טבעונית למרחקים ארוכים: לרוץ בבית – מרוץ גבעת שמואל בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן

נאמנות כפולה ומסר טבעוני

לולא אריה ארזי, הסמנכ"ל לענייני סטודנטים באוניברסיטת בר-אילן, הייתי עלולה להחמיץ את המרוץ הזה. אריה ואני חולקים אהבה משותפת לריצה, ובשנה האחרונה היה אריה פעיל בהקמת קבוצת רצים מבר-אילן. לקראת מרוץ גבעת שמואל הוא שלח לי הזמנה להירשם והבהיר שזו הפעם הראשונה בתולדות המרוץ שהוא מתקיים בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת בר-אילן, ושני קילומטרים ממנו אף יעברו בשטח האוניברסיטה.

המחשבה על ריצה בשטח האוניברסיטה, שהיא בשבילי יותר ממקום עבודה, ריגשה אותי מאוד, אז מובן שנרשמתי. רובריקת העמותה שאליה אני משתייכת גילתה את נאמנותי הכפולה: אנדיור/בר-אילן, כתבתי שם.

יעל שמש עם אריה ארזי ומתן בר-נוי במרוץ גבעת שמואל

בדרך כלל איני רצה עם חולצת המרוץ, אבל הפעם היה המצב שונה – על החולצה שקיבלתי הוטבע הלוגו של בר-אילן וכן נרשם מאחור – רצי אוניברסיטת בר-אילן. הבעיה הייתה שקבלת החולצה בערב שקדם למרוץ לא הותירה בידי פנאי להוסיף לה כיתוב אידאולוגי, בהתאם לכלל שאימצתי לשאת מסר טבעוני במרוצים שאני משתתפת בהם. משום כך כתבתי על מספר החזה את המילים Vegan Runner וחבשתי כובע הנושא אותו מסר, ונחה דעתי. נחה? טוב, לא בדיוק. בשלב הזה החלתי לחשוש (ובדיעבד לשווא) שמא חיבלתי בפעולתו התקינה של השבב האלקטרוני, והתוצאה לא תימדד לי, כאשר כתבתי מעליו את המסר הטבעוני.

לב כבד? צאי לרוץ!

למרוץ הגעתי בלב כבד. בבוקר המרוץ קיבלתי אימייל וממנו נודע לי על החמרה קשה במצבו של דודי, אחיה היחידי של אמי, החי בארצות הברית. ביודעי כמה אמי קשורה לאחיה, רציתי להיות אִתה ולחבק אותה. הדעת הוסחה מעט מהדאגה לדודי ומהכאב על כאבה של אמי כאשר הגעתי למקום ההתכנסות של המרוץ, פארק רמון בגבעת שמואל. פגשתי שם רצים שהחולצה זיהתה אותם כמשתייכים לבר-אילן. שניים מהם היו אריה ארזי, שעליו כבר כתבתי בפתיח, ומתן בר-נוי, יו"ר אגודת הסטודנטים, אב טרי לתינוק בן יממה, שמיד לאחר השתתפותו במרוץ מיהר לבית החולים. הצטלמתי אִתם למזכרת. לאחר מכן פגשתי גם את עדנה, חברתי לקבוצת "אנדיור".

הריצה, ייאמר לזכותה (אך אולי גם לחובתי), מפיגה מתחים ומשחררת לחצים. רק התחלנו לרוץ והמחשבות החלו לנדוד למחוזות אחרים מחולי, מסכנת חיים ואפילו מהכאב האופף בוודאי את אמי. כאשר רצנו בבר-אילן הייתי כחולמת. פעמים אחדות הזדמן לי לרוץ מעט ברחבי הקמפוס, בחצאית ארוכה ובתרמיל על גבי. אך הייתה זו ריצה מתוך כורח, כאשר חששתי שמא אאחר לשיעור; ריצה מתנצלת כזו, הרחוקה מלהיות משוחררת; ריצה שעוברת לפרקים להליכה, בעיקר מחמת חוסר נעימות שמא אתפס רצה. ואילו כעת הריצה היא מה שמצופה ממני, והייתה בכך תחושה משכרת של שחרור.

מתנות יום הולדת

לא תכננתי שבירה של שיא אישי במרוץ הזה. לכן הופתעתי ושמחתי לגלות שעיריית גבעת שמואל, האוניברסיטה שלי, המאמן שלי, אילן פריש ואני עצמי – כולנו חברנו יחד להעניק לי מתנות יום הולדת שווה במיוחד במרוץ הזה (יום הולדתי העברי חל בשבת שלאחר המרוץ). מתנות יום ההולדת כוללות שיא אישי וכיבוש היעד של ירידה מתחת לחמישים דקות במרוץ של עשרה קילומטרים (49:52), ופודיום וגביע על מקום ראשון בקטגוריית גיל.

יום הולדת שמח!

מתנה ליום ההולדת. צילום: אריה ארזי

רעב ותהייה – מה בנוגע לכריכים טבעוניים?

"כעת תאכלי היטב ותנוחי", הורה לי לאחר המרוץ המאמן אילן פריש, האיש הדוחק בי לצאת מאזור הנוחות, להתאמץ ולהשתפר. "טוב", השבתי בצייתנות, אך לא ידעתי כיצד למלא אחר הוראותיו. המרוץ הסתיים לפני שעה ארוכה אך אני הייתי עדיין במקום, מצפה לטקס חלוקת הגביעים. הריצה עוררה את תיאבוני, ולכן כאשר הכריזו על חלוקת כריכים הלכתי בתקווה למצוא גם כריכים טבעוניים. לא היו כאלה. הכריכים הכילו טונה או ביצה. לכן אני מנצלת את הבמה לפנות שוב למארגני מרוצים ולבקש שידאגו גם לכריכים ובהם חומוס, טחינה, אבוקדו או כל ממרח שאינו מכיל בעלי חיים ותוצרתם (בשר, דגים, חלב, ביצים ודבש). הרי מספרי הרצים הטבעונים עולה בהתמדה, ויהיה זה ראוי ויפה להתחשב גם בהם.

Comments

comments

פורסם בקטגוריה ריצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות על טבעונית למרחקים ארוכים: לרוץ בבית – מרוץ גבעת שמואל בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן

  1. פינגבאק: designer

  2. פינגבאק: carpet store in marietta

  3. פינגבאק: mouse pad not working

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>