טבעונית למרחקים ארוכים: מרוץ שליחים תנ"ך-תש"ח 2014 – לרוץ בעקבות שמשון

"הפסיכופטים ממשיכים ישר?", שאל ראש הקבוצה שלנו, אילן הרינגטון, שנהג ברכב, את הסדרן, בשעת לילה מאוחרת, בכניסה למושב טל שחר, אחת מהתחנות במרוץ, וזה נד ברצינות בראשו. הסיטואציה הזו עוררה צחוק פרוע פנימי בקרבי. אכן, פסיכופטים זו הגדרה לא רעה: לאחר שסבלנו בקטע הריצה הראשון מריצה בחום היום, כעת אנו נעים בלילה ברכב מנקודה לנקודה, או רצים בעצמנו בחושך, אפוד זוהר לגופנו ופנס ראש לראשנו. כל הלילה כמעט שלא נתנו תנומה לעפעפינו ובכל זאת אנו ערניים ומלאי שמחה על הזכות לקחת חלק במרוץ תנ"ך-תש"ח 2014. זהו לי מרוץ ראשון של תנ"ך-תש"ח. לא תכננתי להשתתף בו ולא נרשמתי אליו, אך הוא נפל לידיי כפרי בשל. שבוע לפני המרוץ סיפרה לי חברתי לקבוצת "אנדיור" וחברתי בכלל, ציפי בר-אל, שבשל פציעה של כמה רצים, הקבוצה שלה מחפשת מחליפים, ושאלה אותי אם אני מעוניינת להשתתף. מצווה הבאה לידך, אל תחמיצנה, וגם לא הזדמנות שכזו, כך שמיהרתי להתקשר לראש הקבוצה, אילן, ודבריו ש"המשרה עדיין פנויה" היו כמוזיקה ערבה באוזניי. בחברת אילן וציפי בשער הזינוק

אילן אסף את ציפי ואותי מביתה במודיעין, ובנקודת הפתיחה פגשנו את החצי השני שלנו, אורי לכיש, מאיר מרגי ועומר מרגלית. מאיר ועומר הם רצים מהירים ביותר, והערכתי את העובדה שלא חיפשו לעצמם קבוצה עם רצים בליגה שלהם ונראה שלא הפריע להם שכולנו היינו איטיים מהם בהרבה. רמי אהרון ויעקב טובול התנדבו לשמש כמלווים בכמה מקטעים של ריצה.

החבורה כולה בשער הזינוק

רק שלא לחטוף מכת חום

אז מה היה לנו שם? קטע ראשון וקשה במיוחד בעיניי, מבקוע לנווה שלום. אמנם קטע קצר, 7.3 ק"מ, אך רצתי אותו בשעה 14:00, בחום היום. ציפי, הרצה הראשונה בקבוצה, התעכבה כדי לסייע לרץ שהתמוטט והתעלף. הידיעה שזה מה שעלה בגורל אחד הרצים לא הוסיפה לביטחון שלי בעת הריצה, על אחת כמה וכמה משום שרצתי לגמרי לבד. לא ראיתי איש מאחורי או מלפניי כמעט עד לסיום המקטע, שהיה בשטח פתוח. "אם חלילה אחטוף מכת חום ואתמוטט, מי ידע על כך?" דאגתי. שפכתי מים על ראשי, ואלה זלגו על קרם ההגנה מהשמש שנמרח על פניי וחדר לעיניי. חגיגה. כך שהייתה זו הקלה לסיים את הקטע הראשון של הריצה. "ברוך שפטרנו מעונשו של זה".

רצים, שותים ונהנים

"מה זה, מרוץ היקבים?", שאלתי את אילן למראה בקבוקי היין ובקבוקי הבירה שקנה בדרך. תחילה בבקוע, בשעה שאני התייגעתי בריצה בחום היום, ולאחר מכן בהפסקה של השלישייה שלנו בצובא. לכשעצמי, טעמתי רק שלוק צנוע של יין וכבר חשתי שראשי מסתחרר קלות. נזכרתי בחברה לקבוצת הריצה שלי שטענה שהריצות הטובות ביותר שלה הן לאחר לילות שתייה. העדפתי לא לנסות את הקונצפציה הזו בזמן המרוץ עצמו. פשוט איני יודעת לשתות.

