טבעונית למרחקים ארוכים: "הנקניקייה הייתה פעם חיה" – ראיון עם אריאל רוזנפלד, אולטרה מרתוניסט בכיר טבעוני

אני נפגשת עם אריאל רוזנפלד, 40, חבר הנבחרת הייצוגית של קבוצת הסיבולת ZONE3, אחד מרצי האולטרה מרתון הבכירים בארץ ואלוף 2013 במקצה ה-100 ק"מ מרתון סובב עמק, שאף אוחז בשיא מסלול למקצה זה (9:01). הפגישה מתקיימת שלושה שבועות לאחר מרוץ סובב עמק. אריאל רהוט מאוד, מדבר בשטף, וכל שנותר לי לעשות הוא לנסות לעמוד בקצב דיבורו ולרשום את דבריו.

כמאתיים מטר לסיום מרתון לימסול 2013

כמאתיים מטר לסיום מרתון לימסול 2013

התאוששות ממרוץ של 100 ק"מ

אני מבקשת להתחיל דווקא מהסוף. האם כבר חזרת לרוץ, שלושה שבועות לאחר מרוץ האולטרה של 100 ק"מ?

כן. אני חוזר לאימונים בהדרגה. למעשה כבר למחרת המרוץ יצאתי עם הבת שלי לשילוב של ריצה והליכה. בתקופה האחרונה אני רץ אתה, וזו הנאה גדולה לשוחח אתה תוך כדי ריצה. ארבעה ימים לאחר המרוץ הגעתי לאימון הקבוצתי של ZONE3 ורצתי שעה ברצף. השבוע ארוץ שש פעמים, כמעט 100 ק"מ. אבל בקצב אטי. פחות מהקצב שבו רצתי את ה-100 ק"מ. סך הכול, סיימתי את המרוץ במצב טוב. המעסה שלי אמר לי שהשרירים שלי במצב טוב ושהם לא ספגו טראומה. אני מתכנן שמרוץ המטרה הבא שלי – והפעם מרתון מהיר –  יהיה בחצי הראשון של 2014. כנראה שיהיה זה מרתון תל-אביב. הכול בהתאם להתאוששות.

כיצד אתה עוזר לגוף להתאושש לאחר מרוץ של 100 ק"מ?

בעיקר באמצעות תזונה נכונה – עלים ירוקים, סלק, תפוחים, סלרי, מיץ עשב חיטה, שעועית מש, שהיא מנקת כבד מהטובים שיש. לאחר ריצות ארוכות מאוד הכבד מועמס ומודלק, וצריך לשקם אותו.

על המרוץ – "רצתי בצורה שמרנית"; "אין לי סיפורי גבורה"

כאשר פגשתי אותך מסיים את המרוץ נראית מחויך ומאושש לגמרי. לא כמו אחד שרץ 100 ק"מ לראשונה בחייו.

נכון. אפשר להגיש שהמרוץ היה "משעמם" במובן זה שהגעתי אליו מוכן מאוד. למשל, רצתי כ-3000 ק"מ כהכנה לאולטרה, כולל יותר מעשר ריצות ארוכות בשטח המרוץ עצמו. במרוץ עצמו לא היו לי משברים ואין לי סיפורי גבורה על התגברות על משברים. רצתי כל מטר בצורה הכי שמרנית שאפשר. נשאר לי הרבה "ספייר" ולכן גם ההתאוששות שלי כעת מהירה. אפשר כמעט לומר שהזמן לא עניין אותי. בכל מרוץ שארוץ פעם ראשונה – מה שינחה אותי זה הרצון לסיים. אבל אם ארוץ שוב מרוץ של 100 ק"מ, באותה דרגת קושי, אקח סיכון רב יותר. לקראת הסיום ידעתי שאני גבולי ויכול לסיים בפחות מתשע שעות, אבל החלטתי שאני לא נלחם על כך. למשל, "בזבזתי" חצי דקה כדי להתקשר לאשתי, שני קילומטר מהסיום, לומר לה שאני מגיע. למעשה, חשבתי להתקשר אליה ארבעה ק"מ לקראת הסיום, אך חששתי; עדיין עלול לקרות משהו, אולי אעקם את הרגל. הסיום היה משמח מאוד, בעיקר בגלל שידעתי שהתנהלתי נכון, וזהו גורם שתלוי בי ולא באחרים. שתי ההקפות הראשונות עברו כל כך מהר. מדובר בכמעט שש שעות, ששים וששה ק"מ, ואני כמעט שלא זוכר מהן דבר. זוכר בעיקר את חילופי המלווים. לא עברה בי לרגע המחשבה "כמה עוד נשאר לי?". זו מחשבה לא בריאה בשלב הזה. בהקפה השלישית המוח כבר מרשה לעצמו לעשות את החישוב הזה, כי אז זה כבר מעודד; מחשבה חיובית. הרגשתי שהריצה זורמת, גם בקילומטר ה-95.

