טבעונית למרחקים ארוכים: המטרה היא המטרה?

באפריל 1999 טיילתי עם אישי יריב בערבה. ביום השני של הטיול, בשעת צהריים חמה, חיפשנו בקדחתנות צל שבחסותו נערוך מנוחה. אלא מאי? היינו במדבר, וגם אם אין זה נכון ש"ימין ושמאל רק חול וחול" – שהרי המדבר מלא וגדוש באוצרותיו שלו – לא ראינו עץ אחד לרפואה ולמנוחה. לפתע קלט יריב במשקפת שלו מטרה המשמשת את צה"ל במטווחים. מיד הבין את הפוטנציאל שבה: ממטרה לאש חמה תהפוך מטרת צל שיצנן מעט את להט המדבר בעבור ההולכים במשעוליו. "המטרה היא המטרה!" הכריז יריב, משפט שזכה לאחר מכן להיכלל בנכסי צאן הברזל של המטען החוויתי המשותף שלנו, ואנו מיהרנו להחיש פעמינו לעבר אותה מטרה, שהתבררה כקיר בטון לא אכזב. גם אם כיער את הנוף היינו אסירי תודה על הצל שהעניק לנו.

מלהיב לרוץ ביער קדושים! צילום: איתן דביר

נזכרתי באנקדוטה הזו כאשר לאחר המרתון האחרון שלי, מרתון טבריה, חשתי שאני שרויה ב"בַּלְבֶּלֶת". מהי המטרה החדשה שלי? האם כדאי שאקבע לי מטרה של שיפור מהירות למרחק קצר יחסית, מרוץ של עשרה ק"מ, או אולי מטרה מסוג אחר – עלייה במרחקים? ואולי בכלל עדיף שלא אקבע מטרה בזמן הקרוב? למה שלא ארוץ להנאתי, אשתתף באימונים הקבוצתיים, אוסיף עליהם כמה אימונים אישיים, ואשמר את הכושר עד שהלב יישבה בקסמה של מטרה חדשה, שכרגע אין לי מושג מהי? נעתי כמטוטלת בין כל האפשרויות הללו גם כאשר חזרתי לאימוני השטח של ימי שישי, שבועיים לאחר המרתון. במהלך הריצה ביער קדושים חשבתי לעצמי עד כמה אני נהנית מריצות השטח. "לשם מה לי לקבוע מטרה? וכי המטרה היא המטרה? מדוע שלא אניח לעצמי פשוט ליהנות מריצה בנוף היפה?" חשבתי לעצמי תוך כדי ריצה. אלא שעם סיום הריצה, אותם נתונים ממש שימשו אותי משום מה כדי להגיע להרהור אחר – שמא כדאי שהמטרה הבאה תהיה אולטרה מרתון בשטח? ומהרהור להחלטה – 61 ק"מ במרוץ סובב עמק באוקטובר 2014 (כפי שאתם רואים, הותרתי לעצמי די זמן לעכל את ההחלטה ולהתכונן – פיזית ומנטלית).

האם חייבים מטרה? יעל שמש ביער קדושים. צילום: איתן דביר

כדי לתת תוקף להחלטה נרשמתי למרוץ עוד ביום שבו החלטתי עליו. שי מסובב עמק ברך אותי על החלטתי על קיר הפייסבוק שלי. שבחים ואיחולי הצלחה החלו לזרום מכל עבר. התחלתי לחוש – בתערובת של פחד ושל התרגשות – שאין כבר דרך חזרה, שהמסע שלי לאולטרה הראשון בחיי כבר החל. כוחה של החלטה וכוחו של שיתוף.

בהצלחה!

אפילוג

אני מעלה מחדש את הפוסט הזה בשבוע של המרוץ עצמו. היום יום ראשון, וביום שישי, בשעה 4:00 בבוקר, יתחיל המרוץ. כמה מרגש! אני שמחה שהגעתי להעלות את הפוסט בשבוע המרוץ. נראה לי סמלי 🙂 בע"ה, מאחלת לעצמי ליהנות מהמרוץ הזה ולהגיע בשלום ובחיוך לסיומו.

Comments

comments