טבעונית למרחקים ארוכים: לרוץ בשביל המסר – מרוץ Meatless Monday

ככל הנראה לא היה עולה על דעתי להשתתף במרוץ שאורכו חמישה קילומטר בלבד, לולא היה מדובר במרוץ עם מסר – מרוץ Meatless Monday שארגנה מיקי חיימוביץ'.

על יוזמת Meatless Monday

במקור, הבשורה של יום ללא בשר יצאה מעיריית גנט שבבלגיה בשנת 2009, והתפשטה לערים נוספות בעולם. ליוזמה נרתם אחד הצמחונים הידועים בעולם, פול מקרטני, שהשיק עם בנותיו קמפיין בין-לאומי בשם "Meatless Monday", ובו נקרא הציבור שלא לצרוך בשר בימי שני.

המחשבה העומדת מאחורי היוזמה היא שכל צמצום בצריכת הבשר מביא תועלת משולשת: תועלת בריאותית, בשל הסכנות הבריאותיות שבצריכת בשר – התקפי לב, טרשת עורקים סוגים רבים של סרטן ועוד; תועלת סביבתית, שהרי תעשיית הבשר (ולמעשה תעשיית המזונות מן החי כולה) גורמת נזק סביבתי עצום, כפי שנחשף למשל בדו"ח האו"ם מ-2006: "צלו הארוך של משק החי"; ולצד אלה תועלת לבעלי החיים – צמצום צריכת הבשר פירושה פחות בעלי חיים הנרצחים כדי להעלותם על הצלחת.

עם החבורה – מימין לשמאל: סוניה מנדלוביץ, יעל שמש, אנדריאה שיפר, שגיא פרידמן וחוי זוסמן

מיקי חיימוביץ', צמחונית ותיקה, החליטה לייבא את היוזמה של Meatless Monday לישראל ואף השיקה אתר בשם זה.

במסגרת קידום הרעיון היא אף ארגנה את מרוץ Meatless Monday Run, חמישה קילומטר של ריצה למען עולם בריא יותר, בפארק הרצליה.

כטבעונים ­– האם לשתף פעולה?

כללית, נראה לי שהיוזמה התקבלה בברכה בקהילת הטבעונים, שהרי עד שנגיע לעולם האידאלי, שבו לא ינצלו בעלי חיים ולא יצרכו מוצרים מן החי, יש לברך על כל צמצום בצריכת הבשר ולעודד את הגברת המודעות לנזקיו. ובכל זאת, עלתה השאלה האם נכון לעודד יוזמה שהיא כה רחוקה מהמצב שאליו אנו שואפים? הרי רוב האנשים ממילא אינם צורכים בשר בכל יום, והרי זה כאילו יצאנו בקריאה: הימנעו מרצח ומאונס, פעם אחת בשבוע. ומה באשר לשאר המוצרים מן החי? ובכל זאת, ההבטחה שנכתבה בדף המרוץ שהכיבוד יהיה טבעוני, העובדה שאריאל רוזנפלד, רץ טבעוני בעל הישגים מרשימים, נבחר כפייסר של 20 דקות (ואגב, עמד במשימה בדיוק מופתי, "על השנייה"), וההרצאות שבסיום המרוץ, שאליהן אתייחס בהמשך – הביאו אותי למסקנה שיש ערך בהשתתפות במרוץ, שפניו לטבעונות.

חברה מעורבת – אוכלי בשר, צמחונים וטבעונים

הגעתי למרוץ עם חברתי הטובה, סוניה, שאמנם עדיין אינה צמחונית-טבעונית, אך כבר קיבלה החלטה לצמצם משמעותית את צריכת הבשר, מסיבות מוסריות. מעט אחרינו הגיעו חברתנו הצמחונית, חוי, וחברתנו ה"כמעט טבעונית" אנדריאה. והנה – כמה משמח – גם שגיא פרידמן, המכונה "ספידי" בשל מהירותו הרבה. שמחתי לשמוע ממנו שכעת התזונה הטבעונית שבה בחר באה לו בקלות רבה (שגיא סיים את המרוץ שמיני). חיש מהר פגשנו גם את המאמן הראשי והבעלים של "אנדיור", רן שילון. לאחרונה, רן פונה יותר ויותר לתזונה טבעונית, מסיבות בריאותיות, כפי שהוא טורח להדגיש ("אני לא טבעוני, אני פשוט לא צורך מוצרים מן החי" – כך רן), וכן את ד"ר טלי גולדשמיד, מרתוניסטית טבעונית מסיבות מוסריות, המלמדת קורס במכללת ספיר על יחסי אדם-חיה. לאחרונה פרסמה טלי מאמר חשוב ומעניין בשם "טבעונות עכשיו" . והנה עוד מרתוניסט טבעוני שהכרתי במרוץ הר לעמק – אלון אדלר. אני מניחה שמספר הטבעונים בקרב הרצים גדול, ומצטערת שרובנו, כולל אני, לא טרחנו לזהות עצמנו ככאלה. ממה שהספקתי לראות, רק אמיר קאופמן, שהקים את קבוצת הריצה "טבעונים חסרי מנוח" וקבוצת הפייסבוק הנושאת אותו השם – שהיא בית לטבעונים העוסקים בספורט, נהג כהלכה, בכך שלבש חולצה שהמסר שלה זיהה אותו כטבעוני. בפעם המי יודע כמה אני אומרת לעצמי, שאני חייבת להוסיף פרטי לבוש (חולצה או כובע) שיזהו אותי כטבעונית, כדי להעביר את המסר שאנו – הטבעונים הרצים – בהחלט על המפה.

