חודש עבר מאז רצתי את המרתון המדברי באילת וקצת יותר מחודשיים מאז הריצה הארוכה בחיי עד כה – 52 ק"מ. אף שנהניתי הנאה מרובה משתי הריצות, אני מוצאת עצמי כעת ללא מטרה ברורה, ללא תכנית אימונים, "מחפפת" וכמעט שלא מגיעה לאימונים הקבוצתיים ונהנית מהאפשרות להקיץ משנת הלילה ללא שעון מעורר. זה לא שהפכתי לבטטת כורסה. אני ממשיכה לפקוד את סטודיו C שלוש פעמים בשבוע, וגם רצה כשנחה עלי הרוח. אך אין ספק שמתח אימוני הריצה שלי ירד משמעותית: אני מסתפקת בשלוש ריצות בשבוע, אימונים אישיים, שאליהם אני יוצאת היישר מביתי, ללא התקורה שבהגעה לאימונים הקבוצתיים. אני גם נמנעת מריצות מאתגרות וקשות, כמו ריצות על ההליכון בקצב מהיר או בשיפוע גבוה, וחוזרת כל פעם מחדש לברירת המחדל, הריצות המהנות בשטחים הפתוחים בשדות כפר מעש, בקצב נוח ובלא מדידת זמן. נראה לי שלקיתי ב"דלקת שריר הרצון", ביטוי שפגשתי בספרו של יוסי מלמן, אוטוביוגרפיה של ריצה. יש לכך צד חיובי כמו חזרה לאהבות ישנות: כעת אני מתעמלת לעתים עם גלעד ינקלביץ, "גוף בתנועה. כל יום, רק בערוץ הספורט". שמרתי לו אמונים שנים כה רבות, עד שבאו אימוני הריצה והפרידו בינינו. כמה מרגש לפגוש אותו שוב, אך איך זה שהוא לא השתנה כמלוא הנימה בשלוש וחצי השנים האחרונות שבהן זנחתי אותו לטובת הריצה? (כן, כן, משדרים עדיין בדיוק אותן הקלטות). בנוסף, יצאתי לאחרונה לטיול רגלי בערבה עם יריב, שהחל בעין יהב והסתיים בעיר אובות. טיול עם שק שינה ולינה מתחת לכיפת השמים. כמה אני אוהבת את הטיולים הללו וגם הם נפגעו בשל אימוני הריצה האינטנסיביים. אז יש בהחלט ברכה במצב הרגיעה הזה שבו שקעתי לאחרונה.
אני לא חוששת מהנירוונה הזו. נראה לי נכון וטוב כעת בשבילי להוריד ממתח הריצה וליהנות מדברים אחרים. ברור לי למדיי שעוד אחזור לאימונים אינטנסיביים לקראת אתגרים חדשים שיצוצו. למעשה, ייתכן מאוד שבקרוב אצטרף לאמץ את כל כוח הרצון שלי מחדש, בתחום הריצה. נרשמתי עם קבוצת חברים מ"אנדיור" לאולטרה מרתון בשמוני (האלפים), ריצה של 53 ק"מ בתווי מאתגר במיוחד של טיפוס רציני. בשל ריבוי הנרשמים תיערך הגרלה שתוצאותיה ייוודעו ב-14 בינואר 2015. אם נעלה בהגרלה ואם אחליט שאני באמת מתכוונת לעשות זאת ברור לי שמחכים לי אימונים תובעניים שיוציאו אותי מהשלווה שבה אני שרויה כעת. ולעת עתה – אני פשוט נהנית עוד קצת מהבטלה היחסית.
גלעד היקר. שמורה לו בליבי פינה חמה מאוד, מאחר ואמא שלי ז"ל, שניבדל לחיים ארוכים, חיבבה אותו מאוד, ואף התעמלה איתו מעט. נראה לי שעבורה הוא היה הבן הטוב שמעולם לא היה לה (אני בת יחידה). ולגבי העצלנות המופלגת שלך, יעל, אין לי אלא להסכים עם דבריו הנכוחים של איסי! בטלנות היא לחלוטין מאפיין שלא קיים ברזומה שלך.
אני קורא לזה "ירידה לצורך עליה"! חשוב להרפות לפעמים. לגוף אין יכולת אינסופית. הוא משדר רצון למנוחה. תמשיכי ככה, ותעדכני ביום ההגרלה.
נראה לי שזו יותר הנפש מאשר הגוף…
את יודעת שיש חיבור בין גוף לנפש…
אני בטוחה שיריב שמח על ההפוגה הזאת 🙂
אכן, כך. הוא כבר הרוויח טיול משותף.
ערבה, ערבה אין קץ,
עין הבוקרים תרה:
לא ערער, לא דרדר, לא עץ,
רוח בא המדברה.
תודה על מילות השיר, אבל בוקרים (מגדלי בקר) אינם מתיישבים עם הטבעונות…
פינגבאק: buy google cheat
פינגבאק: hiverlab
פינגבאק: coloring pages
פינגבאק: blackboard
פינגבאק: American Power and Gas Reviews
פינגבאק: Tenga
פינגבאק: uae classifieds
פינגבאק: خدمات العقارات في لندن
פינגבאק: drone