מהו הקושי העיקרי בריצה כזו?

העובדה שזו ריצת לילה משמעותית מאוד. אפילו העיניים התעייפו מהמאמץ להתבונן בשטח. מלבד זאת הייתי עייף בגלל מחסור בשעות שינה. אבל כהכנה למרוץ רצתי שבע ריצות לילה, רובן בשטח המרוץ.

על "אתגרים" ותרומה לקהילת הרצים

ספר בבקשה על ההתנדבות שלך בעמותת "אתגרים"

הגעתי לעמותה לאחר שצפיתי בסרט עליה, "דרוש רץ עם נשמה". הסרט ריגש אותי מאוד והרגשתי שאני חייב להיות חלק מזה.  המטרה של העמותה היא לעזור לילדים, בני נוער ומבוגרים עם מגבלות פיזיות או נפשיות. חברים בה למשל עיוורים, חרשים ואוטיסטים. המטרה היא לאפשר להם את החוויה האדירה של עיסוק בספורט. פעם בשבוע אני עוזר להם לבצע אימון, בפארק הירקון. לאחר כל אימון כזה אני מרגיש כל-כך מלא!  ביום הולדתי ה-40 אמרתי לבני המשפחה שלי שהמתנה שאני מבקש מהם היא שנשב כולנו, כארבעים דקות, ונצפה ביחד בסרט שגרם לי להתנדב בעמותה. זו הייתה חוויה משפחתית משותפת!

ומלבד זאת אתה גם משמש כמכתיב קצב מוערך מאוד בלא מעט מרוצים. אנשים משתמשים בסופרלטיבים כאשר הם משבחים את התפקיד שלך כמכתיב קצב. האם אתה נהנה מהתפקיד?

מאוד! אני מרגיש שזו הדרך שלי להחזיר תודה לעולם הריצה, שנתן לי כל-כך הרבה. אני אהיה מכתיב הקצב של שלוש שעות במרתון טבריה. כאשר רצים מודים לי על שהייתי ה"פייסר" שלהם אני מזכיר להם שהם אלה שעשו את העבודה. הרגליים שלהם הן שרצו. התפקיד שלי הוא בסך הכול לדאוג שלא יעשו שטויות בהתחלה, כלומר, שלא יתחילו בקצב מהיר מדי, ולעודד אותם לקראת הסיום.  

לגבור על מכשלת "אני לא יכול לרוץ מרתון!"

כעת הבה נחזור לאחור. מהי ההיסטוריה שלך מבחינת עיסוק בספורט?