עם החבורה: סוניה מנדלוביץ, יעל שמש, אנדריאה שיפר, שגיא פרידמן וחוי זוסמן

על מו"מ עם המאמן ועל המרוץ עצמו

התייעצתי עם מאמני, אילן פריש, אם לקיים את אימון הבוקר הקבוצתי התובעני, אף שבהמשך היום אשתתף במרוץ. אילן השיב לי שאין זה מרוץ מטרה שלי, אלא ריצה בשביל המסר ובשביל הכיף, ולכן אין סיבה שאדלג על האימון בבוקר. "אך אם בכל זאת חשובה לך התוצאה, את יכולה שלא להתאמן בבוקר. אבל במקרה זה אני מצפה שתרוצי את המרוץ בפחות מ-25 דקות", קבע. אולם אני חששתי, שלמרות אימוני המהירות שאילן נותן לי לאחרונה, לא אוכל "לספק את הסחורה". העדפתי שלא תהיינה לו ציפיות ממני, ולכן החלטתי להתייצב כרגיל לאימון הקבוצתי ולא להתחייב על זמנים באשר למרוץ. ובכל זאת, הייתה לי ציפייה חרישית מעצמי שאצליח לרוץ בקצב שהורה לי אילן והשתדלתי לרוץ מהר. במהלך המרוץ ראיתי את אמיר קאופמן חולף על פניי בקלילות בעודו זורק מילת עידוד, והתבוננתי בגבו המתרחק ממני במהירות. הוא נראה לי מרחף כאשר עקף את הרצים האחרים בקלות נטולת מאמץ, משאיר אותם להתבונן בגב חולצתו, שם נכתב באותיות של קידוש לבנה: Vegan Warrior. היה זה מחזה מרנין.

יעל שמש במרוץ Meatless Monday

המשכתי לרוץ. היה חם. הזעה חדרה לעיניים וצרבה אותן. מי אמר שמרוץ של חמישה קילומטר הוא מרוץ קל? אם מנסים לרוץ אותו מהר, הוא יכול להיות קשה יותר אף ממרתון. שמחתי להיווכח שרצתי את המרוץ ב-24 דקות בדיוק. מיהרתי לדווח זאת לאילן ולרן, ולקטוף את המחמאות שחשתי שמגיעות לי, בגין ההשתדלות.

יותר ממרוץ – הרצאות בשבחי התזונה הטבעונית

לאחר המרוץ התקיימו שתי הרצאות על תזונה. רותי פינק, דיאטנית קלינית טבעונית, הבהירה כי תזונה צמחונית, ויותר מכך תזונה טבעונית – מפחיתה את הסיכון למחלות מטבוליות כמו סוכרת, סרטן ומחלות לב. ניר פינק, דיאטן רצים וספורט הוא טבעוני ורץ בעל הישגים (סיים את המרוץ שישי ב-18.31 דקות ואת האירוע כולו קינח בריצת שחרור של 13 ק"מ ביער בן שמן). הוא הבהיר בהרצאתו שניתן להיות אתלטים צמחונים וטבעונים בלא חשש מירידה ביכולת הגופנית, ושבאכילה מאוזנת ניתן לספק לגוף את כמות החלבון והברזל הרצויה. אז זהו בהחלט ערך מוסף נוסף של מרוץ כזה.

טעמו החמוץ של החלב

לאחר כל השבחים הללו, קצת לא נעים להוסיף נימה של ביקורת. ובכל זאת אני מבקשת להצביע על מה שהפריע לי ולרצים טבעוניים אחרים. אף שהובטח כיבוד טבעוני, חולקו בערכות הרצים חטיפי אנרגיה המכילים חלב. והרי בקלות ניתן למצוא חטיפי אנרגיה "כשרים למהדרין" מבחינה טבעונית, בלא כל מוצרים מן החי. מפעם לפעם אני יוצאת בפוסטים שלי בקריאה למארגני מרוצים באשר הם לקחת לתשומת לבם את אוכלוסיית הרצים הטבעונים, ההולכת וגדלה ללא הרף, כאשר הם מתכננים את הכיבוד. אז על אחת כמה וכמה שאני מצפה ממארגני מרוץ Meatless Monday  להתחשבות כזו ברצים ובבעלי החיים כאחד. לתשומת לב המארגנים – למרוץ הבא.

Comments

comments