מפגשים עם טבעונים

אחת ההנאות שלי במרוצים היא הפגישה עם טבעונים אחרים על המסלול. לעתים הם מזהים אותי בזכות הבלוג (ואת אלה עדכנתי בנוגע לשינוי הכתובת של הבלוג. www.run.co.il, פשוט וקל לזכור, לא כן?), ולעתים בזכות המסר הטבעוני שאני נושאת על חולצתי. גם במרוץ תנ"ך-תש"ח שמחתי לפגוש כמה טבעונים, הראשון שבהם היה ליאור חיים, ועליו חולצה של "אנונימוס" (עמותה לזכויות בעלי-חיים). לפני ריצת הלילה הראשונה שלי, בעין קובי פגשתי את ניר פינק, רץ מהיר במיוחד, טבעוני ודיאטן ריצה וספורט. שמחתי לספר לו שבמסגרת אתגר 22 (קבוצת פייסבוק סגורה שבמסגרתה מנסים ביחד טבעונות 22 ימים, בליווי תזונאיות וטבעונים ותיקים), אני ממליצה עליו לאלה המחפשים דיאטן ספורט. לאחר המרוץ שמחתי לגלות שהשמינייה שבמסגרתה רץ זכתה במקום ראשון, וניר פינק עצמו רץ את המרוץ בקצב ממוצע של 4:07. שאפו!

עם ציפי וניר פינק, דיאטן ריצה וספורט, טבעוני

ריצות בחשכה

שני קטעי ריצה נוספים רצתי בלילה, וזו הייתה מבחינתי חוויה מתקנת, משום שאני אוהבת ריצות לילה בשטח. מה שהעיב על החוויה היה העובדה שרצתי בבדידות כמעט מוחלטת. הייתי מעדיפה לראות רצים בסביבתי, או לפחות את נצנוצי פנסיהם או הנצנצים שנדרשנו לשאת. עם זאת הסימון היה כה ברור ונדיב, שרק חוסר הביטחון שלי גרם לי מפעם לפעם לפקפק אם אני בדרך הנכונה ושמא החמצתי פנייה. אולם כל אימת שהספק כרסם בלבי, חיש מהר נגלה הסימון הגואל שהרגיע אותי שחששותיי היו לשווא.  ברגעים כאלה לא היו לי חברים טובים יותר מאשר הסימנים הללו. קטע הריצה הלילי הראשון היה מעין קובי לבר-גיורא, 9.3 ק"מ, והשני ממצפה משואה לתל-עזקה, 8.2 ק"מ. שניהם סווגו כבינוניים מבחינת רמת קושי.

אחרון ודי (לעת עתה)

בתחנת צרעה, בעודנו מחכות לאילן שיסיים את ריצתו, ציפי ואני התרשמנו מהאנרגיות האין-סופיות של המתנדבים שאיישו את הדוכן – אוריאל סמסון ואשתו, המכונה "אירית הספורטאית". השניים עודדו את הרצים שהגיעו תחנה בקריאות קצובות ושמחת החיים של אירית הספורטאית הייתה פשוט מדבקת.

בצרעה, עם "אירית הספורטאית"

קטע הריצה הרביעי והאחרון שאותו רצתי היה מצרעה לכפר אוריה, 11.7 ק"מ, שסווג כקשה מאוד, ושאותו רצתי בבוקר. הקושי נבע מעלייה רצינית בדרך הפסלים ביער צרעה. אך מצד שני, חלק מהדרך היה מוצל ומאחר שהריצה הייתה באור יום נהניתי מהנוף המרהיב שנשקף מההר ומהמחשבה שסמוך לנופים הללו, בין צרעה ובין אשתאול, גדל ונקבר שמשון הגיבור (מעניין מה היה כושרו בריצה). בסופו של דבר, נראה לי שהיה זה קטע הריצה שממנו נהניתי ביותר. בשל אילוצים של סדר יום לא היה באפשרותנו להישאר לסיום והפקרנו את החצי השני שלנו לגורלם, לרוץ בחום היום ולהגיע עבור כולנו לשער הסיום. סליחה ותודה, חברים!

תמונת סיום

תוספת

אז מה אם רצתי 37 ק"מ בתנ"ך-תש"ח? ומה בכך אם כמעט שלא ישנתי בלילה? אילן פריש, המאמן, הזכיר לי מראש שהמרוץ אינו מבטל את תוספת הריצה של שעה וחצי שיש לי אחה"צ, לפני כניסת השבת. ידעתי שאם אנסה למחות הוא פשוט ישיב לי: "את זו שהחלטת לרוץ אולטרה-מרתון, לא?". לכן סתמתי את פי ופשוט רצתי את אחת הריצות הכי מקסימות שהיו לי מזה זמן רב, ריצה מדיטטיבית באופייה בשדות קריית-אונו. כן, היה משמח מאוד ליהנות מחברה נעימה ולרוץ במרוץ תנ"ך-תש"ח בנופים מרהיבים של שדות כותנה ושדות תירס חרושים, עצי שקד, גפנים ותאנים, אך לעתים גם נחמד לרוץ כך סתם בקרבת הבית.

Comments

comments