הייתי ספורטאי מגיל 11 ועד גיל 18. עסקתי בכדור יד ואתלטיקה קלה – ריצות קצרות וקפיצות. אבל מאז שהתגייסתי, הספורט הפסיק לתפוס אותו מקום בחיי. המשכתי לרוץ ריצות קצרות, פעמיים שלוש בשבוע, 5–6 ק"מ, כדי לשמור על כושר. כשהייתי לוקח את הבן שלי לאימון כדור-רגל, ניצלתי בינתיים את הזמן לריצה. אבל לפני חמש שנים, כשהייתי בן 35, שאל אותי חבר: "למה שלא תרוץ מרתון?". נדהמתי מהשאלה. בכלל לא ידעתי שניתן לרוץ מרתון מחוץ לתחרויות אולימפיות. אני גר בכפר-סבא ועד אז אפילו לא ידעתי שיש את מרוץ כפר-סבא. אחרי ההלם הראשוני של "מה, יש דבר כזה? אנשים שרצים מרתון ולא באולימפיאדה?", הייתי צריך לגבור על מכשלה נוספת – מכשלת "אני לא יכול!". עד אז לא עסקתי בספורט סיבולת. אולי פעמיים בחיי אתגרתי את עצמי ורצתי 14 ק"מ מכפר-סבא ועד לים. מרתון היה לגמרי מחוץ לסקופ שלי. אבל אותו חבר אמר לי: "כמו שאתה רואה אותי, רצתי כבר שלושה מרתונים". הוא המליץ לי להיפגש עם המאמן שלו, יאיר קרני. יאיר הזמין אותי לרוץ 20 ק"מ עם כמה בחורים בפארק. נבהלתי. 20 ק"מ?! אף פעם לא רצתי מרחק כזה. סיימתי את האימון על ארבע, אבל סיימתי אותו. יאיר הכין לי תכנית אימונים למרתון טבריה, שהתקיים חמישה חודשים לאחר מכן. חודש לפני המרתון עדיין לא האמנתי שאצליח לסיים אותו. הפעם הראשונה שבה רצתי 30 ק"מ הייתה כל-כך קשה, שלא יכולתי לדמיין את עצמי רץ 42.2 ק"מ. בכל אותה תקופה גם לא ידעתי עדיין איזה מקום תתפוס הריצה בחיים שלי. האם המרתון יהיה מבצע חד-פעמי, לסמן וי וגמרנו, או שזה יתפוס אותי? במרתון הראשון שלי התנהלתי בצורה לא נכונה. רצתי מהר מדי בשלב מוקדם מדי. חטפתי את "הקיר". 3 ק"מ מהסיום עדיין לא הייתי בטוח שאסיים. בסיום הרגשתי רגשות מעורבים: התרגשתי ושמחתי שעשיתי זאת אך גם ידעתי שאני יכול להתנהל נכון יותר. והבנתי שאני אוהב את זה. בעיקר את הדרך. הריצה נכנסה לחיים שלי ומאז לא הפסקתי. גם התחלתי ללמוד את הנושא, לקרוא ספרות מקצועית ולהבין מה אני עושה.

המעברים – לצמחונות, ואח"כ לטבעונות

מדוע הפכת לצמחוני ואחר כך לטבעוני?

ב-2011 נועה ברקמן, ספורטאית טבעונית, שלחה לי קישור להרצאה של גארי יורופסקי.  עוד לפני כן הרגשתי, שבימים שבהם אני אוכל ארוחות כבדות של בשר או של גבינה, אני לא מתאמן היטב. לא חשבתי להפסיק לצרוך את המוצרים הללו אלא פשוט הקפדתי להרחיק אימון חזק מארוחות כאלה. לאחר שצפיתי בהרצאה של גארי הייתי כמו מעשן שעישן כל החיים והפסיק בבת אחת. ההרצאה טלטלה אותי. החלטתי שיותר לא אוכל בשר, עופות ודגים.

התאוששות מהירה מאימונים ושאר רווחים

באתי ליאיר קרני עם החלטה סופית: אני צמחוני, מסיבות מצפוניות. חששתי שזה יפגע בביצועים שלי, אבל יאיר דווקא הרגיע אותי ואמר: "אין בעיה, תחליף את הבשר בטופו". ובכל זאת הרגשתי שאני רוצה ללמוד יותר על הנושא התחלתי לחפש ברשת צירופים של ספורט סיבולת וצמחונות. מובן שאחת התוצאות שקפצה היא של סקוט ג'וריק הטבעוני. התחלתי להבין שאולי שינוי התזונה לא יפגע בי. מהר מאוד הרגשתי בגוף שזה עושה לי טוב. היה לי קל להתאמן, הרגשתי קליל יותר, אנרגטי יותר, והנקודה הכי משמעותית היא שההתאוששות מהאימונים הפכה להרבה יותר מהירה. באולטרה הראשון שלי, שאותו רצתי כצמחוני, קבעתי שיא מסלול, רצתי 60 ק"מ מרוץ שטח ב-4.41 שעות. לאחר מכן התאמנתי למרתון תל-אביב שאותו רצתי ב-2.47 שעות וקבעתי שיא אישי שלי לאותו זמן. הגעתי שני מבין הישראלים.

