזר שלי חינכתי רק לעסוק בתורה…
כי אתה לא מתייון כמותנו 🙂