לקראת סיום סובב עמק 2012. עם המשפחה. צילום:

כ-400 מטרים לסיום אולטרה מרתון סובב עמק 2012 למרחק 61 ק"מ, בליווי המשפחה הקרובה. צילום: ד"ר מנשה רוזנפלד

נבחרת ZONE3 ודגל ישראל בלימסול

באפריל 2012 הצטרפתי לנבחרת הייצוגית של ZONE3. היום יש ארבעה חברים בנבחרת. כאשר הצטרפתי – הייתי השלישי. לצרף אותי דרש שינוי תפיסתי מצדם, כי עד אז צירפו רק צעירים מבטיחים, ואילו אני הייתי… (מחייך): מבוגר מבטיח. מי שעומד בראש הקבוצה הם המאמן שלי, ליאור זך-מאור, ומנהל הקבוצה – גל תיכון. לאחר שהצטרפתי רצתי שוב את סובב עמק והגעתי ראשון. תנאי המרוץ היו קשים – בגלל החום ששרר באותו היום. בשנת 2013, בגלל שמרתון תל-אביב התבטל, רצתי את מרתון לימסול, וקבעתי שיא אישי חדש – 2.41. הגעתי למקום השלישי בכללי, ועליתי לפודיום עם דגל ישראל.

המעבר לטבעונות והקפיצה לריצות אולטרה

תכנית האימונים שלי היא כזו שחצי שנה אני מתאמן למרתון בתוצאה (מלבד המרתונים הרבים שאני רץ כפייסר או כמלווה של מישהו), וחצי שנה מתאמן לאתגר אחר – אולטרה. מרוצי ה-60 ק"מ בסובב עמק, והמרוץ האחרון שלי שם באוקטובר האחרון  – 100 ק"מ. בשנת 2012, חודש לאחר שנפגשתי עם ליאור, שקיבל אותי לנבחרת, הודעתי לו שיש התפתחות, ושאני מתכוונת לעבור מצמחונות לטבעונות. הפעם הסיבה הייתה דווקא בריאותית. ראיתי כמה הצמחונות הועילה לי בהרגשה, בהישגים, קראתי חומר, קראתי גם על סקוט ג'וריק וספורטאים טבעונים אחרים.

קפיצה נוספת ביכולת

כאשר עברתי לטבעונות הרגשתי ממש מיד קפיצה נוספת ביכולת שלי. נכון שיש סיבות מוסריות לתזונה טבעונית, אבל אצלי הטריגר לטבעונות, בניגוד לצמחונות, היה הנושא הבריאותי. מתאמנים שואלים אותי על התזונה שלי. לכן סיכמתי את הדברים במאמר שבו אני מסביר את יתרונות התזונה מן הצומח, ומבהיר על מה צריך להקפיד. גם כתבתי על כך מאמר לסייע לאחרים. לפחות שלושה מהקבוצה נהיו גם הם טבעונים. הם אמרו לי שהמאמר שלי זה בדיוק מה שהיה חסר להם. הביטחון הזה שאפשר להיות ספורטאי צמחוני והמידע איך לעשות את זה.

זה לא מפריע לליאור, המאמן שלך, שאתה עושה נפשות לתזונה מן הצומח?

ממש לא. ליאור ואני מסכימים על כך שתזונה היא מרכיב מאוד חשוב בספורט. הוא סומך עלי ויודע שבדקתי את הנושא של התזונה ושאני מבין בו. כשעשיתי את השינוי התזונתי זה לא היה רק מה אני לא אוכל, אלא מה אני מוסיף לתזונה שלי. היום אני אוכל הרבה יותר ירקות, פֵּרות וקטניות מאשר בעבר. אחד הגורמים המסייעים לי ביותר בספורט הוא התזונה. ככל שהאתגרים קשים יותר, נושא התזונה הופך לחשוב יותר.

איך הגיבה הסביבה הקרובה שלך, משפחה וחברים, למעבר שלך לצמחונות ולטבעונות?

נתקלתי בכל קשת התגובות. זה התחיל מהלם. כאילו הודעתי שאני עוזב למנזר. אנשים שהכירו אותי התקשו להאמין. הם ידעו שאני אוהב כל מה שקשור בבשר – לאכול אותו, לבשל אותו, ללכת לקצב… כך שעלתה השאלה "מה תאכל?". כמובן שגם הזהירו אותי – במיוחד לאור העובדה שבתקופה שעברתי לתזונה צמחונית התאמנתי לאולטרה הראשון שלי – 60 ק"מ בסובב עמק. כך ששינוי התזונה בא בתקופה של עליית מדרגה מבחינת האתגר הספורטיבי. אז כן, היו הרבה תגובות מודאגות. אגב, זה לא כל כך שונה מתגובות מודאגות לעיסוק בספורט סיבולת. אבל כאשר עברה שנה והם ראו שההישגים שלי השתפרו ואני נראה בריא, הם נרגעו והתגובות התמתנו. יש גם כאלה שרוצים ללמוד את הנושא ובעצמם עשו שינויים תזונתיים, וכמובן שבקצה השני יש את המלגלגים. אבל בסופו של דבר, כל אחד לוקח אחריות על עצמו. מהמשפחה, הבת שלי צמחונית, מטעמי מצפון. יש לה כלב, והיא עשתה את ההקשר שבין החיה ובין האוכל שבצלחת. המעניין הוא, שאם צריך היה להמר על כאלה במשפחה שלא יהיו צמחונים ההימור היה בוודאי שדווקא אני והבת שלי לא נהפוך לצמחונים, משום ששנינו אוהבים בשר מאוד, יותר מהאחרים. אגב, הבת שלי סיפרה לי על ילדים בכיתה שרוצים להיות צמחונים, אבל ההורים אינם מרשים להם.

הנקניקייה הייתה פעם חיה

בעבר  התנדבתי בגן ילדים. כאשר הילדים שאלו אותי בארוחת הצהרים למה אני לא אוכל את הנקניקייה, השבתי שהנקניקייה הייתה פעם חיה. הגננת מיהרה להשתיק אותי, שהילדים לא ישמעו זאת, ואחת הילדות קראה: "מה פתאום?! הנקניקייה מגיעה מהמפעל ולא מהתרנגולת!". זה מזכיר לי שהבן שלי, כאשר היה בן חמש, שאל בזמן הארוחה: "איך התרנגולת עושה את העוף?". כשענינו לו ש"התרנגולת היא העוף" הוא הרחיק מעליו את הצלחת ואמר שהוא כבר לא רעב. גם הבן הצעיר, בן השבע, השתתף לפני כמה חודשים בארוחה משפחתית שבה הגישו סלמון, ואמר שהוא לא אוכל, כי הוא לא רוצה שיהרגו את הדגים. ילדים חשים באופן טבעי רתיעה מאכילת בעלי-חיים. אני משתדל לא להטיף. מאמין בדוגמה אישית. אבל אני בעד לא לעצום את העיניים, כפי שאני עצמתי עיניים כל השנים הללו. אני מתנגד לנתינת תירוצים, כפי שאני נתתי לעצמי תירוצים: "האדם הוא חיה טורפת", "אני חייב לאכול בשר כי זה בריא". זה פשוט לא נכון. אני יכול להבין מדוע הצמחונות והטבעונות גורמות לאי-נוחות אצל מי שאוכל בשר, כי זה מעורר אצלו את השאלה: האם פירוש הדבר הוא שאני לא בסדר? וכל אחד רוצה לראות עצמו כ"בסדר", אדם טוב. עדיף לו לאוכל הבשר, שהצמחונות והטבעונות יהיו לא בסדר, מאשר שהוא יהיה לא בסדר.

בדיקות דם והסכם עם הדוד הרופא

כאשר רק התחלתי עם הצמחונות, כולם שלחו אותי לעשות בדיקת דם. הדוד הרופא שלי היה מגדולי המתנגדים לשינוי התזונתי שלי. עשיתי אתו הסכם שלאחר שנה אעשה בדיקת דם. אם התוצאות לא תהיינה טובות – אמנם לא אפסיק להיות צמחוני אך אדאג להשלים את מה שצריך, למשל באמצעות תוספי מזון. אך אם התוצאות תהיינה טובות – הוא עצמו יצטרך להרגיע את כל בני המשפחה, ולומר להם: "אריאל הוא צמחוני, והנה התוצאות של בדיקות הדם שלו". הוא עמד בהסכם ובאמת כינס את בני המשפחה והביע את השתוממותו על התוצאות המצוינות. הכולסטרול הטוב שלי עולה על הרע! הטוב ­– 75, והרע – 72. גם שאר הערכים – ברזל, המוגלובין וכו' – היו מצוינים.

 מרשים! ולסיום, מסר לאומה?

לחשוב חיובי ולהיות שלמים עם מה שאתם עושים.

סיום ריצת 100 ק"מ בסובב עמק 2013

עם סיום ריצת 100 ק"מ בסובב עמק 2013, וקביעת שיא מסלול. צילום: ד"ר מנשה רוזנפלד

 

אפילוג – יש למה לצפות…

חלפה כמעט שנה מאז הריאיון שראיינתי את אריאל. מאז פגשתיו פעם נוספת בהרצאה מרתקת שנשא בערב חושבים טבעונות, שהתקיים בסגנון TED ועוררה עניין רב (ראו קישור בסיום). לפני הפרסום מחדש של הרשימה הזו שלחתי לאריאל מסרון ובו שאלתיו אם יש לו עדכונים. והנה מה שהשיב לי:

אני מתייחס לתחום התזונה כעניין של חיים ומוות, תרתי משמע. נושא זה קרוב מאוד ללבי, ולכן אני ממשיך ללמוד, לחקור ולהתעמק בו בצורה מתמדת. בעבר (ובהווה) עזרתי לחברים ומתאמנים לשפר את איכות חייהם בייעוץ "בלתי רשמי" בתחום. לאחרונה החלטתי לקחת את המעורבות שלי בתחום צעד אחד קדימה, והתחלתי בלימודים לקראת תעודת "מאמן בריאות" במכון הגדול בעולם ללימודי התזונה (Institute of integrative nutrition בניו יורק), ובכוונה לעסוק בתחום כבר בעתיד הקרוב. Stay tuned :)

 

קישור להרצאתו של אריאל רוזנפלד, "האם אפשר להיות ספורטאי סיבולת טבעוני?"

Comments

comments

פורסם בקטגוריה ריצה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

15 תגובות על טבעונית למרחקים ארוכים: "הנקניקייה הייתה פעם חיה" – ראיון עם אריאל רוזנפלד, אולטרה מרתוניסט בכיר טבעוני

  1. מאת רונית‏:

    יישר כוח לאריאל. וגם לילדים.

  2. מאת מאשה‏:

    פוסט חשוב, מבחינת דוגמא להתגברות על אמונה טפלה שיש לך לגבי עצמך. מה שדיבר אלי ואץ הטריד את מנוחתי, בעיקר בעקבות שיחה שניהלתי אתמול, הוא הבעיה של ילדים שמבינים מצויין את העובדות, רוצים להיות צמחונים ואף טבעונים, ונאלצים לעמוד במסכת לחצים מול המשפחה. אם הם מוותרים על עצמם – הם חיים בייסורי מצפון; אם הם מתעמתים עם המשפחה – הם עלולים לחיות בגיהינום.

    • מאת יעל שמש‏:

      כ"כ נכון, מאשה… לשמחתי, לי כילדה צמחונית הייתה תמיכה מצד אמא שלי. אבל היו בני משפחה שהפחידו ואיימו שלא יהיה לי כוח, ולא יגייסו אותי לצבא ודברים כאלה. מכוונה טובה, כמובן, אבל זה היה קשה!

  3. פינגבאק: Los Angeles Labor Lawyer

  4. פינגבאק: Mosaic Tile

  5. פינגבאק: Tulsa OK Bail Bondsman

  6. פינגבאק: html5 tutorial

  7. פינגבאק: influence podcast

  8. פינגבאק: Desert safari Dubai

  9. פינגבאק: His Secret Obsession Reviews

  10. פינגבאק: qqpoker online

  11. פינגבאק: events company

  12. פינגבאק: kad kahwin

  13. פינגבאק: Condo for sale in quezon city

  14. פינגבאק: Tax debt live sales leads

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>